דרך המלך (חוידנובסקי) סט

ואתיא כר"י וכהאי גונא הא דאמרו בש"ס גיטין כ"נ חולין דף צ"ו דסמכינן אטביעות עינא דקלא דאם לא כן האיך סומא מותר באשתו וכו' מאי ראי' היא זו מסומא דדלמא הלכה כר"י דסומא פטור מכל מצות האמורות בתורה א"ו דבלאוין. גם ר' יהודה מודה דחייב. אבל שוב ראיתי דהא ליתא דאפי' לר''י דסומא פטור מכל המצות האמורות בתורה אבל עכ"פ לא גרע מה''ר דחייב על גזל ועריות דהוא מז' מצות ב"נ כדאיתא בסנהדרין דנ"ו ואין מכאן ראי' לשיטת הפוסקים דסומא חייב בלאוין ומלבד זה יש לדחות כאשר ירדוף הקורא שם ועכ"פ אפי' לשיטה זו אין כאן קושיא כלל לשיטת רש"י ודעימיה מהא דאמר רב יוסף מ"ד הלכה כר"י עבידנא יו"ט לרבנן הא עובר על בל תוסיף משום דאיכא למימר דס"ל כשיטת הראב"ד בפ"ב מה' ממרים ה"ט דבל תוסיף הוא דוקא במ"ע א"כ סברא לומר דדוקא בנשים דחייבות במצות עשה שלא הזמן גרמא היכא דמוסיפות ועבדי גם מצ"ע שהזמן גרמא עברי על בל תוסיף דמוספת על המצות שנצטותה אבל היכא דליתא בשום מצות עשה האיך שייך ע"ז לשון הוספה והשתא אתי שפיר מה דאשמעי' בברייתא דעירכין דמעיקר הדין חיובין כהנים בתפילין ופטורין רק משום עוסק במצוה כדאיתא בזבחים (די"ט) וא"כ לפ"ז אם ירצו להחמיר על עצמן תבא עליהן ברכה אפי' לשיטת רש"י והאגור כדאמרי' ברפ"ג דברכות גבי אונן דאינו מברך ואינו מזמן וכו' ופטור מק"ש ומן התפלה ומכל מצות האמורות בתורה משום דעוסק במצוה ופירש"י התם דא"צ דמשמע מתוך פי' שאם ירצה להחמיר על עצמו רשאי וכן כתבו התוס' בהדיא שם בשיטת רש"י ואפי' לשיטת התוס' דס"ל דאסור להחמיר על עצמו היינו מטעם הירושלמי מפני כבודו של מת אבל בזה לא פליגי דמשום עוסק במצוה רשאי להחמיר על עצמו ואדרבה תבא עליו ברכה (ועי' שו"ת הרא"ש כלל כ"ז וביו"ד סי' שמא) הגם דאמרו בירושלמי פ"ק דשבת ה"א דכל הפטור מאותו דבר ועושהו ה"ז הדיוט ועי' באו"ח סי' תרל"ט סעי' ז' דכיוצא בזה כתב הרמ"א בשם הגהות מיימוני לענין סוכה אבל זה דוקא בדבר דכו"ע פטורי אבל במצוה דכו"ע חייבין ורק הוא פטור מאיזה טעם שיהיה ליתא בהאי כללא דהירושלמי דהא מצינו באגריפום המלך דקרא מעומד ושבחוהו רבנן (סוטה מא) וכן איתא בירושלמי סוטה פ"ז הלכה ז' א"ו כיון דכו"ע חייבין שאני וכה"ג כתבו התוס' בחולין ק"י בטלית שאולה דאין לברך דאע"ג דשיטת ר"ת דנשים מברכות אמ''ע שהז"ג מדאמר רב יוסף מד"ל הלכה כר"י עבידנא יומא טבא לרבנן מ"מ לא דמי לטלית שאולה דהתם אדם אחר היה חייב שאינו סומא או שאינה אשה אבל הכא כל אדם פטור כשאינו שלו, ע"ש. ועוד אפשר לומר לפי מה שכתב הנתיבות סי' שפט ס"ק ז' דעוסק במצוה פטור מן המצוה דוקא במצוה חיובית דרחמנא רמי עליה בע"כ וכן ראיתי שם בס"ק יט דהביא ראיה מהא דאמרי' בב"מ דנ"ח השוכר את הפועל לשמור את הפרה לשמור את התינוק וכו' אין נותנין לו שכר שבת לפיכך אין אחריות שבת עליו וקשה ליהוי שומר שכר משום פרוטה דר"י וכן הקשה התומים סי' ס"ו סעיף ח' ס"ק ז' ולפמ"ש ניחא דהתם נמי לא רמי רחמנא עליה בע"כ משום דאיכא גזבר ולא דמי לאבידה ואף דבאמת לא אוכל לירד לדעתו הרמה של הנתה"מ ז"ל דאיך אפשר לחלק בעוסק במצוה דפטור מן המצוה בין מצוה חיובית לאינה חיובית דבשלמא להא דקי"ל דאין עושין מצות חבילות דכתב המג"א סי' קמז אות י"א בסו"ד דזה דוקא במצות חיובית דהתם טעמא רבה איכא דאיסור חבילות מצוה משום דמיחזי עליו כמשא וזה לא שייך אלא במצוה חיובית דבאינה חיובית מי בקש זאת מידו ואדרבא זירוז מצוה יש כאן אבל עוסק במצוה דפטור מן המצוה הוא מגזה"כ בלכתך בדרך בלכת דידך היינו רשות הוא דמחייבת אבל דמצוה פטירת כדאיתא בברכות די"א סוכה דכ"ה ומה"ט ס"ל התוס' בב"מ דעוסק בספק מצוה פטור מן ודאי מצוה כיון דאינו עוסק בדבר רשות לא הגיע זמנה של המצוה ודאית לבא אליו וכמו שבארנו לעיל ובזה ניחא הא דאיתא במשנה רפ"ג דברכות קברו את המת וחזרו אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו (משום תנחומי אבלים) וקשה להרמב"ם דס"ל דתנחומי אבלים אינה אלא מדבריהם כמ"ש בפ' י"ד מה' אבל, איך אפשר לפוטרם מק"ש שהוא מה"ת בשביל תנחומי אבלים דאינה אלא מדרבנן ולפמ"ש ניחא דכן הוא דרכה ודינה של תורה כ"ז שאינך עוסק בדבר רשות ממש רק בדבר מצוה כל מצוה אליו לא יגיע בעת התעסקות א"כ מה לי אם היא חיובית או לא כ"ז שאינו עוסק בדבר רשות ה"ז בכלל עוסק במצוה דפטור מן המצוה וגם נראה לי דסברת הנתיבות הוא נגד הגמ' סוכה (דכ"ו) דאמרי' התם כותבי סת''ם