דרך המלך (חוידנובסקי) לג

הביא ב' שערות מאי שנא במשכיר בית לחבירו בארבעה עשר וכו' דצריך לברר דהא התם נמי הבדיקה הוא מדרבנן אבל לפי מה שכתבנו אין מקום לקושיתו נהי דהבדיקה הוא מדרבנן אבל במניעת הבדיקה אפשר לבא לידי איסור דאורייתא וכמש"ל לאפוקי גבי קטן למנין צירוף עשרה לגבי תפילה דאי אפשר לבא לידי איסור דאורייתא דאפי' לשיטת הרמב"ם דס"ל דתפילה פעם אחת ביום הוא מה"ת כמ"ש בפ"א מה' תפילה ה"ב אבל עיקר הצירוף עשרה לכ"ד שבקדושה אף דלמדו זאת מונקדשתי וכו' ברכות כא מגילה כג לא הוי אלא מדרבנן לכו"ע מכש"כ צירוף קטן לעשרה ועיי' ברכות מז דריב"ל ס"ל דקטן המוטל בעריסה נמי מצרפי' לעשרה ועיי"ש בתוד"ה מצוה דרבים ותמצא כדברי. ולפי דרכנו עולה יפה הא דכתב הרמ"א באו"ח סי' קצט דאם הוא בן י"ג שנה אז מחזיקינן ליה כגדול ואין צריך בדיקה דלכאורה יש להעיר דדבריו סותרין למה שכתב ביורה דעה סי' א לענין שחיטה אע"ג דחזקה דשחיט שפיר משום דרוב מצויין אצל שחיטה מומחים הם אבל בדאיתא קמן צריך בדיקה דאין סומכין על החזקה במקום דאפשר לברר דמאי שנא האי חזקה הבאה מכח רובא דרוב מביאין ב' שערות כשהגיעו לי"ג שנה כדאמרי' בנידה מח מחזקת רוב מצויין אצל שחיטה מומחים הם דצריך לברר משום דאיכא חזקה המנגדת חזקת אמ''ה לפירש"י או חזקת שאינה זבוחה כהלכתה לשיטת התוס' ביצה דף כה דהכא נמי איכא חזקת קטנות המנגדת לחזקה דרבא אע"ג דעשויה להשתנות חזקה גמורה היא לשיטת התוס' ביבמות סח דהקשו שם ספק בן ט' היאך פוסל בביאתו נוקמיה אחזקה קמייתא דהוה פחות מבן ט' ונוקי איתתא בחזקת כשרות ותי' דהכא מיירי דהשתא דאתי קמן הוי ודאי בן ט' אף על פי שהיה ספק כשבא עליה לא מוקמי' ליה אחזקה קמייתא אלא אזלי' בתר השתא שהוא ודאי בן ט' דחזקה קמייתא איתרע ליה ע"ש הרי מבואר דחזקת קטנות חזקה היא אע"ג דעשויה להשתנות ותי' לא שייך הכא דתליא בגדלות והגדלות בהבאת שער דוקא ואחד לי בן תשע ויום א' ואחד לנו בן עשרים או יותר עד שיביא ב' שערות או עד רוב שנותיו כדאמרינן בנדה דף מז וכן נפסק להלכה באו"ח סי' נה סעיף ה' ובחו"מ סי' לה ודומה כשהוא בא לפנינו ספק בן ט' דמוקמי' ליה אחזקתו חזקת קטנות ה"נ כשהוא בא לפנינו כשהוא בן יג שנה ויום אחד הגם דרוב מביאין ב' שערות בזמנן אבל החזקה חזקת קטנות מנגדת להרוב והכא לא אתרע חזקתו הראשונה הגם דהוא בן י"ג שנה אבל עכ"פ נקרא קטן עד רוב שנותיו ולא דמי להתם כשבא לפנינו כשהוא בן ט' ודאי הרי חזקתו הראשונה כבר הלכה אבל לפי מה שכתבנו דדוקא היכא דאפשר לבא לידי איסור דאורייתא לא סמכי' אחזקה ורובא היכא דאפשר לברר ניחא דברכת הזימון אינו אלא מדרבנן ואי אפשר לבא לידי איסור דאורייתא סמכי' אחזקה דרבא. ובהנחה זו אתי שפיר מ"ש הרא"ש סוף ה' ציצית דא"צ לבדוק את הציצית קודם שיברך דאוקי אחזקתייהו ע"ש משום דהרא"ש לשיטתו בפ"ק דקידושין דברכה שא"צ אסור רק מדרבנן כשיטת התוס' ר"ה לג אבל הב"י פסק באו"ח סי' ת ס"ט דצריך לבדוק משום דפסק כהרמב"ם דברכה שאינה צריכה אסור מה"ת כמבואר סי' רטו סעי' ד' והשתא דזכינו לזה ניחא היטב מה דפסק הרמב"ם בתרומות ומעשרות דסמכינן אחזקת קיימין דאיהו לשיטתו אזיל דכתב בסוף פ"א מה' תרומות התרומה בזמן הזה ואפילו במקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהן שאין לך תרומה של תורה אלא בארץ ישראל בלבד ובזמן שכל ישראל שם שנאמר כי תבואו ביאת כולכם כשהיו בירושה ראשונה וכמו שהן עתידין לחזור בירושה שלישית לא כשהיו בירושה שנייה שהיתה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתן ולפיכך לא חייבה אותן מה"ת וכן יראה לי שהוא הדין במעשרות שאין חייבין בזמה"ז אלא מדבריהם כתרומה (פליאה דעת מני למה כתב רבינו ויראה לי בעוד שגמרא ערוכה לפנינו גיטין סה הכא במאי עסקי' במעשר בזמן הזה דרבנן) הרי מבואר מדברי רבינו דתרומה ומעשר בזמה"ז אפי' בארץ ישראל אינו אלא מדרבנן דבעי' ביאת כולכם משום הכי שפיר פסק בתרומות ומעשרות דסמכי' אחזקה ולא בעי' בירור כיון דאינה אלא מדרבנן וא"א לבא לידי מכשול איסור תורה וכאמור ודוק