דרך המלך (חוידנובסקי) כה

דבאהע"ז סי' קכג משמע דיום הכפורים דינו כשבת לענין זה דאיתא שם בהגה דסופר שכתב גט בזדון בשבת וביה"כ הגט בטל מה"ת והוא מדברי הב"י שם דהוציא כן מדברי הרמב"ם סופ"ג מהלכות גירושין וזהו באמת ראיה ברורה דדעת הב"י והרמ"א דמומר לחלל יוה"כ בפרהסיא הוי מומר לכל התורה כולה וראיתי בתבו"ש רמז ג"כ לסימן קכג בש"ע הנ"ל עכ"ד. ולענ"ד איו זה ראיה מוכרחת דהרמב"ם יסבור דביוה"כ נמי הוי מומר לכה"ת אף דהכ"מ בסופ"ג מה' גירושין והחלקת מחוקק והבית שמואל והט"ז באהע"ז סי' קכג והתבואת שור ביורה דעה סי' ב סעיף טו והתורת גיטין בחי' על אהע"ז שם כולם כאחד עונים ואומרים בטעמא דהרמב"ם מה דס"ל דבשבת ויוה"כ הגט בטל מה"ת משום דהוא מומר (הסופר) לכל התורה אף דלא נעשה מומר בפ"א (לפמ"ש התוס' בחולין יג ובסנהדרין סא וזבחים דף יוד ובפסקי התוספות שם סי' ג) הכא שאני משום דכל ב' אותיות כמעשה אחר ובכ"ז לדעתי הקלושה יש לדון בדבריהם הקדושים ותורה היא וכו' דאפשר לומר אע"ג דהרמב"ם כללינהו שבת ויו"כ ביחד דהגט בטל מה"ת אבל מאן לימא לן דשבת ויוה"כ הוא מטעם אחד דלמא בשבת מטעם דהוי מומר לכה"ת ואינו בר כתיבה וכמו שכתבו עכו"ם דמי וביוה"כ דלא שייך האי טעמא כמ"ש בשם רש"י ז"ל הגט בטל מה"ת מטעם כיון דחשוד על יוה"כ חשוד נמי לכתוב הגט שלא לשמה כדאמרינן בבכורות דף ל לל"ק דלדברי חכמים החשוד על השביעית חשוד על המעשר דבאתריה דר"י שביעית חמירא להו ע"ש הרי אנו רואין אע"ג דשביעית קילא טובא ממעשר דשביעית בעבודת קרקע בלאו ולסחורה רק לאו הבא מכלל עשה כמ"ש הרמב"ם בפ"ד מ"ה שמיטה ומעשר במיתה ביד"ש כדאיתא בנדרים דף פ"ד אפ''ה כיון דחמירי בני אדם הוה ליה כחשוד על החמור דחשוד לקל ממנו הכי נמי אע"ג דאיסור אישות חמירי מאיסור כרת אבל כיון דבעיני בני אדם חמור יוה"כ יותר כמ"ש התוס' בחולין דק"א בד"ה הזיד בשבת ושגג ביוה"כ שהקשו דהא אינו שב מידיעתו דמזיד הוא על השבת דחמיר דבסקילה ותרצו דאפילו הכי חמיר ליה יום הכפורים לפי שהוא יום כפרה ומחילה ע"ש איכא למימר דחשוד הוא להתיר אשה לעלמא בגט שלא נכתב לשמה וכה"ג כתב פטור ביורה דעה סימן קיט דהחשוד לדבר חמור חשוד גם לדבר הקל ממנו אפילו אין החמור חמור ממנו בעונש אלא שחמור בעיני בני אדם ועיין בש"ע יו"ד שם בש"ך אות יב ואף למ"ש הש"ך בשם הרמב"ן והרשב"א דחשוד על החמור חשוד על הקל דוקא אם הם מין איסור אחד כגון ששניהם בדבר מאכל וכיוצ"ב הא לאו הכי לא דכן מוכח מהגמ' (חולין ה) דמומר לערלות אינו מומר לשחיטה אעפ"י שהדבר ידוע דמילה חמור בעונש ובעינו הבריות יותר משחיטה וכ"כ הט"ז ביו"ד סי' קיט בשם הב"י דדוקא במין א אבל בשני מינים לא וא"כ הכי נמי אף דנימא דבעיני הבריות חמור יותר יו"כ מלהתיר אשה בגט שלא נכתב לשמה אבל עכ"פ שני מיני איסורים הם וא"כ אינו חשוד לכתיבת הגט שלא לשמר אף דחשוד הוא על איסור יו"כ. אבל כבר כתב בס' בני אהרן סי' צב בשם הראשונים דאפילו בשני מיני איסורים אמרינן נמי החשוד להחמור חשוד לקל והראיה מהא דאר"ב (ע"ז סט) זונה כותית וישראל מסובין אצלה חמרא שרי נהי דתקיף להו יצרה דעבירה יצרה דיי"נ לא תקיף להו דמשמע משום דלא תקיף יצרה דיי"נ הא לאו הכי הו"א דהיין אסור משום דהחשוד על זנות עכו"ם דחמירי יותר חשוד על הקל דסתם יינם. וכן ראיתי בס' פרי אדמה סי' פה דכתב דכן הוא שיטת הרמב"ם וא"כ לדעתו ז"ל בודאי אפשר לומר דהא דכתב דהגט בטל הוא מטעם דחשוד לכתוב הגט שלא לשמה ועוד נ"ל דבמומר ליוה"כ כו"ע מודו דהוה חשוד לכל התורה דהה לכמא רבוותא הוא מומר לכה"ת. ואף דאינו אלא ספק שמא לא כתב לשמה והרמב"ם לשיטתו דכל ספיקות מה"ת לקולא והאיך כתב דאם כתבו בזדון ביוה"כ ה"ז בטל מה"ת הא לא קשיא דכבר כתב הכ"מ בדעת הרמב"ם דכ דהיכא דאקבע איסורא גם להרמב"ם אסר ספיקו מדאורייתא כמ"ש בפ"ח מ"ה שגגות ה"ג (ועיי' בשב שמעתתא פ"א) והכא אקבע איסורא דאשת איש שפיר כתב הרמב"ם דהגט בטל מה"ת אף דהוא ספק וכמ"ש אבל רק מטעם דחשוד שמא לא כתב לשמה אבל לא מטעמא דיוה"כ דינו כשבת דהוי מומר לכה"ת דביוה"כ לא שייך זה אף דאקרי שבת שבתון ולרב פפא הוא גופיה שבת איקרי דכתיב תשבתו שבתכם כדאיתא ביומא דף פא (ועי' ב"ב קכא וברשב"ם שם ד"ה שבת) אבל העיקר הטעם דהוי מומר לכה"ת משום דדמי לעכו''ם דכופר במעשיו שלא שבת כמ"ש רש"י בחולין דף ה וכה"ג כתבו התוס' ביבמות דף ה זה הטעם לגנאי חסר מן יוה"כ ודמי להא דאמרו בחולין דף לג הא דר"ל דמזמנין ישראל עב"מ ואמ"ז עכו"ם וכו' מ"ט ישראל דבשחיטה תליא מילתא וכו' עכו"ם במיתה תליא