דרך המלך (חוידנובסקי) מג

מצות חבילות חבילות וכן פסקו כל הפוסקים לדינא וכן אמרינן בברכות מט דאין חותמין בשתים לפי שאין עושין מצות חבילות. וכה"ג איתא בפסחים דף קב דאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות וכן כתבו התוס' במ"ק ד"ח אהא דאמרינן דאין נושאין נשים במועד דאין מערבין שמחה בשמחה היינו מטעמא דאין עושין מצ"ח ועי' ברכות לט תוד"ה הכל מודים א"כ לפ"ז אפשר לומר דהיינו טעמא דהירושלמי דהתירו דוקא בשאין לו חולין משום דאם יש לו שמן חולין אסור להדליק בשמן של תרומה טמאה דמצותה בשריפה נר חנוכה דהוי ג"כ מצוה דהוי כעושה מצות חבילות חבילות ולא תקשי לך דאם כן אפילו אין לו חולין נמי אסור משום דאין עושין מצ"ח הא לא קשיא דאין לו שאני דכה"ג אמרו בפסחים שם גמרו כוס ראשון מברך עליו בהמ"ז והשני אומר עליו קדושת היום אמאי ונימרינהו לתרוייהו אחדא כסא אמר רב הונא אר"ש אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד מ"ט ארנב"י לפי שאין עושין מצת"ח ופריך הגמ' ולא והא תניא הנכנס לבית במוצאי שבת מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואח"כ אומר הבדלה על הכוס ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו ומשני אין לו שאני הגם הלום ראיתי בס' עץ יוסף בחידושיו על סוטה ד"ח דכתב דהיכא דחדא מצוה דברייתא וחדא דרבנן אין אומרים בזה אין עושין מצות חבילות והביא ראיה מהא דאמרו בפ' ערבי פסחים דף קטו אמר רבינא אמר רב משרשיא בריה דרב נתן הכי אמר הלל משמיה דגמרא לא נכרוך אינש מצה ומרור בהדי הדדי וניכול משום דסבירא לן מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן ואתא מרור דרבנן ומבטיל ליה למצה דאורייתא תיפוק ליה משום דאין עושין מצות חבילות חבילות א"ו דבדאורייתא ודרבנן לא אמרי' זה ולפי דבריו ז"ל אי אפשר לומר בטעמא דהירושלמי דאסור בתרומה טמאה בנ''ח משום דאין עושין מצות חבילות אם יש לו חולין. משום דמצות שריפה אף בתרומה טמאה הוא מה"ת כמ"ש התוס' בשבת דכ"ו וכ"כ הרמב"ן במלחמות פ"ג דסוכה והרשב"א בשבע שיטות פ"ב דשבת ומצות נר חנוכה אינה אלא מדרבנן והוי דומיא דמצה ומרור דאסור משום דמבטל אבל לא מטעם דאין עושין מצ"ח אבל לענ"ד חילוקו של הע"י אין שום מקום בראש הבריא דבין להטעם דאין עושין מצ''ח דפירש"י והתוס' בסוטה משום דמחזו עליה כמשא ובין להטעם דכתבו התוס' במועד קטן ד"ח כדי שיהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה אי אפשר לחלק בזה כמו דשייכי הטעמים בשתי מצות דומות ה''ה בשאינן דומות דמאי שנא והראיה שהביא מער"פ לדידי לאו ראיה היא כלל וכלל מכמה טעמים חדא דהא דאמרינן בגמ' לא ניכרוך וכ'. היינו אפי' לשיטת הלל דבזמן המקדש היו כורכין בבת אחת ואוכלן דסבירא ליה דקרא דעל מצות ומרורים יאכלוהו היינו לומר דמצותו בכך למיכרכינהו ולאוכלן בב"א וכן היה עושה בזמן המקדש (שיובב"א) והו"א דגם בזמה"ז צריך לעשות זכר למקדש קמ"ל דאסור משום דמצה בזמה"ז דאורייתא ומרור דרבנן וכו' א"כ מאי אמרת תיפוק לי' משום דאין עושין מצ"ח אדרבה דלשיטת הלל מצותו בכך. ועוד דלמה להו למימר מפני שאין עושין מצות חבילות דלא הוי רק מדרבנן כמ"ש התוס' בסוטה דף ח ד"ה והא. עדיפא אמרו משום דמבטל וכו' ואסור מדאורייתא ועיי' חגיגה יג בתוס' ד"ה אין מותרין ד"ת לעכו"ם. ועוד בה שלשיה דמש"ה איצטריך למימר האי טעמא משום דמבטל טעם המצה למימרא דאפי' בדעבד לא יצא ידי מצות אכילת מצה משום דהמרור שינה את טעמא והו"ל כאילו לא אכל כלל וצריך לחזור ולאכול כדי לצאת ידי חובתו משא"כ להאי טעמא דאין עושין מצות ח"ח בדיעבד יצא כיון דאינו אלא איסור מדרבנן סברא לומר דבדיעבד העמידו על דברי תורה. והוי נ"מ רבתי לדינא הגם דאמרו בפ"ק דברכות די"א דלרב יוסף עשה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום והביאו ראיה מהא דהלכו זקני ב"ש וב"ה לבקר את רבי יוחנן החורני' ומצאוהו שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית אמרו לו א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך דמבואר משם דכל היכא דאסרו רבנן אף בדיעבד לא יצא מה"ת דהא ראשו ורובו בסוכה מדאורייתא יוצא רק מדרבנן אסור גזירה שמא ימשך אחר שלחנו ואפ"ה א"ל א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה וכן כתבו התוס' בסוכה דף ג בהדיא דהא דאמר רב יוסף עשה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום דאיצטריך התם לאתויי היכא דב''ה מחמירים מדרבנן וב"ש מוקמי לה אדאורייתא ולא גזרינן אם עשה כדברי ב"ש לא יצא ידי חובתו אפ"י דאורייתא כדאשכחן לב"ש היכא דיתיב אפיתחא דמטללתא דגזרי שמא ימשך אחר שולחנו וקאמר לא קיימת מצות סוכה מימך דאפילו מדאורייתא לא