דרך המלך (חוידנובסקי) כג

דאורייתא לחומרא ומינה לחכמים דפליגי אדר"א ובעי פרכוס כשירה ג"כ באופן דיש לנו בירור דפירכסה אבל מספיקא אסורה דבזה לא פליגי וכ"כ הרמב"ם כפמ"ש התבו"ש (סי' יז ס"ד ס"ק ו) והסמ"ק לאוין (סי' קלד) השוחט את המסוכנת בלילה ולא ידע אם פרכסה ה"ז ספק נבילה ואסורה וכן כתב הבית יוסף ביורה דעה (סי' יז סעיף ב) ולפי שיטת הפמ"ג והכרתי ופלתי דרוב מסוכנות מפרכסות אמאי ה"ז ספק נבילה למה לא נזול בתר רובא א"ו דדבריהם קשה עד מאוד להלכה ולחומר הקושיא נראה לי לפי מה דאמרינן בגמ' שבת דף קלה תניא רשבג"א כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה שמנת ימים בבהמה אינו נפל שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן וגו' ופריך הגמ' הא לא שהה ספיקא הוי מימהל היכי מהלינן ליה בשבת דילמא נפל הוא) אמר ר' אדא בר אהבה מולין אותו ממ"נ אם חי הוא שפיר קא מהיל ואם לאו מחתך בבשר הוא ולפי זה אתי שפיר מאי דלא פשטו אם מחזיקי' ריעותא ביו"ט. מהא דמסוכנת דמשם אין ראיה דאיכא למימר דמש"ה מותר לשחוט מסוכנת אף דצריכה בדיקה מה"ת משום דדמיא למילה וממ"נ מותר לשחוט אותה אם תפרכס שפיר קא שחט לכבוד יו"ט ואם לא תפרכס מאי קא עביד דהא אמר רבא בחולין דף לח כל שלא פירכסה בידוע שנטולה נשמתה קודם לכן היינו קודם שחיטה דכ"כ הש"ך ביורה דעה (סי' יז אות ב) וכן כתב הגאון חכמת אדם ז"ל ה' שחיטה (כלל ד סי' ח) אם שחטה ולא פרכסה כלל ה"ז נבילה ולוקין עליה דקים לחז"ל דכל שלא פרכסה בידוע שנשמתה נטולה הימנה קודם שחיטה וכל זה ניחא לשמואל דהשוחט חייב משום נטילת נשמה אבל לרב דמחייב נמי משום צובע וליכא ממה נפשך לגבי איסור צובע תקשי כנ"ל למה לא פשטוהו מהא דמסוכנת דאין לומר דלגבי איסור צובע נמי איכא ספק ספיקא דילמא תפרכס ואת"ל דלא תפרכס דילמא לא תצא דם דהא אפשר בהכי מדתנן השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהן דם כשרים חולין (דף לג) דהא ליתא אף דאיכא צד ספק שמא לא תצא דם ואין כאן צביעה אבל לא הוי ספק השקול דיציאת דם מכותלי ב"הש אפי' במסוכנת דאינה מפרכסת שכיחא ורגילא כאשר הנסיון מראה אותנו ודמיא לספק אימר אכלתיה ולספק גרירת חולדה דמטהרין אפילו ברה"י משום דהוי ספק הרגיל וקרוב לודאי כמ"ש התוס' בפסחים (דף טו) ועי' גיטין ד"מ תוד"ה שמא ע"כ צריכין אנו לומר הא דביצה דלא כוותיה דרב מש"ה אתי שפיר מה דפסק הרמב"ם כשמואל משום דסוגיין דביצה דלא כוותיה דרב וכהאי גונא כתבו התוס' במנחות דף מב דהלכתא כרשב"ג דבעי' עיבוד לשמה דאע"ג דהילכתא כרב באיסורי ורב לא בעי עיבוד לשמן אפ''ה קי"ל כרשב"ג משום דסוגיין דהנזקין דגוילן שלו וכו' כוותיה אזלא. ומתוך דברינו עולה יפה פסק השו"ע או"ח סי' שכ סעיף יט דמותר ליתן כרכום בתבשיל ואין לחוש משום צביעה דאין צביעה באוכלין והוא משיבולי הלקט בשם בעל היראים ז"ל דכתב דאם צובע פתו במשקה הפירות לית לן בה דאין צביעה באוכלין וכן כתב הדרכי משה שם ושמעתי מא"מ ששמע ממהר"א מינץ דאסור ליתן יין אדום לתוך יין לבן בשבת משום צובע אבל לפי דברי בעל יראים דאין צביעה באוכלין נראה דזה ג"כ שרי ובהשקפה ראשונה תמוה דברי בעל יראים אשר עמודי הוראה תלו באילן הגדול הזה וסמכו עליו בשבת לומר דאין צביעה באוכלין דמנא לן הא דהא צביעה אב מלאכה היא ואין לומר דכולהו אבות מלאכות ממשכן גמרי' ובעי' דוקא דומיא דמשכן ושמה לא היו צריכין לצבוע אוכלין דא"כ תקשי מאי שנא מהא דאמרינן בשבת דף צה אשה לא תעביר סרק על פניה מפני שצובעת וכן נפסק להלכה באו"ח סי' שג סעיף כה אסור לאשה שתעביר בשבת סרק על פניה משום צובע ומטעם זה אסורה לכחול בשבת ומפני זה אסורה לטוח על פניה בצק דכשנוטלתו מאדים הבשר וע"ש בגמ' דר"א מחייב חטאת בכה"ג וכי צביעה בבשר אדם היה במשכן ועוד דהא לרב דקי"ל כוותיה באיסורא שוחט חייב משום נטילת נשמה וצובע כיון דניחא ליה דלתווס בית השחיטה דמא א"כ הוא הדין בכל האוכלין היכא דמתכוין לצביעה ודרכן בכך ועכ"פ יהיה אסור מדרבנן משום דדמיא למלאכת צביעה ועי' במג"א סי' שג סעי' כה ס"ק יט וברפ"ק דב"ק תוד"ה הך דהוה במשכן. ותבט עיני בפתיחה ל"ה שבת להפמ"ג הביא שם האי דינא דהיראים וכתב בתו"ד דאפשר משום הכי פסק הרמב"ם כשמואל דשוחט לית ביה משום צובע שאין צביעה באוכלין רק דאח"כ הדר ביה וכתב דאין זה ראיה לשוחט לאחרים דניחא ליה דלזבינו מיניה והוה צובע ממש משא"כ בנותן כרכום לתבשיל ואודה ולא אבוש כי לא ירדתי לסוד"ב דלפי דעתי הנמוכה אין להביא ראי' להרמב"ם מה דפסק נגד רב מפוסק שלא