דרך המלך (חוידנובסקי) נ

בשם הרשב"ץ ז"ל מה שאמרו בנודרת הנאה מיבמה מבקשין ממנו וכופין אינו אלא כשהנדר קיים אבל אם מצאה פתח לנדרה מתייבמת ולא אמרינן בה דליבמה שאין אני קורא בה יבמה יבא עליה בשעת מיתה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ועי' בט"ז אהע"ז סי' קסה ובב"ש שם אות ד ועוד בה שלשיה הא דאמרה תוה"ק טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו (שמות כב) וכן בנבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי וכו' (דברים יד) ולרוב הפוסקים דס"ל אין מבטלין איסור לכתחילה הוא רק איסור מדרבנן ועיי' בשך יו"ד סי' צט סעי' ה א"כ אפשר לבטל מה"ת ויאכלנו הוא בעצמו וכן תקשי לדעת הראב"ד ז"ל דס"ל דהוא איסור מה"ת ויליף לה מזרוע בשילה של איל נזיר דקרינן ליה חידוש חולין צח משום דמבטלין אותו לכתחילה אלמא כשאין מבטלים איסור לכתחילה דאורייתא הוא ועיי' ברן ובחי' הרשב"א פ' גיה"נ דצ"ת היה לו להביא ראיה מן המקרא דמוכח שהוא איסור דאורייתא וכאמור. שוב מצאתי בשו"ת נוב"ת סי' מה בחיו"ד דכבר קדמוני בקושיא זו ותי' הנוב"י ז"ל דביבש ביבש כו"ע סבירא להו דאסור לבטל מה"ת משום דהא לאחר שיוכר האיסור אף לאחר שנתערב יהיה אסור א"כ איך יכול לבטלו לכתחילה בעוד שהוא מכירו. ולדעתי הקצרה אף דהנוב"י טעמא טעים וטעם לשבח הוא העולה על שולחן מלכים עכ"ז אדון לפניו וכו' ותורה היא וכו' דמדברי הראב"ד הובא בחי' רשב"א חולין ד"ק לא משמע כן דכתב על הא דאיתא בפ' הניזקין דנ"ד באגוזי פרך שנתפצעו וכו' דדוקא כשנתערב מעצמן או שנתערב בשוגג הוי איסורא דרבנן כדאמרי' התם דמה"ת חב''ת בטיל מאחר שנתערבה שם בשוגג או מאיליו ונמצא כשהוא פוצע לבסוף אינו עובר ע"ד תורה דאינו מבטל ד"ת אלא איסור דרבנן אבל מערב לכתחילה ואפי' משהו כדי להתירן עובר עד"ת וכמש"ל דילפי' ליה מזרוע בשילה דקרינן לה חידוש משום דמבטלין אותו לכתחלה אלמא שאין מבטלין איסור לכתחילה דאורייתא הוא עכ"ד והתם יבש ביבש מיירי עי' זבחים עג חוד"ה רי"א מנחות כב ד"ה מכאן וכתב ע"ז הראב"ד דאסור לבטל לכתחילה מה"ת משום דילפינן מזרוע בשילה ולא מהאי טעמא דהנודע ביהודה. דבהא כו"ע מודו דאסור משום דאפי' אחר הביטול אם יוכר יהיה אסור וכו' וצריך לומר דנהי דאם יוכר האיסור לאחר הביטול אסור היינו מטעם כיון דניכר האיסור לא הוי ביטול ואם עשה באופן דלא יהיה ניכר והוי ביטול מעליא למה יהיה אסור מה"ת וכן מצאתי בדרכי ת' סי' צו אות לה דכתב דהרשב"א והרא"ה ז"ל סבירא להו דאפילו יבש ביבש לבטלן אינו אסור רק מדרבנן. וכן נראה לי להביא ראיה דאין שום חילוק דלמ"ד אין מבטלין אס"ל הוא רק מדרבנן אפי' יבש ביבש נמי הדין כן דכן מבואר מדברי התוס' ב"ק דף ק סנהדרין לג דהקשו שם למאי דבעי לאוקמא כר"מ היכי מתבטלים הטמאים ברוב והא ס"ל לר"מ בהניזקין דקנסי' שוגג אטו מזיד ותי' דדוקא לענין דינא דגרמי מוקי לה כר"מ ע"ש. ואי אמרת דיבש ביבש האיסור ביטול הוא מה"ת אפי' לשיטת התוס' א"כ מאי דוחקא לאוקמא דלא כר"מ הא אפשר לתרץ דהכא מיירי יבש ביבש א"כ האיסור ביטול הוא מה"ת ובדאורייתא לא קניס ר"מ שוגג אטו מזיד כדאיתא בגיטין (דף נג) א"ו דהתוס' לשיטתם דאיסור ביטול הוא מדרבנן אפי' יבש ביבש נמי דינא הכי ודלא כהנוב"י ועוד אפי' לשיטת הנוב"י עדיין הקושיא במק"ע מפני מה אמרה תורה לתת טריפה לפני הכלבים ונבילה לגר. או אפילו מכירה לנכרי דהוי דבר מועט כמו שכתבו התוס' בעבודה זרה דף יט ובחולין קיד הא אפשר לבשלם עד שיהיו נמותים דבנימוחה החתיכה מקרי לח בלח כדאיתא ביבמות דף פא וכמ"ש התוס' שם ד"ה ר"י לטעמיה. ויבטל ויהיה לצרכו. ואין לומר דמש"ה כתבה התורה גבי טריפה לכלב תשליכון אותו וכן גבי נבילה לגר וכו' משום דצריך לימוד על היתר הנאה כדאיתא בפסחים דכ"א ובאיה"נ דעת האחרונים דאסור לבטל מה"ת לכו"ע דהביטול גופא הנאה היא במה שנתוסף ע"י כמות המאכל ובאמת סברא אלימתא היא דלא גרע מחצי שימור באיה"נ דאסור מה"ת אפי' לר"ל כדאיתא בירושלמי תרומות רפ"ו ה"א ומסתמא הוא הטעם דעכ"פ הנאה היא לו והנאתו זו היא שיעורו דאסרה התורה ומה"ט נראה דאסור החזקת טובה מה"ת כמ"ש התוס' בפסחים דכ"ב ולפ"ז בודאי אסור לבטל איסורי הנאה לכתחילה מדאורייתא נהי דעיקר הנאה הוא לאחר הביטול דאז הו"ל היתר גמור ודמיא להא דאמרו בתמורה דף לא אפרוח שנולד מביצת נבילה וטריפה מותר משום דאימת גדלה לכי מסרתא וכי אסרתא עפרא בעלמא הוא. אפילו הכי נהנה קודם הביטול במה שמבטל ואסור מה"ת דלא גרע מהחזקת טובה וחצי שיעור וכן נראה מהא דאמרי' בב"ק דמ"א ת"ר ובעל השור נקי רא"א נקי מחצי כופר א"ל רע"ק והלא