דרך המלך (חוידנובסקי) מה

הקשו מי יימר דמזדקקי ליה הני תלתא כדאמרינן בקידושין גבי גר וע"כ צריך לומר משום דהדיוטות מצויים לו בכל עת ובודאי יזדקקו ליה משום מצוה דלא דמי להא דגר דהתם משום דקשים גרים וכמש"ל. ובזה מיושב קושית הרשב"א בשבע שיטות יבמות דף פח דהקשה על הא דאמרינן התם גבי הקדש אי קדושת דמים משום דבידו לפדותו אי קדושת הגוף אי דידיה משום דבידו לאיתשולי עליה דהיכא אמרינן דבידו לאיתשולי עליה מי יימר דמזדקקי ליה הני תלתא כדאמרינן בקידושין סב גבי גר וכן הקשה הריטב"א בחידושיו על יבמות שם, ולפי מה שכתבנו לא דמי להא דקידושין דהתם לענין גירות קא מיירי וקשים גרים וכו' וכמש"ל וגם לפי מה דנתתי הרשב"א והריטב"א ז"ל לחלק בין חכם להדיוטות דגבי גר נמי בעי' ב"ד הכשרים לדון דמשפט כתיב ביה כדאיתא ביבמות מו ודמיא להא דאמרינן בפ' כירה מי יימר דמזדקק ליה חכם לאפוקי גבי הפרת נדרים לא בעינן מומחין ובשלשה הדיוטות היודעים לפתח סגי ליה לא אמרינן מי יימר וכו' (וע' במשנה למלך ה' בכורות בפ"ד. מש"ב) גם דבריהם ז"ל אינו נגד מ"ש דאפשר גם סברתם הוא מ"ד שביארנו דהדיוטות שכיחא ליה אבל ת"ח לא שכיחא ליה דנימא דהוי בידו ולאו במצוה תליא מילתא דאפשר דהוי מצוה רבה אפ"ה לא הוי בידו כמ"ש התוס' בסוטה דף כה דפלוגתת ב"ש וב"ה בשטר העומד לגבות כגבוי דמי או לא לא שייכי בהני פלוגתא דר"מ ורבנן בב"מ דף ק וכו' דהכא כ"ע מודו דאמרי' לאו כגבוי דמי והעמד ממון בחזקת בעליו שהרי צריך דיינין ולאו בידו הוא כדאמר גבי גר מי יימר דמזדקקין ליה ב"ד ע"ש והתם ודאי מצוה לדון בין איש לרעהו ואסור לקבל שכר ע"ז כדאיתא בבכורות כט כתובות קה קידושין נח וכן אמרינן בביצה דף ל"ו לא דנין והא מצוה קעביד ע"ש ואפ"ה לאו בידו מקרי והכי נמי אף דפריך התם (שבת מו) גבי התרת נדרים מי יימר דמזדקק ליה חכם מצוה עביד המתיר המחדקק ליה ואפשר דהוה מצוה חיובית דכן משמע מהא דפריך התם יבמות דף קט ומי שרי והא תני בר קפרא לעולם ידבק אדם בג"ד ויתרחק מג"ד וכו' דמ"ק הא דתני בק"פ בין לאיסור ובין למצוה כולהו חיובית נינהו דדיבוק דומיא דריחוק. וכיון דכן הוא איך מתירים הרבה נדרים בב"א הא אסור מטעם חבילת מצוה דאפילו אם נאמר דג"ד דתני בר קפרא למצוה לא הוי חיובית רק ראוי ומצוה להזדקק וכבר כתב המג"א באו"ח סי' קסז ס"ק יא בסו"ד דדוקא בב' מצות של חובה הוי חבילות. אבל הדעת נותנת דחילוקו של המג"א ז"ל הוא דוקא להטעם דמחזי עליה כמשוי דזה שייך דוקא בחובה ורוצה לפוטרן במהרה אבל במצוה שאינה חיובית אף דעושה כמה מצות בבת אחת לא מחזי כמשוי דמי הכריח לו לעשותן. אבל להטעם השני דכתבון התוס' במ"ק כדי שיהא לבו פנוי וכו' אין חלוק בין מצוה חיובית או אינה חיובית והדרקו"ל הא דמתירים הרבה נדרים בב"א וע"כ צריך לומר משום דנעשית בפעולה אחת אין בזה משום חבילות מצוה ותקשי לדברינו בפירוש הירושלמי והרמב"ם הא דהתירו בנר חנוכה בשמן שרפה רק בדאין לו חולין משום דאין עושין מצ"ח דהא הכא גם כן נעשית בפעולה אחת דהדלקה עולה לכאן ולכאן. אבל באמת לא קשה מידי דהתירו בנדרים משום דהתרת כל הנדרים למצוה חדא יחשב דבין אם יתיר נדר אחד או נדרים הרבה לא עביד אלא מצוה אחת כיון דהתרה אחת לכולן וגדולה מזאת אמרו דהבדלה וקידוש על כוס א' מותר דחדא מילתא הוא וכל שכן הכא לאפוקי נר חנוכה בשמן שריפה דהוי שתי מצות שונות דהדלקת נר חנוכה על נס קבעוהו ושריפת תרומה טמאה על ביעור מן העולם דנוהו בודאי ה"ז באיסור דאין עושין מצות חבילות חבילות אף דהדלקה עולה לכאן ולכאן כיון דהמה מצות נפרדות אף דראיתי דהגאון תפא"י בפ' במה מדליקין מש"ב דכתב דהיכא דעושה ב' פעולות כאחת כגון כהן שמשקה ב' סוטות בזה הוא דאמרינן דאין עושין מצ"ח אבל כשעושה פעולה אחת ועי"ז יקיים ב' מצות ליתא משום מצות חבילות והביא ראיה דבכל הטעמים שהזכיר הגמ' דאין מדליקין בשמן שריפה למה לא הזכירו דאסור משום חבילות חבילות אבל לענ"ד נראה כמ"ש והראיה שהביא איני מכיר דאיכא למימר משום דשמן שריפה קתני בהדי אינך הפסולין דמשמע דלכולם אין מדליקין בהם אפילו אין לו אחר ע"כ צריך לומר לרבה דאסור מטעם שמא יטה דאילו משום דאין עושין מצות חבילות מותר בשאין לו אחר כמש"ל ורב חסדא נמי דקאמר התם הטעם משום דאין שורפין קדשים ביו"ט דמבואר דבסתם ע"ש דאינו יו"ט מותר היינו בכה"ג דאין לו שמן אחר מיירי וחולק על רבה דס"ל דגם בכה"ג אסור מטעם מתוך שמצוה עליו לשורפו חיישינן שמא יטה חולק רבה ע"ז דכולי האי לא חיישינן דדבר רחוק הוא שיהא מטה כדי שימהר מעט בשריפתה כמ"ש הרשב"א שם.