דרך המלך (חוידנובסקי) מא

הרי דיש חילוק בין מידי דמחויב לבער כמו ע"ז ובין מידי דמצותה בשריפה כמו ערלה ותרומה טמאה וכו' ועיי' בבעה"מ פ"ג דסוכה דמחלק נמי בין אתרוג של ערלה שפסול משום שאין בה היתר אכילה ולא היתר ממון דוקא ביו"ט א' פסול אבל ביו"ט ב' כיון דלא בעי לכם ה"ז כשר ובאתרוג של אשירה פסול אף ביו"ט שני משום דכתותי מכתת שיעורא וכמאן דליתא דמי. דבאמת בכל המקומות שנזכר בש"ס כתותי וכו' כמו בר"ה כח לענין שופר סוכה לה לענין אתרוג יבמות קד לענין סנדל של חליצה וכן בחולין פט לענין כסוי דם בעפר עיר הנדחת מיירי בע"ז דוקא. ובזה אפשר לתרץ מה שהניחו התוס' בסוטה דף כה בצ"ע בכלאי הכרם אמאי מטמאין טומאת אוכלים ולא אמרינן כתותי מכתת שיעורי' משום דלא דמי לעבודה זרה דהתם מחוייב לשרוף ולבער וכלאי הכרם מצותה בשריפה משום הכי לא אמרינן בזה כתמ"ש כדמוכח מהא דסוכה שהבאתי לעיל וכמ"ש בעל המאור שם וכן הוא דעת הגר"א ז"ל בביאורו לאהע"ז סי' קכד אות ב ואפי' לשיטת התוס' דבכ"ד העומד לשרוף אמרינן כמ"ש מדהקשו בסוכה שם באתרוג של ערלה תיפוק ליה דכמ"ש וכן בסוטה (דף כה) מבואר מקושיתם בכלאי הכרם וכו' דס"ל דאף בדבר שמצותו בשריפה אמרינן נמי כחמ''ש וכן הוא שיטת הר"ן והרשב"א והרמב"ן במלחמות והראב"ד בהשגות על בעל המאור סוכה פ"ג (ועיין בר"ן גיטין דף כ ד''ה שלחו מתם כתבו על איה"נ) אפי' לשיטת הני רבוותא נראה לנו דכו"ע מודו בנר חנוכה כיון דלהדלקה קיימי והשיעור הוא על זמן הדלקתה אין שום חסרון מה דעומד לדלוק ולשרוף ולומר ע"ז כתותי מכתת שיעורא. וביתר ביאור דבאמת קשה אם אמרינן דכל דבר העומד לשרוף ה"ז לדינא כמו דליתא במציאות א"כ אפילו במידי דל"ב שיעור נמי (עיי' חולין ק"מ תוספות ד''ה למעוטי בסו"ד) ואם אמרינן דהדין לא יכחיש את המציאות החי א"כ תקשי איך פוסל הדין השיעור שהוא במציאות לפנינו וצריך לומר דלענין השיעור ניחא הא דאמרי' כתותי מ"ש משום דבמידי דבעי שיעור אף דהדבר לפנינו שלם רק חסר מעט מן השיעור הדין פוסלו כשבור לרסיסים והכי נמי אם הדבר הזה עומד לגמרי במשך הזמן להתבער מן העולם והוא מן הדברים שיש להם שיעור ה"ז לדינא לענין השיעור כמו חסר מעט דפסול דהא לא גרע מה דעומד לגמרי להתבער מן העולם מחסר מעט וכל זה שייך במידי דהקפידה תוה"ק שיהא השיעור בעצם החומרי כמו שופר אתרוג וכדומה מה שאין כן בנר חנוכה דעצם המצוה היא ההדלקה. והשיעור על זמן הביעור ואיך עולה על הדעת הישרה דאסור להדליק בשמן שריפה משום דלענין הדין מה שעומד לשריפה הו"ל כמו חסר מן השיעור דהא המצוה היא בשריפה והזמן דהוא השיעור הוא ג"כ על משך הדלקה והשריפה והתרומה שורפת כדבעי ואיזה חסרון יש כאן אתמהה. ועוד נ"ל דאם תאמר כתותי וכו' בנר חנוכה על כרחך אנו צריכין לומר גם בנר של שבת דגם נר שבת בעי שיעור כמבואר מפירש"י ותוס' שבת דף כה ד"ה הדלקת נר בשבת חובה ע"ש ועי' או"ח ס' רסג סעיף ט ואם כן אדפליגי רבה ורב חסדא בפ"י דמתני' ולא בשמן שריפה דרבה מפרש טעמא דאסור מתוך שמצוה עליו לשורפו גזירה שמא יטה דהוא דחוק כמ"ש הרשב"א בחי' שם ורב חסדא מוקי לה ביו"ט שחל להיות ערב שבת משום דאין שורפין קדשים ביום טוב וע"ז פריך הגמ' מסיפא דקתני אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט מכלל דרישא לאו ביו"ט עסקינן והוצרך לתרץ מ"ט קאמר דזה ג"כ לאיש ח"י פשוט דחוק קצת. וגם לא הוי דומיא דאינך פסולין דפסולין גם בשבת ולמה לא אמרו טעם פשוט דאין מדליקין בשמן שריפה כיון דעומד לשרוף כתותי מכ"ש דמאי אמרת הואיל ובידו לאיתשולי לא אמרי' מכתת שיעורא כדאמרינן ביבמות קג בסנדל של עכו"ם דאם חלצה חליצתה כשירה ופירש"י דמיירי בע"ז של עכו"ם אפי' קודם ביטול כיון דראוי לבטל לא מכתת שיעוריה וכן בר"ה דף כח גבי שופר של עכו"ם דאם תקע יצא פירש"י ג"כ עד"ז וכן אמרינן בפ' לולב הגזול דל"א דפריך הגמ' על הא דאיתא במשנה דשל אשירה ועיר הנדחת פסול הלולב והאמר רבא לולב של עכו"ם לא יטול ואם נטל כשר ומשני הכא באשירה דמשה עסקינן דכתותי מכתת שיעוריה ע"ש דפי' התוס' דע"ז של עכו"ם קודם ביטול ג"כ שרי משום דאפשר לבטל וכ"כ המג"א בסי' תרמט אות יג והגאון הנורא הגר"א ז"ל באו"ח סי' תרמט אות יד ע"ש ועי' עירובין ד"ל פסחים דמ"ו חולין פט חוד''ה והתניא אבל דא עקא אם ישאל עלה הדרא לטיבלא וטבל אסור בהנאה של כילוי כדאיתא בגמ' שבת דף כו ונהי דלגוף הדלקה לא מיתסר משום דמצות ללה"נ אבל מ"מ אסור שמא יעשה בו שימוש אחר בשעת