דרך המלך (חוידנובסקי) לז

סימן י. ה' סוכה כתב הרמב"ם בפ"ו מה' סוכה ה"ג האבל חייב בסוכה וכתב המ"מ מימרא דראב"ז אמר רב במס' סוכה (דף כה) דאבל חייב בסוכה ופריך הגמ' פשיטא סד"א הואיל ואמר מצטער פטור מן הסוכה כו'. והנה בספר שער אפרים סי' לד הקשה דמן הדין ראוי להיות אבל פטור מן הסוכה מהא דאמרי' במס' עירובין (דף ג ע''ב) הכל חייבין בסוכה כו' כהנים אצטריכא ליה סד"א הואיל וכתיב בסוכות תשבו כעין תדורו מ"ד כו' אף סוכה איש ואשתו והני כהנים דבני עבודה נינהו לא ליחייבו קמ"ל נהי דבשעת עבודה מיפטרי שלא בשעת עבודה מיחייבי כו' וא"כ קשה דאבל ודאי פטור מסוכה כיון דקי"ל דאסור בתהמ"ט ולא הוי כעין תדורו וא"כ פטור מסוכה ברגל וראיתי בחי' פנ"י סוכה כה דתי' לקושיא זו דדוקא בכהנים דבשעת עבודה אסורין מדאורייתא מש"ה ס"ד דפטורין מן הסוכה משא"כ באבל דאיסור תשמיש אינו אלא מדרבנן. מש"ה אהא דאמר ר' אבא בר בדא דאבל חייב בסוכה פריך הגמ' שם פשיטא דאין סברא לדחות מצות עשה דאורייתא בשביל איסורא דרבנן היכא דלא שייך חשש איסור דאורייתא כלל. ולי העני בדעתי יש לדון בתי' של הפנ"י ז"ל דבאמת מצינו פלוגתא דר"י ור"מ בעושה סוכתו על גבי בהמה דר"י פוסל משום דאמר קרא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים סוכה הראויה לז' שמה סוכה שאינה ראויה לשבעה (מחמת דנזרו רבנן דאין עולין ע"נ בהמה ביו"ט) לא שמה סוכה ור"מ מכשיר משום דהא נמי מדאורייתא מחזא חזיא ורבנן הוא דגזרו (סוכה כג) ואנן קי"ל להלכה כר"מ כמו שפסק הרמב"ם בפ"ד מה' סוכה הלכה ה ולפי זה שפיר כתב הפנ"י לחלק בין ההיא דעירובין לאבל משום דאיסור תהמ"ט אינו אלא מדרבנן ושפיר הוי כעין תדורו מדאורייתא והיינו כר"מ כיון דמה"ת מחזא חזי כל שבעה רק רבנן הוא דגזרו הוי סוכה כשרה א בל לענ"ד גבה טורא בינייהו דהתם בעושה סוכה ע"ג בהמה דר"מ מכשיר מה"ט דמדאורייתא מחזא חזיא משום הא דבעינן סוכה הראויה לשבעה הוא מטעם גזירת הכתוב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וכיון דמה"ת חזיא כל שבעה שפיר מכשיר ר"מ לאפוקי תשבו כעין תדורו דהוי בסברא דישב בסוכה בהרחבת הדעת ואל יחסר לו מאומה כמו בביתו א"כ מאי נ"מ אם הוא מה"ת אסור בתהמ"ט או רק מדרבנן כיון דסוף סוף אין לו כמו בדירתו ולא הוי כעין תדורו מן התורה הגט בעצמך דמצטער דפטור מן הסוכה כתבו התוס' שם (ד כ"ו) דהוא מטעם דבעי' תשבו כעין תדורו דאין אדם דר במקום שמצטער היעלה על הדעת לפלס ולשקול במאזנים אם הצער הוא עפ"י דיני השולחן ערוך אורח חיים א"ו כיון דדרכן של בני אדם להצטער מזה פטור מן הסוכה מדאורייתא הכי נמי כן הוא. וממילא אין מקום לדברי הפנ"י מה שכתב דמש"ה פריך הגמ' פשיטא דאין סברא לדחות מצות עשה דאורייתא בשביל איסורא דרבנן היכא דלא שייך חשש איסור דאורייתא כלל דודאי סברא נכונה עפ"י דין תורה לפוטרו מסוכה דלא הוי כעין תדורו מה"ת וכדפי' וכה"ג כתבו התוס' בפסחים כט דאין לתמוה דאטו משום חששא דרבנן נפקיע מעילה דאורייתא דכיון דאמרו רבנן אין פודין לא שויא מידי (מה"ת) ע"ש ועיי' יומא דף עד ובפירש"י ד"ה אם לא יגיד תמצא מבואר כדברינו ת"ל. ואנכי הרואה בס' כתר המלך על הרמב"ם דתי' לקושית ש"א משום דדין אבילות אינו נוהג ברגל רק דברים שבצנעא משום דלא הוי בפרהסיא אבל אם נאמר דמטעם זה יפטר מן הסוכה א"כ מקרי פרהסיא ודמי להא דמובא ביו"ד סי' ת' בשם התוס' דמי שרגיל לקרות לתורה בכל שבת אזי קורין לו בשבת של אבילות דהוי פרהסיא אם יתבטל. ולכאורה דברים של טעם הם וכבר קידמו הפני יהושע בחי' שם כיון דכ"ע ישבו בסוכה והוא יושב בבית הוי כדבר שבפרהסיא אבל לאיש ה"י