דרך המלך (חוידנובסקי) מח

דמיא לאשם תלוי א"כ לא קשה קושית התוס' שישאל על הקדשו ולא תשרף כיון דמספק גמר והקדיש אי אפשר שימצא פתח ויאמר אדעתא דהכי לא נדרתי ע"ש. אבל לענ"ד סברתו נוכל לומר לדברי ר"א בכריתות דף כד דס"ל באשם תלוי שהוזמו עדיו הרי היא כמנחת קנאות דתניא נמצאו עדיה זוממין מנחתה תצא לחולין אבל ר' יוחנן פליג עליו וס"ל ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה ופריך התם הגמ' ור"י נדמייה למנחת קנאות לא דמי מנחת קנאות לא לכפרה קאתיא אלא לברר עון אבל אשם תלוי דלכפרה אתי מתוך שלבו נוקפו גומר מקדישו הרי דלר"י דהלכתא כוותיה לבו נוקפו ומקדיש מספק הוא דוקא באשם תלוי אבל לא במנחת קנאות. ובס' פרי אדמה על הרמב"ם מצאתי דכתב דקושית התוס' הוא רק להמקשן וגם להתרצן כגון שזינתה בעזרה אבל לפי מסקנת הגמ' כתי' ר"פ דנשרפת מדרבנן גזירה שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול לא קשה מידו והאריך לבאר דברי הרמב"ם (פ"ד דה' סוטה הי"ד) דס"ל כשיטת הירושלמי דנשרפת מה"ת משום דדמיא לאשם תלוי שנשחט (ועיי' סוטה כג תוד"ה האומרת והקשה על הרמב"ם כקושית התוס' למה לא יעשה שאלה ותצא לחולין ולא זכיתי להבין מה שכתב להרמב"ם נשרפת מה"ת משום דדמיא לאשם תלוי שנשחט דאילו באשם תלוי תנן משנזרק הדם הבשר יאכל כדאיתא בכריתות דף כג, ואילו במנחת קנאות פסק הרמב"ם דנשרפת אפילו קרב הקומץ כת"ק דהירושלמי כמ"ש הכסף משנה שם ועי' בירושלמי פ"ג סוטה ה"ו ובמה"פ שם ד"ה באו הרי חזי' דלהרמב"ם דמחלק מאשם תלוי איכא למימר נמי דס"ל כמסקנת הגמ' דילן סוטה דף ו דנשרפת רק מדרבנן א"כ גם על הרמב"ם לק"מ וכ"ז כתבנו לפי שיטתם אבל באמת להרמב"ם נוכל לתרץ דס"ל כשיטת הראשונים דמשנמסר להגזבר לא מהני שאלה והכא מיירי שקדשה בכלי שרת כמ"ש הרמב"ם בפ"ד דסוטה הי"ד מש"ה נשרפת. ואף דכתב הנודע ביהודה ז"ל דשיטת הרמב"ם כשיטת הר"א ממיץ דתרומה ביד כהן נמי מצי מיתשיל הישראל כמ"ש בנוב"ת סי' קמט. אבל לענ"ד דבריו אינם מוכרחין כלל אף דכתב בפ"ד מה' תרומות הי"ז המפריש תרומה ומעשרות וניחם עליהן ה"ז נשאל לחכם ומתיר לו ולא הזכיר דאם התרומה ביד הכהן דלא מצי למיתשיל אי משום הא לא איריא כמ''ש הכ''מ שם מדכתב המפרש וכו' וניחם עליהם משמע שפיר דמיירי בשלא היה אלא הפרשה בלבד ועדיין לא באה ליד כהן ע"ש ועיי' גיטין ד"ל, ואדרבה משם ראיה מדכתב המפרש תו"מ וניחם עליהן ה"ז נשאל מבואר בכה"ג דלא נמסר לכהן מהני שאלה אבל לא משנמסר דהפרשה בכל מקום שעדיין לא הגיע ליד המקבל כדפריך הגמ' בגיטין דף ל על המשנה שם המלוה מעות וכו' מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ואע"ג דלא אתו לידיה ועיי' פירש"י שם וכן בעירובין דף ו עכו"ם שהפריש תרומה מכריו בודקין אותו אי בדעת ישראל הפרישה תינתן לכהן וכ'. אולם כ"ז שכתבנו הוא רק לדעת הרמב"ם אם נימא דס"ל דלאחר שקדשה בכלי שרת לא מהני שאלה כמו בתרומה ביד כהן ולשיטת התוס' דס"ל דגם לאחר שחיטה מהני שאלה א"כ לדידהו אפי' שקדשה בכלי נמי מהני שאלה דשוין הן כמו שפירש"י בסוטה דף ו ד"ה קדש הקומץ. דקמיצה מתוך כלי שרת כנגד שחיטה. ולשיטתם הא דנשרפת ולא מהני שאלה הוא רק מדרבנן כדי שלא יאמרו מ"מ כ"ש לחול כשיטתו הפרי אדמה. אבל לשיטת הטו"א (בר"ה כח) דבהקדש מהני שאלה אפי' לאחר ד עבודות ולשיטת גן המלך וכן הוא שיטת התוס' יו"ט דקושית התוס' הוא אפי' להמסקנא ע"ש סי' ט לדידהו באמת קשה אמאי נשרפת הא אפשר בשאלה. ונראה לדעתי דעת הדיוט לתרץ פשוט דאין הכי נמי דאפשר בשאלה והא דקתני נשרפת היינו בדלא עשה שאלה דמשנה וגמ' דאלו שמנחותיהן נשרפות מבארים לנו הדין בעוד דקדושת הגוף עליהן ואי אפשר להקריבן על כן אין להן תקנה אלא בשריפה וכה"ג מצינו הא דאמרי' ביומא דף סו ובע"ז די"ג ובבכורות נג דאין מקדישין ואין מחרימין ואין מעריכין בזמה"ז משום דלא ליתי לידי תקלה ואם הקדיש והחרים והעריך בהמה תעקר פירות כסות וכלים ירקבו מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח דהנה לכאורה קשה על הא דאמרי' עוקרין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי הקשו התוס' בע"ז דף יא נהי דבל תשחית ליכא כיון דלכבודו של מלך עושין וכו' אלא צער בעלי חיים איך הותר ותי' דשאני כבוד המלך שהוא כבוד לכל ישראל ואתי כבוד רבים ודחי צער בעלי חיים וכה''ג כתבו התוס' בב"מ לב ע"ש א"כ גם כאן קשה איך הותר צעב"ח ובל תשחית דלשיטת הגאונים והריף הוא איסור דאורייתא דפסקו כרבא בב"מ דף לב והכי מוכח משבת דף קכח כמ"ש הנמוק"י סו"פ