דרך המלך (חוידנובסקי) סו

ס"ס כי האי שעל התבואה אני אומר שהוא ישן ואת"ל שהוא חדש שמא השריש קודם לעומר ואין כאן איסור חדש כלל כה"ג לא אסרי' ס"ס בדשיל"מ ע"ש א"כ ניחא דנכבשינהו דניידי גבי אותו ואת בנו משום דהתם איכא למימר דאין כאן איסור כלל כמו גבי חדש. ובזה ניחא דברי יש"ש דס"ל דאין הולכין אחר רוב בדבר שיל"מ כמ"ש המג"א סי' תקי"ג אות י"ג ועיי' ק"נ ביצה פ"ק סי' ט' אות מב דכתב נמי בשם רש"ל דלא מהני חד רובא בדשיל"מ רק תרי רובא בעינן וביש"ש חולין פ"ה סי' ו' הביא להלכה ההיא דהלכות גדולות באו"ב שנתערבו דנכבשינהו וכו' אף דהתם ליכא אלא חד רוב ע"כ אנו צריכין להאי חילוקא דמהר"ם ז"ל כמש"ל ובזה אמרנו לישב מה דלכאורה קשה הא דאמרי' בפסחים ד"ט תשעה צבורין של מצה וא' של חמץ ואתא עכבר ושקל ולא ידעי' אי מצה שקל אי חמץ שקל היינו ט' חנויות פירש היינו סיפא בנמצא הלך אחר רוב ופי' התוס' שם אפי' לאכילה וקשה לשיטת הרמב"ם דחמץ הו"ל דבר שיש לו מתירין כמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' קב איך מהני רובא בדשיל"מ א"ו דהכא שאני דדלמא אין כאן חמץ כלל אבל שוב ראיתי דיש לדחות דאין מכאן ראי' כלל דהתוס' אפשר ס"ל כשיטת המרדכי דחמץ לא הוי דשיל"מ מטעם דחוזר ונאסר והרמב"ם באמת מפרש דהבעיא הוא לענין בדיקה כפירש"י דכן מבואר מדבריו בפ"ב מה' חמץ ומצה הלכה י"א אבל ב"כ וב"כ נכונים הדברים שכתבנו לישב דינו של ה"ג ז"ל ועיי' פסחים ט' ב"מ כ"ו חולין פ"ו ודוק. סימן יח הלכות כלאים סוף פרק י' מה' כלאים כתב הרמב"ם כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפי' במקדש לוקין מפני האבנט שהוא כלאים ולא הותר בו אלא בשעת עבודה שהיא מ"ע כציצית וכמו"כ כתב בפ"ח מה' כלי המקדש הי"א בגדי כהונה מותר ליהנות בהן לפיכך לובשם ביום עבודתו ואפי' שלא בשעת עבודה חוץ מן האבנט מפני שהוא שעטנז אסור לכהן הדיוט ללבשו אלא בשעת עבודה ויסודתו מן הש"ס רפ"ק דעירכין נהי דאשתרי בעידן עבודה בלא עידן עבודה לא אשתרי ע"ש. סרתי לראות בשו"ת שאגת אריה ז"ל סי' כ"ט וראיתי דהקשה על הרמב"ם מהא דאמרי' (בנזיר כ"ט) דחטאת העוף באה על הספק ואינה נאכלת נהי דאיכא תקנתא שלא לבא לידי ספק נבלה (דדלמא אינו בר קרבן ומליקת חולין הוי נבילה) בהא שאינה נאכלת הא מ"מ אכתי תקשה היכי משכחת לה דמביא חטאת העוף על הספק דהרי על כרחך צריך ללבש בגדי כהונה בשעת עבודה ואפי' האבנט שהוא כלאים דמחוסר בגדים ששימש קי"ל. דמיחל עבודה וחייב מיתה נמי והאיך רשאי ללבשו מספק דילמא לאו בר קרבן הוא ואין חטאת באה בנדבה והו"ל חולין גמורים נמצא לובש כלאים שלא במקום מצוה ועובר על לאו דכלאי בגדים ולכאורה הא גברא רבה והא תיובתא עצומה אבל כאשר נשים עין תחת עיון נראה דלא קשה דנהי דהרמב"ם אוסר בגדי כהונה שלא בשעת עבודה היינו דוקא שלא בעידן עבודה ממש כגון לדבר הרשות כמבואר מתוך דבריו דלוקין מפני האבנט דעל ספק ליכא מלקות. וכן מבואר מהברייתא דריש פרק קמא דעירכין נהי דאשתרי בעידן עבודה בלא עידן עבודה לא אישתרי דמשמע דלא עסיק בעבודה כלל דגם הזמן אינו ראוי לעבודה כגון בלילה אבל היכא דלובש משום ספק עבודה מאן נימא לן דאסור מן התורה נהי דאין ספק מצות עבודה דוחה הל"ת דכלאים כדאיתא בפ"ק דביצה ד"ח אלא ספק מ''ט דילמא עביד כתישה ודאי נמי נגזור משום כתישה ומשני הגמ' ודאי כי קא עביד כתישה אתי עשה ודחי ל"ת דמבואר דאין ספק עשה דוחה ל"ת וכן מבואר מהא דפריך הגמ' שבת קלו לרשב"ג