דרך המלך (חוידנובסקי) מט

אלו מציאות וכן הוא שיטת הרמב"ם כמ"ש בפי"ג מה' רוצח הר"ג וכן פסקו הראש בפ' אלו מציאות סי' כט והמרדכי שם סי' רסג והרמ"א בחו"מ סי' ערב סעי' ט דצעב"ח הוא מה"ת ואיך הותר לעקור דהוא צבע"ח מדאורייתא ואף דאמרי' התם איזהו עיקור נועל דלת בפניה והיא מתה מאיליה והיכא דמתה כולה משמע מפ"ק דחולין דליכא צעב"ח מדאמרינן התם (דף ז) עקרנא להו איכא צעב"ח קטילנא להו איכא בל תשחית דמבואר דבקטלה כולה ליכא משום צבע"ח וכן מבואר ממ"ש התוס' בבבא בתרא דף כ ד"ה כיון דאיכא צבע"ח ע"ש. אבל עכ"פ תקשי מאיסור בל תשחית דהוא מה"ת כדאיתא בב"ק צא דהמקרע על המת יומ"ד לוקה משום בל תשחית ועיי' בכ"מ פ"ו מה' מלכים ה"ח דמשמע מדבריו דשיטת הרמב"ם דבל תשחית אסור מה"ת אף שלא באילנות ועי' שבת קכט קדושין לב ואיך הותר איסור דבל תשחית כדאמרינן בחולין שם קטילנא איכא בל תשחית אף דהיה צורך בדבר כמבואר שם. הגם דאפשר לומר לפי מה דאמר בפ"ק דע"ז דהנושא ונותן בשוק של עכו"ם בהמה תיעקר פירות כסות וכלים י"ק וכו' פריך הגמ' התם והא איכא צבע"ח אמר אביי אמר רחמנא את סוסיהם תעקר והקשו התוס' שם למ"ד צבע"ח דאורייתא מאי ראיה מייתי מיהושוע דילמא שאני התם דעפ"י הדיבור הוה אבל הכא בקנס דרבנן אין כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת ותירצו דודאי שיש כח בידם לעקור היכא דנראה טעם קצת לעקור כדמוכח ביבמות דפ"ט ע"ש והכי נמי דלא ליתו לידי תקלה יש כח בידם לעקור דמ"ה אבל סוף כל סוף קשה למה העמידו דבריהם במקום תורה הא אפשר להוציאם לחולין ע"י שאלה אפי' אם הקדיש עד''ר כתב השך בחו"מ סי' רנה ס"ק ו דמהני שאלה בהקדש אפי' לדבר הרשות וכש"כ הכא דהוי לדבר מצוה ואפרושי מאיסורא שלא יבואו בני אדם לידי הקלה בזמה"ז בודאי מהני לכו"ע כדאיתא במכות דף טז וכ"פ הרמב"ם בפ"י מה' שבועות ה''ח ואפי' לשיטת מהריק ז"ל שנ"ב דלאפרושי מאיסורא לא מיחשב לדבר מצוה להתיר עד"ר דדוקא היכא שא"א למצוה לעשות אם לא בהפרת שבועה כי ההיא דלא אשתכר דדייק כוותיה דאז ודאי רבים מסכימים בחרטה כדי שלא תבטל המצוה דאלת"ה כל נדרי איסור אפי' נדר עד"ר יהיה להם הפרה שהרי מצוה להשאיל עלי' כדאיתא בנדרים נט א''ו צריך לומר דטעמא משום דאפשר שלא יהיה בנדר זה ביטול מצוה דשמא לא יעבור ועיי' ביו"ד סי' רכח סעיף כא ברמ"א שם אפ"ה נראה ברור בהקדש בזמה''ז כיון דלכו"ע מיתסר כמו להמקדיש ואפשר שיבואו לידי תקלה להנות מהקדש ומעילה גם מהרי"ק מודה דמהני התרה אפי' עד"ר משום דניחא להו לרבים ומסכימים להתרתו וכשיטת השך ז"ל ומלבד זה הא לא מיירי התם בהקדיש עד"ר דהא סתמא קתני ומהני שאלה לכו"ע א''כ אמאי לא אמרו דיעשה שאלה ואף דכתב הרמב"ם בסוף נדרים דאין נשאלין על הקדשות אלא מדוחק. הלא אין לך דוחק גדול מזה שלא יבא לידי איסור צעב"ח ובל תשחית ועוד דעיקר טעמו דהרמב"ם אף דלמד מקרא דנדרי ל"ד אשלם הוא מטעם דלא יפסיד להקדשות וזה שייך דוקא בזמן הבית דמפסיד להקדש אבל בזמה"ז דליכא פסידא להקדש הוי כמו נדרי איסור וכדאמרינן בעירובין דף כט דבזה"ז מותר לכתחילה לחלל הקדש שוה מנה בפרוטה משום דליכא פסידא להקדש וכ"כ התוס' בביצה ה מגילה ד"י ר"ה לא שבועות טז. ואין לומר דחיישינן לתקלה עד דמזדקק ליה חכם או ג' הדיוטות דודאי לזמן מועט כזה לא חיישינן ועי' עירובין כט תוד"ה שקול ב"ק קטו תוד"ה אתי לידי וכו' וביו"ד סי' נז סעיף יח הא דכתב הרמ"א דכל שצריכין להשהותו יב חדש חיישינן לידי תקלה כתב הש"ך שם ס"ק מז אבל היכא דאין צריך לשהות אלא כ"א יום לא חיישינן לתקלה בזמן מועט כזה וע"כ צ"ל דאה"נ אם יעשה שאלה ימצא פתח לנדרו או אם יתחרט מעיקרו דא"צ לפתח חרטה בודאי א"צ לכל זה רק דהגמ' מיירי באופן שהם קדשים ובזמה"ז אתי בהו לידי. תקלה אין להם תקנה אלא באופן המבואר בגמ' ועיי' בהגהות אשרי פ"ק דע"ז סי' יג דכתב בשם האו"ז דאם הקדיש והחרים וכו' אפשר בשאלה ויוכל להוציאן לחולין. וכן מצינו ביבמות דף קיא במשנה שם הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו שיחלוץ לה לאחר מיתת בעלה מבקשין הימנו שיחלוץ לה ואם נתכונה לכך אפי' בחיי בעלה מבקשין הימנו שיחלוץ לה וכן פסק הריף סוף פי"ג דיבמות והרמב"ם בפ"ב מה' יבום הט"ו וקשה דהא הריף והרמב"ם ס"ל כחכמים דמצות יבום קודמת למצות חליצה (יבמות לט) כמ"ש הטור באהע"ז סי' קסה א"כ לשיטתם למה לן לאהדורי אתליצה דהא נדרים מצוה בשאלה תעשה שאלה ותתיבם ומוכרחין אנו לומר דהאמת כן הוא רק דהגמ' מיירי אם לא שאלה הדין כך וכך בעניני חליצה. וכן איתא בהדיא בב"י בטור אהע"ז סי' קסה