דרך המלך (חוידנובסקי) נז

דלא מצינו בשום מקום דהתירו איסור מה"ת משום הפסד ממון כדאיתא בפסחים דמ"ו בפלוגתת רבה ור"ח אם אמרי' הואיל דאיתביה רבה לר"ח דלא ס"ל הואיל מהא דמסוכנת דלא ישחוט אא"כ שיכול לאכול ממנה כזית צלי מבעוד יום יכול לאכול אע"ג דלא בעי למיכל בשלמא לדידי דאמרי הואיל, הואיל ואי בעי למיכל מצי אכיל משום הכי ישחוט אלא לדידך דאמרת לא אמרינן הואיל אמאי ישחוט א"ל משום הפסד ממונו. ופריך ומשום הפסד ממונו שרינן איסורא דאורייתא וכה"ג אמרי' בחולין מט ע''ש ואפילו אם נאמר דמיירי בחו"ל ג"כ אסור מהלכה למשה בסיני כדאי' בערלה פ"ג מ"ט ובקדושין ל"ט והו"ל דאורייתא כדמוכח התם בקידושין דפריך והתניא ספק ערלה בארץ אסור בסוריא מותר ותי' דכך נאמר ספיקא מותר דמשמע הא בלא"ה ספיקו אסור כדין כל ספיקא דאורייתא וכן אמרו ביומא דף פ' שיעורין של עונשין הלל"מ ומהן כגרוגרת להוצאת שבת ומחייבי' עלה סקילה וכן מצינו בזבחים ק"י הזורק מקצת דם בחוץ חייב ר"א אומר אף המנסך משום דר"א בשיטת רבו ר"ע אמר דאמר ניסוך המים דאורייתא ע"ש וניסוך המים הלל"מ הוא כדאיתא במועד קטן ובתענית ד"ג ובסוכה ל"ד עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלל"מ. ועיי' נדה ט"ו ל"ב עירובין ד' חולין כ"ז בכורות ט''ז יבמות ע"ז תוד"ה הלכה דמכל הני מקומות מבואר דהלכה למשה בסיני דין דאורייתא לכל פרטיה ודקדוקיה. הנה מריש הו"א לתרץ מה דהתיר הרמב''ם לבטל לכתחילה הוא מהאי טעמא כיון דבדעבד אין לקונסו משום דחזקה אין אדם אוסר כרמו בנ"א והו"ל מילתא דלא שכיחא כדאמרי' בהנזקין וא"כ השתא דנתערבו ואין להם תקנה דאסור בהנאה כדעבד דמי דכה"ג כתבו בפסחים (דכ"ו) גבי תנור שהסיקו בקליפי ערלה דבין חדש ובין ישן יוצן דזה וזה גורם מותר וכתבו התוס' שם אע"ג דזו"ז גורם מותר רק בדעבד חשיב הכא כדעבד דאם נאמר חדש יותץ יפסיד התנור וכ"כ הר"ן שם וכן מצינו להתוס' שם דף ל אהא דאמר רב קדירות בפסח ישברו ופריך אמאי לשהינהו אחר הפסח ולעביד בהן שלא במינן הקשו התוס' שם הא אין מבטלין איסור לכתחילה ותי' בשם ר"י דכיון שהקדרות של חרס הן אם יהיו אסורין ואין להם תקנה זה חשיב דעבד וכ"כ הגהות אשרי סופ"ב דע"ז סי' לו ועיי' רמ"א אהע"ז סי' קס"ט סעי' יב ובב"ש אהע"ז סי' לו ס"ק ו ובט"ז אהע"ז סי' קסה סעי' ב אות ד. אבל שוב ראיתי דאי אפשר לומר כן דלא דמי להנך דמותר בדיעבד עפ"י הדין ע' יבמות ק"ג תוד"ה בין שבועות דף ל תוד"ה מצוה זבחים טז תוד"ה מיושב מש"ה אמרי' בהו כיון דאי אפשר בענין אחר כדעבד דמי לאפוקי הכא מה דמותר בדעבד היינו אם הי' מבטל ועבר על איסור תורה דבעודו מחובר לא שייך ביטול מה"ת כמבואר מפירש"י בגיטין נ"ד בודאי לא שייך לומר כיון דאי אפשר בענין אחר כדעבד דמי. אף דבקדירות של חרס מותר להשהותן לאחר הפסח דמבטל איסור לכתחילה משום דאי אפשר בענין אחר וכדעבד דמי התם רק איסור דרבנן דאפילו אם בלע הרבה לשיטת התוס' דאין מבטלין איסור לכתחילה הוא רק מדרבנן וכמ"ש הש"ך יו"ד צ"ט סק"ו ומה גם דהתם לא בלע רק איסור משהו דודאי לא הוי רק מדרבנן לאפוקי הכא דהוי איסור דאורייתא ואיסורי הנאה דלכו"ע הוא איסור תורה ביטולו וכאמור. וראי' לדברי מהא דפסחים מ"ו דהקשה לו ומשום הפסד ממונו שרינן איסורא דאורייתא ומאי קושיא דאם שחטה בדעבד בודאי היה. מותר דאפי' השוחט בשבת ויו"כ שחיטתו כשרה כדאיתא בחולין י"ד וכאן סברא לומר דלא היה שום קנס ע"ז דמילתא דלא שכיחא היא ואדם בהול על ממונו (ועיי' או"ח סי' שלה סעיף ג' ברמ"א שם ובמג"א אות ב וביורה דעה סי' רצז סעיף ד' בט"ז שם) א"כ נימא כיון דאין לה תקנה דבודאי תמות ודומה לקדירות של חרס הו"ל דעבד אלא ודאי בכה"ג דעביד איסורא דאורייתא ובזה האופן יהיה דעבד מותר לא אמרי' היכא דאין להם תקנה כדיעבד דמי. ועוד דכולהו התם אין להם תקנה אבל הכא אפשר לבטל ע"י עכו"ם הגם דאמירה לעכו"ם אסור בכל האיסורין אפילו באיסור לאו כדאיתא בב"מ ד"ל דאסור לומר לעכו"ם לסרס בהמה שלנו והיינו מטעם אמירה לעכו"ם דאסור ולא משום לפני עור דהרמב"ם והרא"ש והרשב"א והגמ"יי פסקו דבן נח אינו מצווה על הסירוס. וכ"כ התוס' בר"ה כ"ד ובע"ז מ"ג דאמירה לעכו"ם אסור בכל איסורין וכן פסק הרמ"א ביו"ד סי' רצ"ז סע' ד ובחשן משפט סי' של"ד ס"ו וכ"פ הש"ך ביו"ד סי' קמא ס"ד והבית שמואל באהע"ז סי' ה אות טז נהי דאיכא איסור אבל עכ"פ יותר טוב מלבטלו בעצמו שהוא איסור דאורייתא ומרויחנא מאיסור דאורייתא לאיסור דרבנן דהרי להרמב"ם והר"ש ויש"ש חמץ בפסח הו"ל דבר שיש לו מתירין כדאיתא ביו"ד סי' קב סעי"ד ברמ"א שם אעפ"י דאסור לאחר הפסח מטעם דקנסא קניס