דרך המלך (חוידנובסקי) לב

רק מדרבנן. וכן נמי הא דאר''נ אמר שמואל בודקין לקדושין וכו' הוא נמי רק מדרבנן וחילי דידי מהא דפסק הרמב"ם בפי"א מה' גירושין ה"ד דא"צ בדיקה למיאון דסמכינן על חזקה דרבא שהביאה סי' ואילו גבי יבום וחליצה כתב דלא סמכי' אחזקה דרבא וצריך בדיקה ע"כ צריך לומר משום דגבי יבו"ח הוי לקולא וגבי מיאון הוא לחומרא וכה"ג כתבו התוס' בבבא בתרא קנ"ו דלא סמכי' אחזקה להקל ואי אמרת דאורייתא הוא הא מה"ת אין חילוק בין קולא ובין חומרא כמ"ש התוס' בפסחים דף סב ובחולין ד"י וכיון דגם שניהם הוא רק מדרבנן מסתבר למימר דכי אמרינן דאין סומכין על החזקה לקולא במקום דאפשר לברר דוקא במקום דאפשר לבא לידי איסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן היכא דספיקו להחמיר וההיתר הוא מטעם רובא או חזקה סמכינן על זה אפי' היכא דאפשר להתברר וכי תימא הא דבעו מיניה דרנב"י בפסחים ד המשכיר בית לחבירו בי"ד חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק דפריך הגמ' למנ"מ לישייליה דרצונם לומר אפי' חזקתו בדוק צריך לשאול אותו דלא סמכינן אחזקה היכא דאפשר להתברר והתם מיירי דכבר ביטל כמו שהוכתנו לעיל והוה ליה הבדיקה רק מדרבנן ואפילו הכי אמרינן היכא דאפשר להתברר לא סמכינן אחזקה הא לא קשיא חדא דבדיקת חמץ החמירו כמו ודאי דאורייתא כמ"ש התוס' בפסחים ובמנחות סז ועוד אף דהבדיקה בעצם הוא דרבנן אבל אפשר לבא לידי איסור דאורייתא "לא מיבעיא לשיטת התוס' דהבדיקה הוא מטעם שמא יבא לאוכלו בודאי איסור מה"ת הוא אלא אפי' לשיטת רש"י מטעם בל יראה וב"י וזה אי אפשר במשכיר בית לחבירו מטעם שאינו שלו ושלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים כדאמרי' בפסחים ה אפ"ה עובר השוכר על ב"י וב"י כיון שיצא מהבית נתייאש ממנו כמ''ש הטור סי' תלג לענין שוכר עכו"ם וה"ה בהשכירו לישראל כמו שכתב המג"א סי' תלז אות נ ולכל הדיעות לא גרע החמץ שהשאיר אחריו הדר הקודם מסופי תאנים וענבים שאין בעה"ב מקפיד עליהן דמותרין משום גזל ופטורין מן המעשר מטעם הפקר כדפירש"י בפסחים ד"ו וכיון דעתה הבית של השוכר קנתה לו ביתו והרי הוא שלו דלא גרע מזבל דאתי מתורי דעלמא אם השכיר לו ג"כ החצר הרי הוא של השוכר לשיטת רש"י ב"מ קב וכ"כ הסמ"ע בחו"מ סי' שיג ס"ק ב ודומה נמי להא דכתב הרא"ש והטור וב"י בחו"מ סי' ר"ס סעיף ד אם ראובן דר עם שמעון בביתו ומעלה לו שכר אם צבי שבור או גוזלות שלא פרחו נכנסו לתוך הבית זכו בהם שניהם משום דשכירות ליומא ממכר הוא והוו כשנים השותפין בחצר כמ"ש הרמ"ה שם ועד כאן הרי הם של שניהם משום דהמשכיר נמי דר בבית הא בלא"ה הרי כולו של השוכר א"כ הכי נמי הוה החמץ של השוכר הנכנס עתה וכיון דשלו הוא בודאי עובר על ב"י ובל ימצא לשיטת רש"י ולא דמי להא דאמרי' בב"מ צו גבי. בעל בנכסי אשתו איסורא לא ניחא ליה דליקני וכה"ג אמרו בנדרים דל"ה למעול מקבל יכול דאמר היתירא בעיתי איסורא לא בעיתי ונמצא זכיה בטעות ואינה זכיה כמ"ש הרן שם וכן מצינו בקידושין דף נג אם קדשה בהקדש דלא הוי קידושין דאיהי לא ניחא לה דנתחיל הקדש על ידה ולא דמי להמוציא מעות של הקדש בשוגג מעל אעפ"י שאילו היה יודע שהוא של הקדש לא היה רוצה לזכות בהם, דהתם שאני כיון שהוא בעצמו לקחם כדי לזכות בהם לא אמרי' בזה איסורא לא ניחא לי דליקני כדאמרי' בעבודה זרה דף מב גזירה דילמא מגבה לה והדר מבטלה וכו' ופירש"י דילמא מגבה לה וקני לה בהגבהה דכל דבר הפקר ניקנית בזה ע"ש אבל מה שניתן לו ע"י אחר מצי למימר איסורא לא ניחא לי דלקני כדי שלא אהיה עובר על בל יראה ובל ימצא אבל יש לחלק דהתם קס"ד דהאיסור בא מיד דע"י הקנין יוצא מרשות הקדש ועבד איסורא ע"י הקניה גופא א"כ בודאי יכול לומר לא ניחא לי לאפוקי הכא דעדיין שטת היתירא הוא ויכול לבדוק ולבטל בודאי זכתה לו ביתו ודמי להא דאמר התם נדרים ל"ה מקבל מעל לכשיוציא והכי נמי כשלא יבטל ולא יבדוק יעבור על בי"י וב"י ולדעתי השפלה אפשר לומר דזה הוא כונת התורת חיים בחי' על פסחים ד דכתב כל היכא שהבית שלו אעפ"י שאין החמץ שלו עובר על בל יראה ובל ימצא ולכאורה דברי נביאות הן דמהש"ס דקאמר אף שאור האמור בבתים שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים וש"ג משמע אף בביתו אינו עובר בחמץ של אחרים וכבר תמה תמה קרא ע"ז הפנ"י ז"ל בחי' שם ולפמ"ש אתי שפיר דזוכה מטעם הפקר. ובזה שביארנו דגבי בדיקת חמץ אפשר לבא לידי איסור דאורייתא בין לשיטת רש"י ותוס' מיושב היטב קושית הפמ"ג באו"ח סי' נה דהקשה לפי מה שכתב הרמ"א בשם מהריק לענין תפילה דאין מדקדקין בשערות אלא כל שהגיע לכלל שנותיו מחזיקינן אותו כגדול ואומרים לענין זה מסתמא