דרך המלך (חוידנובסקי) נג

סימן יד הלכות איסורי ביאה לדידי חזי לי מ"ש הרמב"ם בפרק יד מה' איסורי ביאה הלכה ב' ומודיעין אותו עיקרי הדת שהוא יחיד השם ואיסור עכו"ם ומאריכין בדבר הזה ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ותמורות ואין מאריכין בדבר הזה ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר שני, וכתב המ"מ שם ברייתא ביבמות (דמ"ז) והכל מפורש שם חוץ ממה שכתב ומאריכין בדבר ביחוד השם ובאיסור ע"ז שאינו מבואר שם שיאריכו עמו בזה אבל הדבר פשוט שאלו הם עיקרי הדת והאמונה צריך וכו' ולהודיעם שהוא עיקר ועיי' ביורה דעה סי' רסח סעיף ב. ולענ"ד נראה דרבינו הוציא זה מהגמ' דהנה לכאורה קשה הא דאמרי' שם אסיר לנו עבודת כוכבים דהא ב"נ נמי מוזהר ע"ז כדאיתא בסנהדרין דנ"ו דהוא אחד מז' מצות בני נח ומצאתי במהרש"א שם דכבר הרגיש בזה ובהשקפה ראשונה רציתי לומר דאפשר משום דהתם בברייתא באשה קא מיירי דאינה בכלל ז מצות ב"נ משום דהקישא איש או אשה כי יעשו וכו' דמינה ילפי' דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה (ב"ק טו וש"נ) דוקא לישראל נאמרה אבל לא לב"נ וכה"ג כתבו התוס' בפ"ז ס''ד הא דאמרי' דדמי עכו"ם ביד עכו"ם מותרין כי מה שהעכו"ם תופסת דמיה משום דכתיב והיית חרם כמוהו כל שאתה מהיה המנו כמוהו ובישראל דוקא נאמר אבל לא לבני נח ע"ש וכה"ג כתבו התוס' בסנהדרין ע"ד ד"ה ב"נ ומהאי מטמא ס"ל הפמ"ג ז"ל דבב"נ אין הולכין בתר רובא משום דאחרי רבים להטות דמינה ילפי' דאזלי' בת"ר דאיתא קמן לישראל נאמרה ולא לבני נח ועיי' בפמ"ג יו"ד סי' סב במשב"ז וכ"כ בספרו משש"מ חקירה ב' וכן איתא בתשובת ניב"ח אהע"ז סי' מב דכן הוא דעת הרמב"ם במה דפסק שבני קטורה שהם זרעו של אברהם שבאו אחר ישמעאל ויצחק חייבין במינה והואיל ונתערבו היום בני ישמפאל בני קטורה נתחייבו הכל במילה דלכאורה קשה מ"מ לאחר שבלבל סנחריב את כל האומות הכל פטורים מן המילה כקושית השג"א ז"ל וכתב שם בשהנוב"י ז"ל משום דהא דאזלי' בתר רובא היינו דוקא בישראל כדילפי' בפ"ק דחולין די"א אבל לגבי ב"נ לא ידעי' דניזול בתר רובא א"כ לא רחוקה היא לאמר דז' מצות ב"נ דוקא לאיש נאמר משום דכתיב ויצו וכו' על האדם וכו'. אבל שוב ראיתי דהא ליתא דמבואר מהגמ' סנהדרין דנ"ז דבז' מצות ב"נ אין חילוק בין איש לאשה מדפריך התם אימא בחינת שהרגה לא תיהרג מיד איש ולא מיד אשה כתיב וכן אימא בת נח שזינתה לא תיהרג דכתיב על כן יעזב איש ולא אשה וכו' דמבואר דבלא המיעוט לא הוי ס"ד למיפטרינהו ועי' יבמות דף סב בפרש"י ד"ה ב"נ וכו' וצריך לומר דאשה ג"כ בכלל אדם ולא ממעטי' מאדם אלא דוקא עכו"ם ומת כדאיתא בכריתות ד"ז ובשבת קנג וא"כ הדקו"ל הא עכו"ם הוא מז' מצות שב"נ מוזהר על זה ולמה לי להזהיר להגר הא מוזהר ועומד הוא וצריך לומר הא דאמרי' שם בברייתא אסיר לן עבודה זרה היינו שיתוף דב"נ אינו מצווה על זה כמבואר מדברי התוס' בריש פ"ק דבכורות ובפ"ז דסנהדרין דף סג וכן נראה מדברי הר"ן סופ"ק דעבודה זרה וכ"כ הרמ"א להלכה באו"ח סי' קנו ע"ש. ואני בעניי הבאתי ראיה לדבריהם מהש"ס דמגילה די"ג גבי מרדכי אמאי קריה ליה איש יהודי משום שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי דלכאורה קשה הא גם בני נח מוזהרים על עבודה זרה אבל אם נימא דב"נ אינו מצווה על השיתוף ניחא דכל הכופר בע"ז משמע דאינו מאמין כלל בהם וזה דוקא ליהודי ועי' סנהדרין סג גבי אלמלא ויו שבהפלוך וכו' אבל להרמב"ם אי אפשר לפרש אסיר לן עבודה זרה איסור שיתוף דהא כתב ומודיעין אותו עקרי הדת שהוא יחוד השם ואיסור עכו"ם יחוד השם הוא איסור שיתוף א"כ לשיטתו הא דאמרי' שם אסיר לן ע"ז היינו שמאריכין בזה הענין ודוק.