דרך המלך (חוידנובסקי) סה

אחריני נינהו ואי לא אחריני נינהו הא איכא חד דמערב בהו והקשו התוס' שם וא"ת וליבטיל ברובא ותי' דבעלי חיים לא בטלי דחשיבי אי נמי הו"ל דבר שיש לו מתירין לאחר יו"ט וכל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל הרי מפורש יוצא מפי רבותינו בעלי התוס' ז"ל דגם בבעלי חיים אמרי' דלא בטלי מטעם דישל"מ וכן מבואר יוצא מהט''ז יו"ד סוף סי' טו ומהכו"פ שם ד"ה לכאורה ע"ש וצריך לומר דאף דחיישי' למיתה היינו לזמן מרובה אבל לזמן מועט לא חיישי' כמ"ש התוס' בריש יומא ובסוכה דף כד וביבמות דף יח ע"ש וכ"כ הרא"ש בפי' נדרים ד"ג א"כ גם בבעלי חיים ההיתר עתיד לבא עכ"פ כיון דלמיתה לזמן מועט לא חיישי' ואי משום דצריך להוציא הוצאות עליה לזונה זה אינו נחשב להוצאה דמשום זה לא יתחשב לדשיל"מ כיון דמה שהבהמה אוכלת יותר מתפטמת יותר והוצאה כזאת הכנסה קרינן ליה א"כ הדרה הקושיא לדוכתא על האי דינא דהלכות גדולות הא הו"ל דשיל"מ וכאמור ואנכי הרואה בפמ"ג בפתיחה לה' יו"ט אות כח דכתב דאף דאין הולכין בדשיל"מ אחר רוב כמ"ש המג"א סי' תקי"ג בשם היש"ש דוקא ברובא דליתא קמן אבל ברובא דאיתא קמן כו"ע מודים דהולכין בו. אחר הרוב דעדיף טובא מרובא דליתא קמן דהרי הרשב"א סובר ס"ס עדיפא מרובא וס"ס בטומאה ל"מ דברה"י ספיקו טמא ובתוספתא תנן תשענה צפרדעים ושרץ א' ביניהם ופי' לרה"י ספיקו טהור הביאה הרמב"ם להלכה אלמא ע"כ רובא דאיתא קמן דחשיב טובא וה"ה בדשיל"מ יש לומר כה"ג להתיר לכו"ע ע"ש ולפי דברי הפמ"ג מיושב פיסקא דה"ג דהתם מיירי ברובא דאיתא קמן ומהני אפי' באו"ב דהוא דבר שיל"מ. אבל לענ"ד נראה דאף דהאמת דרובא דאיתא קמן בודאי עדיפא מרובא דל"ק כדמצינו לר"מ דלא אזיל בתר רובא אפ''ה ברובא דאיתא קמן גם ר"מ מודה כמו שכתבו התוס' ביבמות דף קיט ובבכורות יט וכ"כ המרדכי ז"ל סוף חולין וכן מצינו בר"ע דחייש למיעוטא כדאיתא סופ"ק דמכות וע"ש בתוס' ד"ה דילמא ובבכורות ד"כ תוד"ה חלב דכתבו בהדיא דר"ע חייש למיעוטא ואפ"ה ס"ל ברובא דאיתא קמן דאזלי' בתרי' כמבואר בפ"ג דערלה מ"ז ובעבודה זרה ע"ד ובזבחים ע"ב וביבמות פ"א ובביצה ד"ג ר"ע מוסיף אף ככרות של בעה"ב והני לא בטלי מפני חשיבותן אבל אם נתפצעו האגוזים וכו' נתפרסו הככרות יעלו בא' ומאתים כדאיתא בערלה פ"ג מ"ח והאי סתמא ר"ע היא ועי' בפי' הר"מ שם אות ח' ובגיטין נד וכן הסברא והדעת נוטה דרובא דאיתא קמן עדיפא וכו' דברובא דל"ק אף דרוב פעמים כן הוא אבל עכ"פ נוכל לומר דזה הפעם לא היה כן משא"כ ברובא דאיתא קמן. אבל כ"ז שייך לענין טומאה ולדברים הקשובים דלא בטלו נוכל לומר דלא אמרו חכמים אלא ברובא דל"ק דלא הוי רוב חשוב אבל ברובא דאיתא קמן לא כדאיתא בר"פ התערובות ונכבשינהו דניידי וכו' וכן בתשעה צפרדעין ושרץ א' ביניהם דפי' לרה"י הולכין בת"ר כדאיתא בנדה די"ח אף דלענין טומאה ברה''י לא מהני ס"ס כדאיתא בטהרות פ"ו מ"ד וכ"כ התוס' בב"ב דנ"ה וע"כ משום דרובא דאיתא קמן שאני ובזה מסולק השגת הגאון בעל פנ"י ז"ל בקו"א למס' כתובות מעל הרשב"א ופר"ח דס"ל דס"ס כרובא מהא דתשעה צפרדעים דפי' לרה"י דאזלי' בת"ר וס''ס לא מהני בטומאת רה"י אמנם לענין ישל"מ מה דלא מהני רובא או ס"ס הוא מטעם דפירש"י דעד דתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר היינו בכה"ג דלא נאסר מעולם א"כ מה לי רובא דל"ק או רדא"ק, אף דהוא רובא דאיתא קמן אפ"ה יותר טוב דיעשה או יאכל באופן דלא נאסר מעולם וא"צ לשום תיקון. ולדעתי נראה פשוט דנחזי אנן מפני מה לא מהני ביטול בדברים החשובים דהא ביטול מטעם רוב הוא כדפירש"י בביצה דף ג' ובב"מ דף נג ובגיטין דף נ"ד ובזבחים דף עב וכה"ג כתבו התוס' בע"ז דף סז ד''ה ואידך והכא רובא דאיתא קמן הוא דלכו"ע אזלי' בתריה וצריך לומר דשאני ביטול דאיתחזק איסורא דודאי איכא בתערובת זה האיסור נתנו חכמים ע''ז דין קבוע מה שא"כ בפירש דמהני אף בדברים החשובים כדאמרי' בזבחים ע"ג (ועיי' יו''ד סי' קי) משום דאפשר לומר דאין כאן איסור כלל וכיון דכן הוא סברא לומר דמהני בכה"ג אפי בדשיל"מ ולא שייך לומר לשיטת רש"י עד שתאכלנו באיסור או לפי' הר"ן (נדרים נב) משום מין ב"מ כיון דאנו אומרים דאין כאן איסור כלל דכל דפריש מרובא פריש דכה"ג כתב מהר"ם מרוטונבורג ז"ל הובא בש"ך יו"ד סי' ק"י אות נ"ה דאע"ג דדבר שיל"מ אפי' ס''ס אסור היינו דוקא בתערובות דאע"ג דבעלמא מותר משום ספק ספיקא בדשיל"מ החמירו חז''ל דלא בטיל ע"י תערובות אפי' באלף בס''ס דמאי נ"מ להתיר ביטול בלא"ה יש לו היתר אבל