דרך המלך (חוידנובסקי) יז

לקיים שניהם מקרי וכן הסברא נותנת דצריך להבין מנין לו לר"ל לחדש הדין דאם אפשר לקיים שניהם אין עשה דוחה ל"ת דמבואר שם ביבמות (ד"כ) דמדאורייתא הוא וכ"כ הב"י בטור או"ח סי' יא וכן מצאתי בפמ"ג בפתיתה לה' ציצית דכתב הא דר"ל דאם אפשר לקיים שניהם אין עשה דוחה ל"ת מן התורה הוא דמנ"ל הא נימא כיון דגלי לנו התוה"ק מלא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך דעשה דוחה ל"ת בכל ענין נאמרו דהיכן מצינו בתורה תנאים לזה. וכן קשה הא דאמרינן בכתובות ד"מ דהקשו על הא דאיתא במשנה שם לט באנוסה אם נמצא בה דבר ערוה או שאינה ראויה לבא בישראל אינו רשאי לקיימה ניתי עשה דלו תהיה לאשה ונדחה ל"ת דאינה ראויה לבא וכו' ומשני היכא אמרינן ניתי עשה ונדחה ל"ת כגון מילה בצרעת דלא אפשר לקיומא לעשה אבל הכא אי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל גם כן תקשי כנ"ל מנ"ל להגמרא הא וביותר תקשי לפירש"י דמלמדין אותה לומר איני רוצה והקשה הריטב"א בחי' שם אי מלמדין אותה לומר איני רוצה והיא אומרת רוצה אני מאי איכא למימר ומאי פסקא לתנא שתשמע ותי' משום דלדידיה איכא איסורא כופין לה עד דאמרה לא בעינא וכיון דאמרה הכי מסתמא ניחא לי' משום מצוה לשמוע דברי חכמים. דלכאורה תמוה למה מלמדין אותה לומר איני רוצה וכופין אותה על זה לפי מה שכתב הריטב"א דלמה זה ועל מה זה התחבולות הללו לבטל העשה דלו תהיה לאשה ואי משום דלדידיה איכא איסורא (משום דאינה ראוי' לבא בקהל כגון ממזרת) הא א"א בזה דהעשה ידחה לל"ת לא עביד שום איסור ואדרבה מצוה עביד דכהאי גונא הקשה השג"א על הרמב"ם דפסק דאין אדם יוצא ידי חובתו במצה שהיא אסורא לו כגון טבל וכו' משום מצוה הבאה בעבירה דיבא עשה דמצה וידחה ל"ת דטבל והרי אין כאן משום מצוה הבאה בעבירה אלא אדרבה אפילו מצוה איכא כיון דעשה דמצה דוחה אותה ואי משום דבכהאי גונא דאפשר לבטל העשה אין עשה דוחה ל"ת וממילא אסורא לדידיה ועושין כל טצדקא להפרישם מאיסור דמנ"ל הא להגמ' ולומר דסברא הוא קשה עלי כקי"ם לומר כן להוליד חדשות לבטל מ"ע מטעם סברא לחודא דא"ל סברא יותר המתקבלת על הדעת דספק נפשות להקל ואפ"ה משמע מפ"ק דפסחים די"ב דלמדו חז"ל מקרא דושפטו העדה וכו' וכן פירש"י בהדיא בכתובות טו ב"ב נא וכן מצינו ביומא (עד) דר"י ס"ל חצי שיעור אסור מה"ת משום דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל דודאי סברא גדולה היא הראויה להאומרן דהאיך אפשר לצרף וללקות עי"ז אם לא נאמר דגם התצ"ש הא' באיסורא קא אכיל רק דליכא מלקות דהא אי אפשר לצרף ממה שאכל כבר בהיתר ואפ"ה כתבו התוס' שם דמוכח מהגמ' דעיקר לימוד דר' יוחנן הוא מקרא דכל חלב וכו' ואהני ליה סברא דלא תימא דעיקר קרא לכוי איצטריך וכו' ע"ש ועי' ברכות דל"ה דמסקנת הגמ' דסברא הוא דאסור לאדם שיהנה מהעוה"ז בלא ברכה ואפ"ה כל הברכות כולן לבד מברכת המזון לכו"ע וז' מינין לאחריו להרשב"א אינו אלא מדרבנן ע"ש דמכל דין מבואר דא"א לסתור ולבנות בסברא לחודא. וגם בעיקר הסברא יש לדון נהי דאפשר לבטלה אבל כל כמה דלא ביטלה נימא דבתקפה עומדת כדאמרי' בב"מ ד"י גבי פועל אע"ג דיכול לחזור בו אפי' בחצי היום אבל כל כמה דלא הדר ביה ידו כיד בעה"ב הוא וכן מצינו להרמב"ם בפ"ו מה' עירובין הכ"ת דכתב דהמקדיש ידי אשתו ה"ז עושה ואוכלת והמותר תולין אמר לה יקדשו ידיך לעושיהן הואיל והן משועבדין לו הרי כל מעשי ידיה קדש הא למה זה דומה לאומר אילן זה קדש שכל פירות שיעשה להבא קדש אע"ג דהרמב"ם פסק כר"ה דיכולה אשה שתאמר לבעלה אינה נזונית ואיני עושה (פי"ב מה' אישות ה"ד) אפילו הכי כל כמה דלא אמרה משועבדין מעשי ידיה לבעלה ואפשר להקדישן וכי תימא דודאי המצוה אשר אפשר לבטלה כ"ז דלא ביטלה בפועל בתקפה עומדת אבל אין בכוחה לדחות ל"ת מהאי טעמא דאפשר לבטלה ואין בידו לבטל הל"ת א"כ מאי האי דאמרינן בשבועות דף ל כתובות דף קו האי עשה והאי עשה עשה דכבוד התורה עדיף והאיך דוחה העשה דכבוד התורה דאפשר לבטלה דהרב שמחל על כבודו כבודו מחול דהלכה כר"י קידושין לב להעשה דועמדו שני האנשים ולעשה דשפטתם צדק אשר אי אפשר לבטלן ומוכרחין אנו לומר דכ"ז שלא מחל הרי היא בכוחה וגבורתה לדחות שאר עשה דקילי מינה וכן משמע ממ"ש התוס' בשבועות רפ"ד ד"ה עשה דכבוד התורה עדיף ע"ש א"כ מהאי טעמא נימא נמי הכי לענין עשה דוחה ל"ת וצריך לומר דאף דקי"ל דעשה דוחה ל"ת לאו משום דעשה חמירא מל"ת דאדרבה הל"ת חמור מהעשה כדאמרינן בפ"ק דיבמות ד"ז וביומא דף פה וכ"כ הרמב"ם בפ' כד