דרך המלך (חוידנובסקי) יט

בו כרת דוחה לל"ת ועשה ולא בעינן בעידנא משום דהעשה חמור א"כ ה''ה במילה אף דהוא מטעם עשה דוחה ל"ת כיון דעשה שיש בו כרת וגם נכרתו עליה יג בריתות דוחה לל"ת שיש בו מיתת ב"ד משום דהעשה חמור אבל רק מטעם דיחוי. איברא דלכאורה משמע דשיטת התוס' דמילה אצל שבת הותרה דאמרו בפסחים דנ"ט דאל"ד שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטרת ונרות ופסח ומחוסר כיפורים בערב הפסח שטובל שנית ואוכל את פסחו לערב ר"י בנו של ריב"ב אומר אף מחוסר כיפורים בשאר ימות השנה שטובל ואוכל קדשים לערב ופריך הגמ' בשלמא לת"ק יבא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה דהשלמה שאין בו כרת אלא לריב"ב מאי אולמיה האי עשה מהאי עשה והקשו התוס' שם הא בעידנא דמיעקר עשה דהשלמה לא מיקיים עשה דאכילת פסח דאינה אלא בלילה ותי' ר"י דדוקא בל"ת דחמיר בעי' בעידנא דמיעקר לאו דלקיים עשה אבל עשה דחמיר דחי עשה הקל בכ"ע אפילו לא מקיים עשה חמור בעידנא דקא עבר אעשה הקל כדמוכח בהשולח (דל"ת) גבי ר"א ששיחרר עבדו וכו' דלכאורה תמוה דמאי הביאו ראיה מר"א ששיחרר עבדו דבעשה דוחה עשה לא בעי' בעידנא דילמא לעולם א"ל דגם בעשה דוחה עשה בעי' בעידנא וכו' והא דר"א שאני משום דלשיטתו אזלא דס"ל מכשירי מצוה דוחין שבת ע"כ לס"ל לגמרי האי דינא דעבידנא אפילו בעשה דוחה ל"ת ומאי ראיה היא מר"א. ועל כרחך צריך לומר דשיטת מתוס' דשבת הותרה ולא הוי בגדר עשה דוחה ל''ת וכל היכא דעשה דוחה ל"ת בעי' בעידנא אפילו לר"א ומש"ה שפיר הביאו ראיה מדחזי' דר"א שחרר עבדו בשביל עשה דתפילה ועבר על עשה דלעולם בהם תעבידו אף דלא היה בעידנא מוכח בעשה דוחה עשה לא בעינן בעידנא. אבל באמת שיטת התוס' דמילה בשבת דהויה מדאמרי' התם שבת (קכט) אמר ר' אבא בר רב אדא א"ר יצחק פעם שכחו ולא הביאו אתמל מע"ש והביאוהו בשבת דרך גגות ודרך הצרות שלא ברצון ר"א (דשרי אף בר"ה) והקשו התוס' שם דהא קי"ל כר"ל כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם יכול לקיים שניהם וכו' והכא כיון דאפשר לקיים את שניהם להביא דרך גגות וחצירות וכו' אמאי יביאו אותו דרך ר"ה וכו' והניחו בקושיא דמבואר מקושיתם דהא אפשר לקיים שניהם כדר"ל דס"ל דשבת דחוי' דאם הותרה ליתא להאי דינא דר"ל דהא אפי' איכא טהורים בב"א עבדי' בטמאים למ"ד טומאה הותרה בציבור וכ"כ השאגת ארי' סי' נט והבאר יצחק אורח חיים סימן י"ד דשיטת התוס' דמילה בשבת דחויה ע"ש וצריך לומר הא דהביאו ראיה מר"א דעשה דוחה עשה ולא בעי' בעידנא דהתוס' סבירא להו דלר"א דס"ל מכשירי מצוה דוחה שבת הו"ל כמצוה אריכתא והוי בעידנא., ועיין בטור או"ח סי' שכח דכתב הב"י דשיטת הרמב"ם והרשב"א והר"ן דשבת דחויה אצל פקוח נפשות ואם כן מכל שכן לענין מילה דהא אמרי' (ביומא פר"ח דפ"ה ובשבת קלב) דר"א בן עזרי' יליף דפקוח נפש דוחה שבת ק''ו ממילה וכן מבואר ממ"ש בב"י ביו"ד סי' רסו סעי' יד דיש ליזהר שלא ימולו שני מוהלין מילה אחת בשבת וכו' דשיטתו דשבת דחויה אצל מילה דאל"כ לא מהדרי' למעט בגברא כיון דהותרה עבדי כהנים טמאים אפי' בדאיכא טהורים בבית אב כש"כ לאפושי גבריה דלית לן בה ואדרבה מצותו במרובים כדאמרי' בפ"ק דסוטה די"ג ועיין יומא ד"ע וכן הוא שיטת הש"ך דמילה דחוי' אצל שבת דכן מבואר מקושיתו דהקשה (ביו"ד סי' רסב) על הא דפסק הרמ"א דקטן שנימול תוך שמונה וביום יצא דא"כ אמאי מילה דוחה שבת הא יכול למולו בערב שבת כמו בקצירת עומר שאם נקצר שלא כמצותו כשר אינו דין שידחה שבת דיכול לקצור מערב שבת ואי אמרת דמילה בשבת הותרה אין מקום לקושיתו דאיכא למימר דשאני קצירת העומר דשבת דחויה אצלו משא"כ במילה דהותרה אלא ודאי דשיטת הש''ך ז"ל דמילה בשבת דחויה. איברא דיש לדון בזה מהא דאמרי' במנחות פ"ק ד"ה ת"ר כשהוא אומר מן הבקר למטה שאין ת"ל אלא להוציא את הטריפה ופריך הגמרא והלא דין הוא (ולמה לו קרא) ומה בעל מום שמותרת להדיוט אסורה לגבוה טריפה שאסורה להדיוט אינו דין שאסורה לגבוה מר בריה דרבינא אמר משום דאיכא למימר שבת תוכיח שאסורה להדיוט ומותרת לגבוה. (להקריב תמידין ומוספין) ופריך מה לשבת שכן הותרה מכללה אצל הדיוט במילה ומשני אטו מילה צורך הדיוט היא מילה מצוה היא ע"ש דמשמע מהגמ' דמילה בשבת הותרה מדלא קאמר מה לשבת שכן דחויה מכללה אצל הדיוט במילה אבל כאשר נשים עין תחת עין בגמ' שם נראה דמהא לא איירי דעל קושית הש"ס דלמה לי קרא להוציא את הטריפה דמה בעל מום שמותרת להדיוט אסורה לגבוה טריפה שאסורה