דרך המלך (חוידנובסקי) מ

הרמב"ם דמתיר בשמן שריפה בחנוכה אפילו אם נאמר דיתן בנר שמן יותר מהשיעור מצוה משום דבודאי סברא לומר דהרמב"ם פוסק כרב חסדא משום דהברייתא תניא כוותיה ועיי' בפירוש המשנה ר"פ במה מדליקין דמבואר בהדיא דהרמב"ם סבירא ליה כשיטת רב חסדא דכתב שם טעם איסור שמן שרפה הוא ביום טוב שחל להיות ערב שבת והדלקת הנר אינה אלא מבעוד יום ונמצא שורף שמן שריפה ביום טוב והוא אסור כי אין מותר לשרוף קדשים שנתחייבו שריפה משום טומאה או משום ד"א ביו''ט לפי שלא התיר השי"ת בי"ט אלא אוכל נפש בלבד ע"ש והיינו כרב חסדא וכן פסק הרי''ף והרא"ש. ומתוך דברינו יתישב היטב קושית הפני יהושע בחי' פ' במה מדליקין דהקשה על הא דאמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת אין מדליקין בחנוכה בין בחול בין בשבת וכפי דמפרש רבא דקסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה הא תינח שמנים ופתילות דאסירי בשבת משום שמא יטה לפי שאין דולקין יפה שייך לאסרן בחנוכה אף בחול כיון דס"ל כבתה זקוק לה אלא בשמן שריפה דלא מיתסר אלא בשמן שריפה דלא מיתסר אלא משום שמצוה לבערו וחיישינן שמא יטה א"כ אין שום טעם לאסור בחנוכה בחול ולפמ"ש ניחא ואדרבה תמיה לי על קושיתו כיון דהלכה כרב חסדא נגד רבה משום דתניא כוותיה דרב חסדא. וכן על הא דאיתא במשנה שם דף כד אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט אמרו בגמ' מ"ט לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט והיינו כרב חסדא דרבה לית ליה בשמן שריפה דאסור משום שריפת קדשים כמ"ש הרשב"א שם דאי אית ליה טפי הוה ליה לאוקמה ביום טוב שחל להיות בערב שבת וכרב חסדא וכ"כ בעל המאור שם ומתוך זה פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והעיר והרשב"א דמותר להדליק בשמן שריפה בשבת ואע"ג שדולקת והולכת בשבת מלאכה היא שנעשית מאליה ולא חיישינן לה וכדרב חסדא א"כ לא רחוקה היא לאמור דהא דאמר רב הונא פתילות ושמנים שא"ח אין מדליקין בשבת וכו' אשאר שמנים שאין דולקין יפה קאי ושמן שריפה מאן דכר שמיה. ואל זה אבינו בים התלמוד דתירץ לקושית הפנ''י עד"ז דלכאורה קשה דאמאי רשאי להדליק נר חנוכה בתרומה טמאה כיון דטעון שריפה כתותיה מכתת שיעורא דנר חנוכה בעי שיעור עד שתכלה רגל מן השוק וכבר הקשה ע"ז השער אפרים וצריך לומר דתרומה טמאה לא חשיבי כתותי וכו' כיון דיכול לאתשולי עליו ואמרינן הואיל ובעי מתשיל ולכך שפיר מדליקין בהן בחנוכה. אמנם עדיין קשה דאמאי מותר לדידן להדליק בשמן של תרומה טמאה הא כתותי מכתת שיעורא ואי משום דיכול לאתשולי הא אם ישאל הדרא לטיבלא וטבל אסור בהנאה אפי' בשעת הדלקה ונהי דגוף הדלקת נר חנוכה כיון שהוא מצוה ומצות ללה"נ א"כ בגוף הדלקה אין כאן איסור בטבל מ"מ אסור שמא יעשה בו שימוש אחר בשעת הדלקה וצ"ל כיון דקי"ל דאסור להשתמש לאורה א"כ אין כאן איסור בטבל דלגוף הדלקה מצות לאו להנות ניתנו ועל שאר שימוש לא חיישינן כלל כיון דאסור להשתמש לאורה אבל לרב הונא דס"ל דמותר להשתמש לאורה אסור להדליק בחנוכה בתרומה טמאה משום דכתותי מכתת שיעוריה ואי משום דיכול לאתשולי עליה זה אינו דאם ישאל עדיין אסור בהדלקה משום דהדרא לטבליה וטבל אסור שמא ישמש בה שימוש אחר שאינו של מצוה כיון דמותר להשתמש לאורה ולכך אסור לר"ה. אף כי ערבים עלי דברי בשי"ת אבל לדעתי השפלה יש לדון בזה דעיקר קושיתו ויסודו דשמן שריפה אינו ראוי לנר חנוכה משום דכתותי מכתית שיעורא הגם דכבר הקשה זאת השער אפרים ז"ל אין מקום בראש. הגם דמצינו דבדרבנן נמי אמרינן כל העומד לשריפה כתותי מכתת שיעורא כדאיתא בעירובין דף פ אתמר רב חייא בר אשי אמר עושין לחי אשירה ורשב"ל אמר עושין קורה אשירה מ"ד קורה כש"כ לחי ומ"ד לחי אבל קורה לא כתותי מכתת שיעוריה והתם לא הוי אלא בדרבנן. אבל יש לחלק דהתם בעבודה זרה מיירי דמחויב לבער מה"ת אבל בתרומה טמאה נהי דמצותה בשריפה מן התורה משום דאקרי קדש כמ"ש התוס' בשבת דף כה בתירוץ הב' וכן כתב הרמב"ן במלחמות פ"ג דסוכה אבל כתותי מכתת שיעורא לא אמרי כדמוכח מהא דאמרינן בסוכה דף לה דאתרוג של אשירה ושל עיר הנדחת פסול מטעם כיון דלשריפה קאי כתותי מכתת שיעורא ואילו באתרוג של ערלה אע"ג דמצותה נמי בשריפה כדאיתא בסוף תמורה אפ"ה אמרו שם דפסול מטעם שאין בה היתר אכילה או משום. שאין בה דין ממון ולא אמרי' כיון דלשריפה קאי כתותי מיכתת שיעורא