דרך המלך (חוידנובסקי) ל

יאבדו הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא אזלינן ולא הצריכו בירור אלא באופן כאשר יהיה ספק לנו ואזלי' לחומרא ועביד איסורא כגון מקוה שנמדד ונמצא חסר (נדה ב) או כמו גבי חבית שהניחה להיות מפריש עליה תו"מ ונמצא חומץ (ב"ב צו קידושין עט) ואף דמילתא דמסתברא הוא לא אמנע מלהביא ראי' לדברי מהא דאמרי' בסופ"ג דגיטין אמר ר"א חלוקין עליו חבריו על ר"א דתנן מקוה שנמדד וכו' ומה הדוחק להביא מטומאה דבאמת אמרו ביבמות (קג) דאיסור מטומאה לא גמרי' ואף דמכאן ראי' למה שכתב מהרש"א ז"ל בחולין קכא דלחומרא גמרי' איסור מטומאה ועיי' חולין פו ע"ב אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר דמשמע כסברת מהרש"א. ובזה אין מקום למה שכתב הדברי דוד ז"ל או"ח סי' יג דהא דאמרו איסור מטומאה לא וכו' היינו רק אליבא דר"פ משמי' דרבא דסנדל המוחלט אף בדיעבד חליצתה פסולה אך לפי מה דקי"ל להלכה דאמר רבא בדיעבד החליצה כשרה א"כ לא קשה מידי מטומאה אבל מהא דאמרו אם אמרו ספק טומאה לטהר וכו' מבואר דאיסור מטומאה לא ילפינן אף לפי המסקנא ואחמכ"ת אישתמיט מיניה מה שכתבו התוס' בבכורות ז ד"ה דג וכו' דהקשו על הא דאמרי' שם דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה ובאהלות אמרי' לענין טומאה דחשיב כמעוכל ותי' דיש לחלק בין איסור לטומאה וכה"ג כתבו בחולין צז ע"ש בתוד"ה אמר רבא וכו' וכדומה לזה כתבו התוס' בפסחים בפ"ק דט"ו דמסברא אין לנו ללמוד איסור מטומאה ע"ש אף דמצינו בש"ס בכמה מקומות דילפי' איסור מטומאה היינו לחומרא או אפי' לקולא אפשר למילף היכא דיש סברא כמ"ש הבית שמואל באהע"ז סוף סי' ו ועי' ביו"ד סי' קה בט"ז אות ג ולפ"ז שפיר קאמר ר"א ממקוה וכו' דחולקין וכו' אבל מה הוצרך לזה להביא מענין אחר הא אפשר להביא ראיה מהא דתנן היה בודק את החבית וכו' דהיא עדיפא שהוא ג"כ מענין תרומה דהא בריש נידה מסיק שם דמקוה וחבית שוין הן ובאמת מצאתי בתוס' רי"ד בגיטין דהביא ג"כ מהבית ע"ש אבל בגמ' שלפנינו ליתא הא אף דהתם לא קתני רק ספק מה בכך מכל מקום נשמע מינה שפיר דחלוקין עליו חביריו דעכ"פ טמאות בספק למפרע והכא אינו חושש אלא מע"ל. אמנם לפי שביארנו אתי שפיר דאי הוה מייתי ממתני' דיין וחומץ לא שמעינן אלא ספק וממילא דהכא אפי' מספק א''צ להפריש דהו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ומשום הכי מייתי ממקוה שנמדד וכו' דשם הוא כודאי וא"כ להוי הכי נמי כודאי איסור דרבנן ואל תשיבני דהא לכה"ד חושש ר"א למע"ל של בדיקה אפי לדעת ר"י וא"כ למה לא הוצרכו בירור ע"ז המע"ל דחוששין לחומרא וצריך להפריש מספק משום דבאמת משמע מה דאמר ר"א חוששין מע"ל (אם אבדו) הוא רק חומרא בעלמא כמו בדמאי לרבא דאמר משום דרוב ע"ה מעשרין הן (שבת כג) דאינו אלא חומרא בעלמא כמו שפירש"י התם והסברא נותנת דאם אנו אומרים דספק דרבנן לקולא אנו תולין דעתה נאבדה וכיון שהוא רק חומרא בעלמא סמכי' אחזקה אפי' במקום שאפשר לברר. ואף דלכאורה תקשי דהא במשכיר בית לחברו ביד דאם איתא קמן צריך לברר והתם נמי ספיקא דרבנן הוא דמה"ת בביטול בעלמא סגי כדאמרינן התם (פסחים ט) אטו בדיקת חמץ דאורייתא הוא וכו' ולא מיבעיא לשיטת הרמב"ם (פ"י ה' חמץ ומצה) והתוס' והרא"ש והטור דהבדיקה הוא משום שמא יבא לאכלו בודאי הוא רק איסור דרבנן אלא אפי' לשיטת רש"י דהבדיקה הוא מטעם בל יראה וב"י וכן הוא שיטת הר"ן דבדיקת חמץ הוא מה"ת אפי' בחמץ שאינו ידוע. אבל זה דוקא אם לא ביטל אבל אם ביטל לכו"ע הוא מדרבנן כדאמרינן התם ד"ד כיון דבדיקת חמץ דרבנן הימנוהו רבנן בדרבנן דביטול מהני לחמץ ידוע וכש"כ לשאינו ידוע כמ"ש הר' ברפ"ק דפסחים. וכן מבואר מהא דאמרינן שם (ד"ו) שמא ימצא גלוסקא יפה כו' וכי משכחת לה ליבטל הרי דמהני ביטול לחמץ ידוע וזה רחוק מאוד לומר דאיבעיא הוא בדלא ביטל ולשיטת רש"י והר"ן דהוה ספיקא דאורייתא ועוד דא"כ מאי קפשיט להו רנב"י מהכל נאמנים על ביעור חמץ אפילו נשים מ"ט מהימני משום דחזקתו בדוק התם שאני דהתם מיירי דידעינן בודאי דביטל ולא הוי רק מדרבנן והימנוהו רבנן בדרבנן והכא הוי ספיקא דאורייתא אלא ודאי דה"נ מיירי דביטל ופשיט שפיר וא"כ אמאי צריך בירור ומ"ש מתרומת פירות דאוקמי' אחזקה ואין צריך לברר. אבל באמת לק"מ דשאני בדיקת חמץ דהו"ל איתחזק איסורא כמ"ש המג"א באו"ח הוס"י תלז בשם הריב"ש ז"ל. וכבר כתב הש"ך ביו"ד סי' קי בכס"ס אות כ באיתחזק איסורא אפי' ספיקא דרבנן לחומרא ע"ש וממקומו אנו מוכרחים לומר כן דאל"כ מאי קמיבעיא להו המשכיר בית