דרך המלך (חוידנובסקי) כב

במס' ביצה דף לד תנן התם דרסה או שטרפה בכותל שהתה מע"ל ושחטה כשרה וצריכא בדיקה בעי ר"י מר"ז מהו לשוחטה ביו"ט מי מחזקינן ריעותא ביום טוב או לא וכו' וכתב הר"ן שם כיון דלא איפשוט בעיין ומסתברא דנקטינן בה לחומרא דהו"ל ספק דאורייתא ולחומרא וכ"כ רבינו מנחם מריקאנטי ז"ל סי' קכ וכן הוא דעת האו"ז הובא בהגהת אשרי שם וכ"כ היש"ש הי' יט כיון דלא איפשוט הבעיא הו"ל סדא"יר ואסור ואף לשיטת הרמב"ם והרשב"א והרא"ש ז"ל דפסקו להקל אינו מוכרח דנפשט הבעיא דאיכא למימר כמ"ש בשער המלך ה' יו"ט הי"א דמה שהביא הרא"ש ראיה מדר"ל דמדקאמר טעמא דליבון רעפים משום תיסוס ולא קאמר טעמא דצריך לבודקן שמע מינה דס"ל דלא מחזיקינן ריעותא דהא לא מכרעא דאיכא למימר דתרוייהו איתנהו ולאלומי לאיסורי הוא דקאמר כמ"ש היש"ש אלא כל ראיות הרא"ש הוא דלא קי"ל כלישנא קמא דקאמר טעמא דצריך לבודקן דלההוא טעמא פשיטא לן דעוף שנדרס אסור לשוחטו משום דמחזקינן ריעותא כדקאמר ר' זירא אלא קי"ל כאידך לישנא דקאמר טעמא משום חיסום והלכך קמבעיא לן אי תרווייהו איתנהו או דלמא סבירא לן דלא מחזיקי' ריעותא כדקא מבעיא ליה לר"י והילכך הו"ל ספק דרבנן כיון דמה"ת קי"ל מתוך שהותרה שחיטה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וספק דרבנן לקולא וכ"כ הפר"ח סי' תצח והיינו דמייתי מדר"ל דאיהו נמי סבירא ליה טעמא דחיסום והלכך הו"ל ספק וספק דרבנן לקולא. וכן איתא בשו"ת חות יאיר סי' קנד הובא בקרבן נתנאל בפ"ד דביצה סי' מ דהאיבעיא דר' ירמיה לא איפשיט והא דהקילו הפוסקים משום דהו"ל ספיקא דרבנן ע"ש וכן מצאתי דאתא לידי ספר עץ יוסף (בזמנו של הק"ן ז"ל) בחי' על ביצה שם כתב ג"כ כיון דכבר שהתה מעת לעת ויצא מכלל ריסוק אברים מאי דבעי בדיקה אח"כ לשארי טריפות אינו אלא מדרבנן כמו בדיקת הריאה מש"ה פסקו לקולא אבל האיבעיא דר' ירמיה לא איפשיטא והיכא דהבדיקה הוא מה"ת לכ"ע אסור דהו"ל ספיקא דאוריתא וכמו שכתב הר"ן ע"ש וא"כ לפי זה קשה על הני רבוותא למה לא איפשיט הבעיא הא משנה מפורשת היא בפ"ג דביצה דף כה בהמה מסוכנת לא ישחוט אא"כ יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי ר' עקיבא אומר אפי' כזית חי מבית טביחתה והרי לכו"ע מותר לכתחילה לשחוט בהמה מסוכנת אם יש שהות ביום לאכול ממנה אף דבעי בדיקה מה"ת היינו פרכוס כדאיתא בחולין דף לז א"כ מבואר מזה דלא מחזיקי' ריעותא ביו"ט אפי' באיסור דאורייתא כמו התם דלא חיישינן שמא לא תפרכס ונמצא חילל יו"ט באיסור דאורייתא והיא קושיא עצומה וסהדי במרומים כי לאחר כמה שנים מצאתי בשאגת אריה (סי' סד) דכבר הקדימני בקושיא זו ותירץ לפי דרכו הישרה כשיטת הראשונים דההיא מסוכנת דביצה לא מיירי מההיא מסוכנת דחולין דמפרש התם ה"ד מסוכנת כל שמעמידין אותה ואינה עומדת דההיא בעיא בדיקה אלא מיירי ממסוכנת דעלמא שהיא חולה ביותר ונטויה למות וקדים שחיט לה עד שלא תמות וזו אין צריך בדיקה כלל אחר שחיטה. אבל לדעתו קשה עד מאוד להעמיד המשנה דוקא באופן זה דא"כ הו"ל להגמ' לפרש הא דמותר לשחוט מסוכנת ביו"ט דוקא באופן דלא בעיא בדיקה דהא נ"מ רבתי לדינא באיסור דאורייתא וגם השכל מחייב דאם היא חולה ביותר דנטויה למות בודאי הגיעה למדרגת דמעמידין אותה ואינה עומדת וצריכה בדיקה היינו פרכוס ועוד כאשר נשים עין תחת עיון בגמ' חולין לז שם ה"ד מסוכנת וכו' מבואר דדוקא ההיא בהמה דצריכה פרכוס נקראת מסוכנת בלשון חז"ל אבל ההיא דלא צריכה פרכוס אפילו שהיא חולה ביותר אינה נקראת מסוכנת וכן מצאתי בתבואת שור (סי' יז סע' ה) וא"כ הדקו"ל מדוע לא פשטו מהא דביצה דאין מחזיקין ריעותא ביו"ט וכי אשטמיטתה ח"ו מר' ירמיה ור' זירא משנה ערוכה ועיי' גיטין דף ו ע"ב ואין לומר דאע"ג דמסוכנת צריכה בדיקה מן התורה אפילו הכי קים להו לחז"ל דרובא מפרכסות והו"ל כמו שאר בהמות דמתמרי' אנפשין ובדקי' וסמכי' ארובא דרוב בהמות אינן טריפות כפירש"י בפ"ד דביצה דף לד וכן מבואר יוצא מהכו"פ ופמ"ג ז"ל (יורה דעה סי' יז) דמסוכנות רוב מפרכסות. אבל לענ"ד הא ליתא ודבריהם תמוהים והוא נגד הגמ' ופוסקים דתני התם חולין (לז) השוחט את המסוכנת רשבג"א עד שתפרכס ביד וברגל ר"א אומר דיה אם זינקה אמר ר"ש השוחט בלילה ולמחר השכים ומצא כתלים מלאים דם כשרה שזינקה וכמדת ר"א דמבואר מדבריהם דלר"א דזינוק הוי כמו פרכוס אם שחט מסוכנת בלילה ולא ידע אי פירכסה אם מצא כותלי בית השחיטה מלאים דם כשרה כיון דמלאים כותלי בה"ש דם בידוע לנו ברור דזינקה וכמו שפירש"י שם דף לח אבל אם לא היה לנו ברור מספיקא היינו אוסרין דספיקא