דרך המלך (חוידנובסקי) כד

הביא שום ראי' לדבריו מחז"ל ותלי תניא בדל"ת הן אמת שעמדתי זה ימים רבים על המשנה דפ' תולין דף קלט דנותנין ביצה במסננת של חרדל וכו' ואמרי' עלה בגמ' תני יעקב קרחה לפי שאין עושין אותה אלא לגוון ופירש"י והר"ן שם שהתלמון יפה לגוון וכה"ג פי' רבינו חננאל שם לצבעו להתראות בו גוונא של ביצה כו' דנראה מכאן ראיה דאין צביעה באוכלין וכן מצאתי באו"ח סי' ש"כ על הא דכתב הב"י דאין צביעה באוכלין כתוב בביאור הגר"א ז"ל שם אות ל שבת קמ"א וערש"י ד"ה לפי דנראה דהביא ראיה לדינו של היראים. מהא דנותנין ביצה במסננת ועפר אני תחת כפות רגלי הגאון הנורא הגר"א כי לדעתי אין זה ראיה מוכרעת דמאן נימא לן ליפות מראה החרדל בצבעוני דילמא בצילותא דכן כתב הרמב"ם בפירוש המשנה שם ולזה יותר נוטה דאל"כ תקשי אדרב דמחייב בשוחט משום צובע נמי וס"ל דיש צביעה באוכלין מסתם משנה דנותנין ביצה וכו' דמשמע דאין צביעה באוכלין אף דרב תנא הוא ופליג (עירובין דף נ) אפילו על סתם משנה כמבואר בבבא בתרא דף מב וכן מצינו בעירובין דף פ פלוגתא דרב ושמואל בשיתופי מבואות דרב ס"ל דא"צ לזכות ובסתם משנה התם איתא בהדיא דצריך לזכות ופירש"י דרב תנא הוא ופליג אבל זה רק על צד הדוחק עי' עירובין מט תוד"ה מ"ט ועיי' בכלה"ת דכתב דזה אמרינן אלא מדוחק גדול ולמה לן לדחוקי אנפשין במקום שאפשר לפרש ע"ד פשוט דטבע הביצים שטורפין ונותנין אותם בדברים העכורים. ויזככו אותם ויבדילו העב מן הדק כפי' הר"מ. שוב מצאתי בדרכי משה או"ח סי' ש"כ אחר שהביא בשם היראים דאין צביעה באוכלין כתב ונראה קצת ראיה לדבריו מהא דסוף סי' שיט דנותן ביצה לתוך החרדל אע"ג דעושה לו מראה הרי מבואר כמ"ש דאינו ראיה מוכרעת אפפיי לפירש"י דאפשר לפרש כפי' הר"מ. גם מ"ש הפמ"ג דאין זה ראיה לשוחט לאחרים דניחא ליה דלזבינו מיניה והוה צובע ממש משא"כ בנותן כרכום לתבשיל. לא זכיתי להבין האם הגיד לנו המגיד דהתרת כרכום לתוך תבשיל מיירי דוקא בשבילו לאכול מיד דהא סתם קתני דמותר לתת כרכום לתוך תבשיל ואין בו משום צובע דאין צביעה באוכלין ולמה לא נימא אף היכא דמוכר לאתרים דניחא ליה בצביעתן ביופי מראיהן כי היכי דליתו אינשי ולזבוני מיניה דכל הנחמד למראה טוב למאכל וממילא ליכא נפקותא אם הוא לאחרים או לעצמו כיון דניחא ליה בכך ומלאכת מחשבת אסרה תורה וא"כ אף אי מיירי בהא דנותן כרכום לתוך תבשיל דוקא לדידיה הוי ג"כ דומיא דשוחט למכור לאחרים. אמנם לפי דברינו דמהסוגיא דביצה ראי' מוכרחת לפסק הרמב"ם דחייב משום נטילת נשמה לבד ולית הלכתא כרב דמחייב משום צובע נמי ואולי מהטעם המפורש בר"פ הבונה שבת קב זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב וצביעה באוכלין אין זה דבר המתקיים ועיין ברמב"ם פ"ט מה' שבת הלכה יג יד דכתב דהצובע דבר שאין מתקיים ה"ז פטור ניחא נמי מאי דפסק השבולי לקט בשם היראים דאין צביעה באוכלין ודוק. סימן ז הלכות שביתת עשור. כתב הרמב"ם בפ"א מה' עשור כל דבר שאסור לעשותו בשבת אעפ"י שאינה מלאכה וכו' אסור לעשותו ביו"כ כללו ש"ד אין בין שבת ליוה"כ אלא שזדון מלאכה בשבת בסקילה וביוה"כ בכרת. הנה מכבר נסתפקתי הא דקימא לן ביורה דעה סימן ב סעיף ה דמומר לעכו"ם ולחלל שבתות בפרהסיא דדינו כעכו"ם והוי מומר לכל התורה אם גם ביוה"כ כן או דלמא דוקא שבת דהמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית כמו דפירש"י בפ"ק דחולין דף ה דלא שייך זה ביום הכפורים, ומצאתי בדו"ת להגאון רעק"א ז"ל במערכ"ג דכבר קדמוני בספק זה וכתב שם