דרך המלך (חוידנובסקי) נב

עדיפא ליה לאתויי מלא תלך רכיל משום דהוא לאו מפורש דאם כן לפירושו מאי פריך שם בגמ' ור"א מ"ט לא אמר מהאי ומה קושיא דעדיפא ליה משום דהוי לאו מפורש אלא ודאי מוכח מהגמ' דאין שום חשיבות מלא תלך רכיל וכו' מונשמרת וכו' דבאמת איזה חשיבות נוכל ליחש אל הלאו אם הוא מפורש יותר דמאי נ"מ לדינא ולא דמי להא דאמרינן בזבחים (דט"ז) אף אני אביא זר שהוא מוזהר ואם עבד חילל ויליף לה מוזר לא קרב אליכם וכתבו התוס' תימא נימא מוהקריבו בני אהרן דדרשי' לקמן מקבלה ואילך מצות כהונה מיהו עדיפא משני לאו גמור מוכל זר לא יקרב. דהתם שאני דאי מוהקריבו וכו' אינו אלא לאו הבא מכלל עשה וכל זר לא יקרב הו"ל לאו. גמור ובודאי נ"מ רבתי לדינא בין לאו גמור דאיכא מלקות ובין לאו הבאה מכ"ע דליכא מלקות כדאיתא בזבחים דף לד ועי' במג"א סי' תריח ס"ק ט דכתב לענין יו"כ בחולה נבלה ושביעית מאכילין אותו שביעית ע"ש משום דלאחר הביעור אינו אלא לאו הבא מכלל עשה כדפירש"י ביומא פג ע"ש ועי' במגיה להמ"ל פ"א מה' יו"ט הלכה יז וא"כ הדיוק של הכ"מ במקומה עומדת. ונראה לי לומר בזה דהנה בש"ס שם אמרינן ור"א מ"ט לא אמר מהאי מיבעיא ליה נכד"ר פנחס בן יאיר ונשמרת מכל דבר רע מכאן אמר רפב"י אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה ור' נתן מ"ט לא אמר מהא (מל"ת רכיל) ההוא אזהרה לב"ד שלא יהא רך לזה וקשה לזה ולכאורה תקשי לר"א מנ"ל שלא יהא ב"ד רך לזה וקשה לזה ולר' נתן מנ"ל הא דר' פנחס ב"י שלא יהרהר אדם וכו' דהא דרשה גמורה היא מן התורה כמו שכתבו התוס' בפ"ק דעבודה זרה דף כ ד"ה שלא וכו' ע"ש וכך כתב הסמ"ג ה' איסורי ביאה סי' קכו רק דזה י"ל דר' נתן יסבור דהא ברפב"י אינו אלא מידת חסידות דאי אמרת דינא הוא אם כן מאי רבותיה דיחזקאל דאמרו בחולין לז ונפשי לא מטומאה שלא הרהרתי ביום ובאתי לידי טומאה בלילה כמו שהקשו התוס' בע"ז ד"כ ובחולין שם אף דהתוס' כתבו משום דהוי מג' דברים שאין אדם ניצל בכל יום ורבותא דיחזקאל ממה שהיה מציל עצמו מהרהור. אבל מאן נימא לן דר' נתן שמיעא ליה כלומר ס"ל כהאי מימרא דרב עמרם (בב"ב קסד) דאם אי אפשר בשום אופן להנצל ממנו האיך אפשר דהזהירה התורה על זה דהא אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו כדאיתא בפ"ק דעבודה זרה דף ג ועיי' בתורת חיים בחי' על ב"ב שם דכתב הא דלא קאמר שלש עבירות אדם עובר בכ"י נראה דאתא לאשמועי' שאין האדם יכול להציל עצמו מהן אפי' מי שרוצה להזהר ועוד דבכלל אי אפשר להקשות על ר' נתן מנא ליה האי דינא דרפב"י דתנא הוא ופליג. אבל הא תקשי לר"א דיליף אזהרה למוצש"ר מלא תלך רכיל מנ"ל האי דאזהרה לב"ד שלא יהא רך לזה וקשה לזה. על. כן נראה לי לומר בזה דהנה בהש"ס שבועות דף ל בברייתא שם אמרי' בצדק תשפוט את עמיתיך שלא יהא אחד יושב ואחד עומד אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך דבר אחר בצדק תשפוט עמיתיך הוי דן את חבירך לכף זכות. וע"כ אנו צריכין לומר דלר"א דיליף אזהרה למוציא שם רע מלא תלך רכיל. נפקא ליה אזהרה לב"ד שלא יהא רך לזה וקשה לזה מבצדק תשפוט וכו' ולר' נתן דיליף אזהרה לב"ד שלא יהא רך לזה וקשה לזה מלא תלך רכיל בצדק תשפוט וכו' דריש הוי דן את חבירך לכף זכות כהד"א בגמ' שם ואם כן רישא דברייתא אתיא כר"א וסיפא כר' נתן והרמב"ם בפ' כא מה' סנהדרין ה"א כתב מ''ע לשפוט השופט בצדק שנאמר בצדק תשפוט את עמיתך איזה צדק המשפט זו השויית שני בעלי דינין בכל דבר לא יהא אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר קצר דבריך ולא יסביר פנים לאחד וידבר לו רכות וירע פניו לאחר וידבר לו קשות והיינו כרישא דברייתא דשבועות וכך כתב הכסף משנה שם. והשתא אתי שפיר הא דכתב הרמב"ם אזהרה למוציא שם רע מלא תלך רכיל דלשיטתו אזיל דפסק כרישא דברייתא דבצדק תשפוט את עמיתך אתא להשויית שני בעלי דינין בכל דבר והיינו כר"א דאילו לר' נתן אזהרה לב"ד שלא יהא רך לאחד וקשה לאחר מלא תלך רכיל נפקא וצדק תשפוט את עמיתך אתא לדון את חבירו לכף זכות משום הכי כתב אזהרה למוציא שם רע מלא תלך רכיל כר"א בכתובות שם (דף מו) ודוק.