דרך המלך (חוידנובסקי) נט

הדר באמרו לו שנים צא וערב עלינו לאחד עירב עליו מבעוד יום ולאחד עירב עליו בין השמשות זה שעירב עליו מבעו"י נאכל עירובו בין השמשות. וזה שעירב עליו בין השמשות נאכל עירובו משתחשך שניהם קנו עירוב ופריך התם ממה נפשך אי בה"ש יממא הוא בתרא ליקני קמא לא ליקני ואי בין השמשות ליליא הוא קמא ליקני בתרא לא ליקני ומשני בין השמשות ספקא הוא וספקא דרבנן לקולא אבל יש לחלק דהתם בתרי גברי והכא בחדא גברא ודמי לשני שבילין דאם באו בבת אחת טמאין משום דאחד ודאי טמא אף דהתם נמי בדרבנן כמ"ש התוס' בפסחים ד"י ד"ה בב"א וכה"ג ראיתי בס' שפת הנחל דף ה' (להגאון בעל עמק יהושע) שהקשה לדעת הרמב"ם דס"ל דהנהגה מה"ת אסור דוקא במין טמא וטהור אבל ב' מיני טמאים אינו אלא מדרבנן מהא דחולין ע"ט דא"ל ר"א לשמעיה אי מעיילת לי כודנייתא וכו' ולדעת הרמב"ם בלא"ה מותר משום ספק דרבנן לקולא ותי' דאם כן יהיה מותר עם סוס דילמא הוא סוס ועם חמור דלמא הוא חמור וא"כ כיון שהוא סותר לא אמרי' ספיקא דרבנן לקולא וכה"ג כתבו התוס' בביצה דף י"ד ד"ה, א"ב וע"ש וא"כ מהא דפסחים הנ"ל אין ראי' דבדברי קבלה מחמרי' בספיקו. אבל ראי' נכונה מהא דאמרי' במגילה דף ה חזקי' קרא בטבריא בארביסר ובחמיסר וכן רב אסי בהוצל משום דמספקא להו בהני עיירות אי מוקפות חומה מימות יב"נ ולשיטת הרמב"ם מדינא הוא כמ"ש הב"י בטור או"ח סי' תרפח ועיי' בר"ן שם) הרי מבואר דספיקו דד"ק לחומרא כמו של תורה וכ"כ הפרי מגדים בפתיחה כוללת א' סי' יח דד"ק יש לו דין תורה ומחמרי' בספיקו אלא שאין לוקין כשל תורה כ"א מכות מרדות ועיי' סנהדרין פ"ד בפירש"י ד"ה וערל ובע"ז דנ"ב בתוד"ה תנהו ענין מועד קטן יא חגיגה יח תוד"ה חושה"מ דמכל דין מבואר דד"ק חמורין יותר משאר איסורי דרבנן ואם כן לפי זה מקום יש בראש כדברי המחזיק ברכה דשבות דשבת חמירא יותר משליחות עכו"ם לחומרא ומיושב בזה קושית הפנ"י. אבל הא ליתא דודאי מסתבר שינויא דהמחב"ר אם באנו להקשות באיסורי שבת מאי איצטריך לאסור משום חמירה לעכו"ם שבות תיפוק ליה משום שליחות לעכו"ם לחומרא ושפיר איכא למימר כשינויא דהמחזיק ברכה דשבות דשבת חמיר יותר דיליף מקרא דד"ק אבל שבות דשארי איסורין מנא לן דחמור יותר משליחות עכו"ם לחומרא אף דיליף משבת היינו כמו בשבת מצינו בדברי קבלה דאסור אמירה לעכו"ם הוא הדין בכל איסורים אסור מדרבנן אבל לא ליתן חומרא של זה בזה כיון דאין לנו לימוד ע"ז מד"ק וראיה ברורה לדברי מהא דבעיא הגמ' למיפשט מהא דתניא. נכרי הדש בפרתו של ישראל אינו עובר כו' מעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא מאי ראיה היא הא אפשר לומר דהאיסור משום שליחות עכו"ם לחומרא אבל לא משום שבות וגם מאי האי דדחי הגמ' שם בדין הוא דאיסורא נמי ליכא ואיידי וכו' הא לשיטת המחזיק ברכה איסורא ודאי איכא משום שליחות עכו"ם לחומרא דאסור מדרבנן לשיטת רש"י והר"ח רק דאיבעיא להו אם אסור משום איסור שבות דחמור יותר משליחות וכו' אלא ודאי מבואר מהגמ' דאי לא גזרו איסור שבות בשאר איסורין ליכא איסור כלל משום שליחות גוי לחומרא וקושית הפנ"י קמה לשיטת רש"י והר"ח ז"ל וגם נצבה לשיטת ר"ת ודעימי' מה דלא הביא ראי' ברורה לדבריו דאין שליחות לעכו"ם לחומרא מהא דב"מ וכאמור. על כן נקוה בעזה"י לומר בזה דבר חדש דאף לשיטת רש"י והרי"ף והר"ח דסבירי להו דיש שליחות לעכו"ם לחומרא מדרבנן דוקא באיסור ריבית סבירא להו כן אבל לא בשאר איסורין משום דבאמת עצם השליחות אי לאו דחידשה לנו התורה מסברא לא הוי ידע' דאין שום סברא לומר דיהא נחשב פעולת השליח על המשלח כדפריך הגמ' (קדושין מא) שליחות מנא לן וזאת התורה גלי לנו ואומרת מה שחידשתי הוא דוקא בבני ברית אבל בעכו"ם לא חידשתי ועשייתו כמעשה קוף בעלמא ואם כן איך אפשר לומר דיש שליחות לעכו"ם לחומרא מדרבנן ולעשות מעשה קוף למעשה אדם הגט בעצמך דעכו"ם פסול לשליחות קדושין וגירושין כדאיתא בגמ' (גיטין כג) האם נאמר בזה דלחומרא יש שליחות ואם קידש אשה לישראל או שקיבל גט בשביל ישראלית האפשר לומר דיש לחוש לחומרא לקידושין וכן לאוסרה על כהן בשביל ריח הגט וע"כ צריך לומר כיון שאינו. בתורת גיטין וקדושין ועשייתו כמעשה קוף בעלמא ועל מעשה קוף לא שייך לומר לחוש לחומרא וה"ז דומה להא דכתבו מהר"ם והש"ג (ע"ז ל"ט) והרלב"ח הובא בט"ז יו"ד סי' קכב סעו"ו גבי כלים של עכו"ם שאב"י דכתבו אפי' אומר העכו"ם דהוא בן יומו לא סמכינן אדיבורו אף לחומרא ע"ש דלדעתי הוא ג"כ מהאי טעמא כיון