דרך המלך (חוידנובסקי) לט

סימן יא הלכות חנוכה דבר זה מתורתו של הרמב"ם בפ"ד מה' חנוכה ה"ו למדתי דפסק כרב דאמר כל השמנין שאמרו אין מדליקין מהן בשבת מדליקין מהן בחנוכה בין בשבת ובין בחול משום דכבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה שבת כא. ולכאורה קשה על רבינו לפי מה דמבואר מהשלטי גבורים בפ"ב דשבת דשיטת הרמב"ם כשיטת הרי"ף דלאחר שיעור המצוה מותר להשתמש לאורה (ועי' בט"ז או"ח סי' תרעב) א"כ קשה אמאי מותר להדליק בשמנים הפסולים ניחוש שמא ישתמש אצלם במותר השמן לאחר שיעור שתכלה רגל מן השוק דאז מותר להשתמש לאורה וניחוש שמא יטה. שוב מצאתי בטור או"ח סי' תרעג בב"י שם דכבר קדמוני בתשובת הרשב"א בזה וז"ל שאלת במ"ש הריף בנר חנוכה שמותר להשתמש לאורה אחרי עבור זמנה וא"כ למה התירו בה שמנים ופתילות שאסרו תכמים להדליק בהם בשבת שהרי כל עצמן לא התירו אותן אלא מפני שאסור להשתמש לאורה קושיא זו אינה כלום שהרי לא הצריכו להוסיף בשמן שיהא הולך ודולק כל הלילה אלא כדי שיעורו ובתוך זמן זה היה ראוי לחוש שמא יטה אבל כל שאסרו תוך זמנה מותר להדליק בהם ובשבת נותן באומד גם כפי שיעורו ולא בצמצום וכו' ומאן לימא לן שהתירו להוסיף בשמן בשבת להדליק בשבת באותן שמנים ע"כ. ובזה מצאתי ישוב נכון למה דנתקשתי מכבר על הא דפסק הרמב"ם בפי"א מה' תרומות הלכה יח דמותר להדליק נר חנוכה משמן שריפה שלא ברשות כהן ומדכתב סתם מבואר דאפ"י בשבת וניחוש שמא יטה כדאמרינן התם (שבת דכ"ג) לרבה דאסור להדליק בשמן שריפה בשבת מתוך שמצוה עליו לבערו גזרה שמא יטה דבשלמא אותו שמן שאסור מחמת שאין אורו דולק יפה אתי שפיר מה דהתיר הרמב"ם בחנוכה משום דפסק כרב דכבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה הילכך אין כאן בית מיחוש להטיה אבל שמן שריפה שהוא דולק יפה רק מחמת שמצוה עליו לשורפה חיישינן שמא יטה כדי שיתבער מהר כפירש"י שם מה לי אם אסור לשמש לאורה הלא עליו המצוה לשורפו ניחוש שמא יטה כדי שיתבער מהר אבל לפי מה שכתב הרשב"א ניחא דהא דהתירו חז"ל בחנוכה בשמנים דאסורים בשבת מחמת חשש הטיה היינו דוקא אם נותן בנר רק כדי שיעור המצוה וכ"כ הרמ"א באו"ח סי' תרעג דאז אסור להשתמש באורן וליכא חשש הטיה כמו כן נוכל לומר דגם בשמן שריפה דאסור בשבת מטעם יטה ג"כ לא התירו אלא בנותן רק כדי שיעור המצוה ולא יותר דאז ג"כ לא חיישינן שמא יטה כדי שיתבער מהר דנהי דכבתה אין זקוק לה אבל. לכתחילה ומצוה מן המובחר שתהא דולקת משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק כדאיתא בשבת דף כא וכ"פ כל הפוסקים ועיין באו"ח סימן תרעג ברמ"א ובט"ז ובבאה"ט מ"ש בשם הכנה"ג ז"ל ואתי שפיר פסק הרמב"ם מה דהתיר להדליק נר תנוכה בשמן שריפה ולא חיישינן שמה יטה. שוב ראיתי דאין אנו צריכין לזה דהא איתא שם בגמ' (דכ"ג) ולא בשמן שריפה וכו' מאי שמן שריפה אמר רבה שמן של תרומה שנטמאה ואמאי קרו לה שמן שריפה הואיל ולשריפה עומד ובשבת מ"ט לא מתוך שמצוה עליו לבערו גזרה שמא יטה א"ל אביי אלא מעתה ביו"ט לישתרי אלמה תנן אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט גזירה יו"ט אטו שבת רב חסדא אמר לשמא יטה לא חיישינן אלא הכא ביו"ט שחל להיות ערב שבת עסקינן לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב וכו' תניא כותיה דרב חסדא כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן ביום טוב חוץ משמן שריפה לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב. מבואר מהגמרא דמחלוקת רבה ורב חסדא בזה ולרב חסדא מותר להדליק בשמן שרפה על שבת ולא חיישינן לשמא יטה אם כן אתי שפיר פסק