דרך המלך (חוידנובסקי) לח

פשוט כמוני נראה דיש לחלק מהא דכתב הרא"ש בפ"נ דמועד קטן סי' עה ממעשה דר''ת ז"ל כיון שהי' רגיל בכל שבת ושבת לקרות ובשבת אבילותו ימנע בודאי הוי דבר שבפרהסיא דהכל יאמרו שהוא מטעם אבילות דאין לנו טעם אחר דכי אוקיר תלמודיה ושכח הברכה אבל באבל אם הדין יפטור אותו מסוכה אין אבילותו מוכיח עליו דאיכא למימר דפטור מטעם אתר דאיכא כמה גוני דפטור מן הסוכה כדאיתא בסוכה דף כה ודף כו ועיי' בשו"ע או"ח סי' תר"מ ודמי להא דאמרו בסופ"ב דברכות ובפסחים (דנ"ה) דלא תקשי מדרשב"ג אדרשב"נ (דס"ל גבי תתן אם רוצה לקרות ק"ש אינו קורא דמחזי כיוהרא וגבי ח''ב לענין מלאכה דתליא במנהג המקום אבל ת"ח בטלים בכל מקום ס"ל לרשב"ג לעולם יעשה כל אדם את עצמו כתלמיד חכם ולא חייש ליוהרא) התם (גבי ק''ש) בכונה תליא מילתא ואנן סהדי דלא מצי לכווני דעתיה (ומחזי כיוהרא שמראה בעצמו שיכול לכוין לבו) אבל הכא הרואה אומר מלאכה הוא דאין לו פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא. ולדידי תולעת יעקב נראה פשוט לישב קושית השער אפרים דאין שום סברא לומר דפטור אבל מסוכה מטעם דאסור בתהמ"ט כדפריך הגמ' פשיטא נהי דבעינן תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו היינו כשהיא מותרת לו אבל באבל שהיא אסורה עליו דומה כשהיא נידה דלא נאמר זה הכלל דלא עדיפא תשבו מתדורו דגם בדירה אסור וזו אין צריכה פנים והא דס"ד ברפ"ק דעירובין (ד"ג) למיפטר כהנים מסוכה התם שאני משום דהיא מותרת לו א"כ בעינן תשבו כעין תדורו וזה אי אפשר בכהנים מטעם דרמיא עלייהו עבודת הרגל כמו שפירש"י ותוס' שם ומה דהרבה לתמוה הברכי יוסף ז"ל או"ח סי' תרמ אות ט דהא גם בדירה בשעה שעוסקין בעבודה אין נזקקין לנשותיהם ואין המניעה מחמת הסוכה ושפיר הוי כעין תדורו לא קשה דבכה"ג שהיא מותרת לו וט"ז נאמר תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו וזה א"א בכהנים מה"ט גופא ס"ד למיפטרינהו. וכ"ז שכתבנו לישב קושית שער אפרים הוא דוקא לשיטת ה"ג והרמב"ן והתוס' והרא"ש דפסקו כר"י בפ"ק דכתובות דף ד. דאעפ"י שאמרו אין אבילות במועד אבל דברים של צנעא נוהג אבל לשיטת הרמב"ם דפסק בפ"י מה' אבילות הלכה ג' דהרגלים וכן ר"ה ויום הכפורים אין דבר מדברי אבלות נוהג בהן. וההיא דריש כתובות צריך לומר לדברי רבינו דגריס דאר"י אעפ"י שאמרו אין אבילות בשבת אבל דברים של צנעא נוהג וזו היא גירסת בעל המאור ז"ל. דדוקא בשבת לפי שהוא עולה הנהיגו בו דברים שבצנעא אבל ברגלים שמפסיקין ואינם עולין לדברי הכל אינו נוהג לא בצנעא ולא בפרהסיא ועיי' מ"ק כד. וא"כ לפי שיטה זו אבל מותר בתהמ''ט ברגל ואין שום מקום לקושית שער אפרים מאבל אפילו אם נאמר דמסקנת הברייתא דעירובין דכהנים בשעת עבודה פטורין מן הסוכה רק דקמ"ל דחייבין שלא בעידן עבודה כמו הולכי דרכים וכו' דפטורין ביום מחמת עוסק במצוה ובלילה דאין עוסקין חייבין הכי נמי בכהנים אע"ג דבעידן עבודה פטורין מן הסוכה מטעם זיקה שלא בעידן עבודה חייבין דאפשר לקיים תשבו כעין תדורו. והא דלא זכר שר המשנה תורה האי חידושא דכהנים בשעת עבודתן פטורין מן הסוכה לא קשה כלל דהכי נמי לא הביא האי דינא דכהנים שלא בשעת עבודתן חייבין בסוכה. אלא מאי אית לך למימר דזה מכלל הולכי דרכים וכו' ידעי' זה כדמסיק הגמ' שם מידי דהוי אהולכי דרכים והאי דינא דהוד"ר הביאם הרמב"ם להלכה בפ"ו מה' סוכה הלכה ד הכי נמי איכא למימר להרמב"ם הא דלא העלה והביא האי דינא דכהנים בשעת עבודתן פטורין מן הסוכה. אף דהטעם הוא משום זיקה אבל הסברא נותנת דבלאו האי טעמא נמי פטורין מטעם עוסק במצוה כדאמרי' בפ"ב דזבחים די"ט כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן פטורין מן התפלה ומן התפילין ופירש"י שם דקי"ל העוסק במצוה פטור מן המצוה ולא גרעי משלוחי דבר מצוה דפטורין מן הסוכה דכבר קתני לה הרמב"ם התם. ואף דלהשערי אפרים ז''ל דרך אחרת בזה הנראה לענ"ד כתבתי ודוק.