דרך המלך (חוידנובסקי) טז

סעי' ט אות יד דהיכן מצינו דמילה לא מימסרי לשליח וכן במנחת עני ה' מילה סי' הי' צוח ככרוכיא ע"ז דמאי שנא מכל המצות שאינן תלויות בגוף דמהני שליחות וגם הכו"פ סי' כח סעי' ח תמה קרא ע"ז דמ"ש מכהן דזוכה בעבודה וזו משפט הקרבן מ"מ יכול ליתן לכהן אחר להקריב במקומו. אבל לי ההדיוט נראה דשאני מילה דגלי קרא בהדיא דלא מהני שליחות אם יודע בעצמו למול משום וימל אברהם את יצחק בנו כתיב דאברהם הוא מיותר הלא בפסוק הקודם כתיב ויקרא אברהם את שם בנו וכו' ואח"כ כתיב וימל אברהם עוד פעם היה לו לכתוב וימל את יצחק בנו כמו שכתוב בתזריע וביום השמיני ימול בשר ערלתו דמסתמא קאי על האב והראיה דבירושלמי קידושין פ"ק ה"ז למדו מזה הכתוב דמצות מילה על האב ומדשני קרא וימל אברהם את יצחק בנו לומר לך דהחיוב על האב דוקא ולא מהני שליחות ולא תקשי לך מהא דאמרינן רפ"ק דעירובין דלר"י יורש אינו סומך משום דכתיב וסמך ידו על ראש קרבנו ולא קרבן חבירו והקשו התוס' שם כיון דאמרינן וסמך ידו ולא יד שלוחו לא יד חבירו וא"כ קרבנו למה לי ותי' אי לאו קרבנו אמינא דידו למעוטי חבירו אתא אבל שלוחו סומך והקשו עוד לילף מהכא בכל התורה דאין שלוחו של אדם כמותו ואמאי יליף לה בקידושין דהוי כמותו ותי' משום דסמיכה ויבמה ועגלה ערופה שלשה כתובים הבאין כאחד דכתיב ביבמה וקראו לו הן ולא שלוחן וכן בעגלה ערופה ומדדו ולא שלוחם ע"ש ומדכתבו דסמיכה ויבמה ועגלה טרופה ומדנתית למנינא דהני תלתא לא מהני שליחות משמע דבכל התורה מהני שליחות אף במילה דאי משום דבעי למימר דהוי שלשה כתובים הבכ"א ואין מלמדין הלא גם בתרתי סגי דגם שני כתובין הבכ"א אין מלמדין כדאיתא בפ"ק דקדושין דף כד. אבל הא לא איריא משום דבעי למימר לר"י דבזה גם ר"י מודה דבג' כתובין הבכ"א אין מלמדין כדאיתא בקדושין דף לה אבל באמת איכא טובא דמשייר כמ"ש הגאון רעק"א זצ"ל ביבמות ק"א ואפילו אם נאמר דמשום זה חידש לנו הירושלמי ונפקא להו דעל האב למולו מביום השמיני ימול בשר ערלתו להורות לנו דגם במילה מהני שליחות להוציא מדעת האומרים דל"מ משום דהוי ממצות שבגופו כמ"ש הקצוה"ח סי' שפב אבל לכל הדיעות המצוה היא על האב ואם נותן לאחר למולו ה"ז מקיים המצות עשה מטעם דשלוחו של אדם כמותו ואם יתן לקטן דאינו בתורת שליחות לכו"ע מבטל העשה והא דמכשיר הרמב"ם בקטן אפשר לומר באין לו אב וכן הוא שיטת הקצוה"ח ואין זה אפשר לקיים שניהם מקרי דנהי דהמילה כשרה אבל בזה מבטלין העשה של האב. אבל הא ליתא חדא באין אב האיך מחללין שבת בזמנה הא אפשר ע"י קטן וגם באיתא לאב ונתבטל המ"ע המוטלת עליו גם באופן זה אפשר לקיים שניהם מקרי וחילי דידי מהא דאמרו בשבת קלג אר"ש באומר אבי הבן לקוץ בהרת דבנו הוא קמתכוין ופריך הגמ' ואי איכא אחר ליעבד אחר דאר"ל כ"מ וכו' ומשני דליכא אחר ולשיטת הפוסקים דלא מהני שליחות במילה היכא דהאב בעצמו מוהל ואם נותן לאחר ה"ז מבטל מ"ע מאי פריך ואי איכא אחר ליעבד אחר כדר"ל משום דאפשר לקיים שתיהן דהא הכא מיירי דהאב בעצמו יכול למול ואם ימול אחר הרי מבטל מ"ע ואין זה אפשר לקיים שניהם ועל כרחך צריך לומר דגם באופן זה אפשר לקיים שניהם מקרי כיון דעיקר מצות מילה נעשתה ע"י אחר דכה"ג אמרינן בפ"ב דיבמות דף כ באלמנה לכ"ג מן האירוסין דלא אתי עשה דיבום ודחי ל"ת דאלמנה כדר"ל וכו' דאפשר בחליצה דמקיים עשה ול"ת אף דמצות יבום קודמת למצות חליצה כדאיתא בסתם משנה סופ"ק דבכורות וכן סבירא להו לחכמים ביבמות דף לט וכ"פ הרי"ף והרמב"ם כמ"ש הטור באהע"ז סי' קסה וכן הא דאמרינן בשבת דכ"ה דאין שורפין קדשים ביו"ט אף למאן דס"ל דיו"ט הו"ל ל"ת גרידא כתבו התוס' שם הא דלא דחי עשה דשריפת קדשים לל"ת משום דאפשר לשורפן אחר יו"ט וכך כתבו התוס' ביבמות דף ה. כתב המאירי בחי' על שבת שם משום דאפשר לקיים שניהם אחר יו"ט וכדר"ל וכו' וכן מצאתי בס' המאיר לעולם מהגאון רמ"מ ז"ל דכוונת התוס' משום דאפשר לקיים שניהם ע"ש דנ"ג ובזה דמשהי' המצוה מבטלין מצות זריזין וכו' (פסחים ד' ר"ה לב יומא כח יבמות לט ב"ק לח הוריות יא חולין טז מנחות עה) ועל אין מעבירין על המצות יומא לג דאפי' במצוה אחת שייך אין מעבירין בזמן הבא לפניו תחילה כמ"ש במגילה ו' בשלמא לראב"י דסבר אין קורין את המגילה אלא באד"ר מסתבר טעמיה דאין מעבירין על המצות וכה"ג אמרו במנחות (דף סד) מצות העומר להביא מן הקרוב במשנה שם ומפרש הגמ' באב"א משום דאין מעבירין על המצות ושיטת התוס' ביומא דהוא מה"ת ואפ"ה לא משגחינן על זה ואפשר