דרך המלך (חוידנובסקי) מב

הדלקה דבשבת ודאי מותר להשתמש לאורה. ועוד דלפי סברת בשימה"ת ז"ל מה דמותר לדידן להדליק נר חנוכה בשמן שריפה משום הואיל ובידו לאיתשולי וקימא לן כרב דאסור להשתמש לאורה הא תינח בתרומה טמאה ביד ישראל ומסתימת דברי הרמב"ם בפ' יא מהלכות תרומות דמתיר להדליק נר חנוכה בשמן שריפה אפי' שלא ברשות כהן משמע אפי' בתרומה ביד כהן דתו לא מצי לאיתשולי עליה כדאמרינן בנדרים דף נט וכן כתבו התוס' בעירובין דף ל ד"ה תרומה ובב"מ דף נג ד"ה הו"ל. ועוד לשיטת הראב"ד והרמב"ן והר"ן והרשב"א ז"ל דסבירא להו דאתרוג של תרומה טמאה פסול משום דעומד לשרוף וכתותי מכ"ש ולא סבירא להו הואיל ובעי מתשיל א"כ לשיטת בשימה"ת לכולהו הני רבוותא אסור להדליק נר חנוכה בשמן שריפה ובהדיא שנינו בירושלמי סוף תרומות אמרי דבי ר' יאנאי מדליקין שמן שריפה בחנוכה וכן פסק הרמב"ם בפ' יא מה' תרומות הלכה יח היעלה ח"ו על הדעת דלכולהו הני אשלי רברבי אשתמיטתא הירושלמי אע"כ צריך לומר כמו שכתבנו לעיל דבנר חנוכה כו"ע מודו דלא שייך לומר כתותי מיכתת שיעורא ופלא בעיני על הפמ"ג סי' תרע"ג דכתב שם באש"א שמן ערלה ותרומה טמאה צריך עיון אם נימא כתותי שעוריה דבעי חצי שעה או דלמא כל להדליק שרי ע"ש ולפמ"ש אין כאן שום ספק דכן מבואר בהדיא להיתר מהירושלמי ומהרמב"ם וכנראה דאחר מכ"ת ה"ג דאשתמיטתיה מיניה לפי שעה הירושלמי ערוכה ופסק הרמב"ם. ולפי מה שבארנו דבנר חנוכה לא שייך לומר כתותי מכתת שיעוריה שיטת הירושלמי והרמב"ם דהתירו בשמן שריפה בנר חנוכה רק באופן דאין לו חולין צריך ביאור דמאי חששא יש כאן דאי משום דלישראל אסור בהנאה של כילוי וכמ"ש התוס' בשבת דף כו ובפסחים ט ודף לד וביבמות דף סו ובמנחות סז הרי קי"ל דמצות לאו להנות נתנו כדאיתא בראש השנה דף כח ובעירובין דף לא אף דהרז"ה ס"ל דבמצוה דרבנן אמרינן מצות להנות נתנו והמודר הנאה מחבירו אסור לו לתקוע בתענית אבל כבר חלקו עליו גדולי הפוסקים וס"ל דאף בדרבנן נמי מצות לאו להנות נתנו כמ"ש הר"ן בפ"ג דר"ה והמחנה אפרים ס' נדרים סי' כד והטורי אבן בא"מ ר"ה כח כדמוכח מעירובין ל"א דשם מיירי בתנתומי אבלים וכו' דאינו אלא מדרבנן כמ"ש הרמב"ם בפ' יד מה' אבל מ"ע של דבריהם לבקר חולים ולנחם אבלים וכו' אף דלשיטת הרז"ה ז"ל לא קשה מהא דתנחומי אבלים דאיכא למימר דסבירא ליה דתנחומי אבלים הוא מה"ת דהוא בכלל נ"ח דכן הוא שיטת תר"י ברפ"נ דברכות אבל לבית המשתה בודאי השנה לדבריו עיי' בעירובין דפ"ב ולפי מה שכתב הר"ש בפי"א מה' תרומות משנה ט בשם הרמב"א ז"ל דהנאה של כלוי אינו אסור אלא מדרבנן והמשנה למלך שם הי"ח כתב דכן הוא דעת הרמב"ם דלא אסור אלא מדרבנן ובצורך רבים לא גזרו אפי' לדעת הרז"ה נמי מותר כיון דאיסורו רק מדרבנן ובצורך רבים לא גזרו סברא לומר גם כן דבמקום מצוה לא גזרו א"כ מאי האי דהתירו דוקא באופן דאין לו חולין. שוב מצאתי בפנ"י בחי' על שבת שם דעמד על הירושלמי ותירץ משום דשמן שריפה אסור להביאו לבית הפסול או להפסידו וכיון דקי"ל מותר השמן שבנר חנוכה עושה לו מדורה בפני עצמו ושורפו הרי מפסידו ומביאו לבית הפסול. אף כי דברי טעם הן. אבל לענ"ד קשה דהא הרמב"ם ג"כ פסק דהא דהתירו נ"ח בשמן שריפה דוקא בשאין לו חולין ואיהו לא ס"ל האי דינא דמותר השמן שבנ''ח עושה מדורה ושורפו דהא כתב הש"ג דהרמב"ם ס"ל כשיטת הרי"ף דמותר להשתמש לאורה אחר זמן מצותה דחולק על האי דינא דהשאלתות כמ"ש הרן בפ"ג דשבת ועי' ברא"ש פ"ב סי' ט' ובח"י הגאון תפארת שמואל שם אות ח ובטור או"ח סי' תרעז בב"י שם אות ג אף דאין אנו מוכרחין לומר כשיטת הר"ן דאפשר לפרש כהבית יוסף דהרי"ף והשאילתות לא פליגי דכן משמע מדברי הרא"ש שם סי' ג וסי' ט ונראין דבריו מדברי הר"ן דלמעט בפלוגתא עדיף דהא דכתב הריף דמותר להשתמש וכו' היינו שנתן בה שמן יותר מכשיעור ואחר שדלק כשיעור מותר ליהנות ממנו דלא הוקצה למצוה אלא כדי שיעור הצריך בלבד. והא דכתב השאילתות דמותר שמן של נ''ח עושה לו מדורה כו' מיירי שנותר מהשמן הצריך לשיעור הדלקה והוקצה למצותו לפיכך יעשה לו מדורה וכו' ועיין סי תרע"ב ובט"ז שם. אבל לדעתי נראה לומר דאם אפשר לפרש הירושלמי ופסק הרמב"ם אפילו לשיטת הר"ן ז"ל עדיפא טובא על כן נ"ל לפרש האי דינא דהירושלמי ופסק הרמב"ם דאתיא ככו"ע דהנה אמרו בסוטה דף ח דאין משקין שתי סוטות כאחת ואין מטהרין שני מצורעין כאחת ואין רוצעין שני עבדים כאתה ואין עורפין שתי עגלות כאחת לפי שאין עושין