דרך המלך (חוידנובסקי) כט

סימן ח ה' חמץ ומצה. ידו פרש שר המשנה תורה הרמב"ם בפ"ב מה' חמץ ומצה הי"ח וכתב המשכיר בית לחבירו בי"ד ואינו יודע אם הוא בדוק שואלו ואם אינו מצוי בעיר חזקתו בדוק. יסודתו בהררי קודש פסחים ד בעו מיני' מרנב"י המשכיר בית לחבירו בי"ד חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק. ופריך למאי נ"מ לישיילי' ומשני דליתא להאי לשאלו ומזה בא הרמ"א ביו"ד סי' א לכלל דינו דאין סומכין על החזקה במקום דאפשר לברר ועי' באו"ח סי' ח סמ"ק יא ובסי' תלז ס"ק ד במג"א שם וביורה דעה סי' רא סעי' סה בש"ך שם ויש לדקדק מהא דאמרינן בנדה פ"ק די"ב דאשה שיש לה וסת לא בעיא בדיקה לגבי בעלה והרי היא בחזקת טהרה ובאין ושוהין עמהן בין ישנות בין ערות וכ"פ הרמב"ם בפ"ד מה' איסורי ביאה ה"ט וכ"א בשו"ע יו"ד סי' קפד דא"צ לשאול אותה ועי' נדה טו ע"ב דפירש"י ג"כ דא"צ לשאול אותה ואמאי הא קי"ל כל היכא דאפשר לברר לא סמכינן אחזקה אך זה יש לישב לפי מה שכתב הב"י בטור או"ח דהקשה כי איתיה למשכיר קמן אמאי שיילינן ליה ולא סמכי' אחזקה מאי. שנא מבהמה דאיתא קמן ואפ"ה לא בדקי' לה בכולהו טרפות אלא מוקמי' לה אחזקתה ותי' דשאני בהמה שהיא בחזקת כשרה משנולדה אבל בית כל השנה בחזקת שאינו בדוק הוא היוצא לנו מדבריו דדוקא באופן דיש להחזקה חזקה המנגדת צריך לברר כמו התם נגד חזקת בדוק איכא חזקת חמץ מכל השנה א"כ אתי שפיר הא דאמרו בנדה דא"צ לשאול אותה ומוקמ' לה בחזקת טהרה משום דליכא חזקה המנגדת כנגדה ועי' גיטין ד"ב תוד"ה עד אחד וכה"ג ראיתי בס' דרוש וחידוש להגאון רעק"א ז"ל בריש כתובות דכתב דברוב גרידתא שאין חזקה מנגדתו א"צ לברר ושזהו טעמא דהר"ן דברוב מצויין אצל שחיטה צריך לשואלו כיון דחזקת שאינו זבוח מנגד להרוב וברוב מצויין אצל ניקור א"צ לבדוק אחריו כיון דליכא חזקה המנגד להרוב ובזה ניחא לי הא דאיתא ביורה דעה סי' סה סעי' ה בגיד הנשה דאינו נוהג בעוף וכו' וא"צ לבדוק אחריו אם הוא עגול משום דהולכין בתר רוב וכה"ג כתבו התוס' בביצה טז ובחולין סד דא"צ לבדוק הבצים אם יש בהם דם דסומכין על רוב שאין בהם דם וכן נמי הא דכתב הרמ"א ביו"ד סי' לא סעי' ב דיש ליזהר כשפותחין את הראש שיפתחו בדרך שיוכל לראות אם המוח מקיף אם ימצאו שם מים ומ"מ א"צ לבדוק אחר זה דסמכינן ארובא ויכול להשליך הראש או למוכרו לעכו"ם בלא פתיחה דלכאורה קשה דמ"ש כל הני דסמכינן ארובא ולא אמרי' בהו כל היכא דאפשר לברר מבררינן ולפמ"ש הבית יוסף והדו"ח אתי שפיר משום דבכולהו הני ליכא חזקה או רוב המתנגד להרוב וכאמור. אולם קשה לי ממה שכתב הרמב"ם בפ"ז מה' מעשר ה"ד המניח פירות להיות מפריש עליהן מעשרות מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ואוכל ושותה עד שיעשה כל אותן הפירות שהניח מעשר ונותן ללוי מצאן שאבדו ה"ז חושש לכל שהפריש וכו' וכמו כן כתב בפ"ד מה' תרומות הלכה כד לענין תרומה והתם איכא חזקה המנגדת חזקת טבל נגד חזקת היין כדאיתא בריש נידה ובקידושין דף עט ולמה לא הוצרכו לבדוק כיון דאפשר לברר ומה נשתנה חזקת טבל מחזקת חמץ ומה התם דעיקר הבדיקה הוא מדרבנן דמה"ת בביטול בעלמא סגי אפילו הכי היכא דאיכא חזקה המנגדת צריך לברר כש"כ הכא דאיכא איסור דאורייתא דהא סתמא קתני דמשמע אפי' בארץ ישראל דלר"י אפי' בזמן הזה הוא מן התורה כדאמרי' ביבמות פח דבשלמא לשיטת רש"י (ברכות לו קידושין מג נדרים נה) דס"ל דמה"ת לא מחייב אלא דגן תירוש ויצהר אבל מעשר פירות אילן הוא רק מדרבנן וכ"כ התוס' בר"ה יב עירובין לב יבמות פא קידושין ג ב"מ פח חולין בכורות נד וכן הוא שיטת הראב"ד כמש"ה הט"ז ביורה דעה סי' של"א לכולהו הרי רבוותא ניחא מה דלא הצריכו התם בדיקה דאפילו אם יגנבו או