דרך המלך (חוידנובסקי) טו

שבועות ד"ג ד"ה ועל וכו' דקשה להרמב"ם כיון דכשר מילה בקטן א"כ מילה בשבת האיך דחיא הא אפשר לקיים שניהם ע"י קטן ותי' השעה"מ ז"ל דהתוס' בשבועות לא הקשו קושיתם רק לרב אדא דס"ל גבי הקפה דגדול המקיף את הקטן מותר ואע"ג דקי"ל ביבמות קיד דהוזהרו גדולים על הקטנים ס"ל לראי"ד דגזה"כ הוא מדשני קרא למכתב לא תקיפו מש"ה ק"ל שפיר דהא אפשר למעבד ע"י קטן דשרי לגמרי אבל בשאר איסורים שבתורה אין כאן מקום להקשות אמאי דחי מילה שבת הא אפשר לקיים שניהם ע"י קטן שהרי כי עביד למילה ע"י קטן הא קא עבר אאיסורא דהוזהרו גדולים על הקטנים. ולענ"ד אף דדברי טעם הן אבל תי' אינו עולה כראוי לשיטת הרמב"ם דס"ל דאזהרת גדולים על הקטנים אינה אלא אזהרה בעלמא ואין בה ל"ת גמורה כיון דאתי רק מרבויא ועי' פמ"ג או"ח סי' שמג באשא"ב אות ג שכתב (די"ל) אף שנותן נבלה לקטן בפיו ממש לא לקי עליה דנפיק מדרשא ומקרא יתירא ולא לאו מפורש וכל מדרשא דינו כדין חצי שעור דאיסור יש ולא מלקות כמבואר להמעיין ברמב"ם בשרש א ובספרו היד וכו' וכיון דכן הוא עדיין הקושיא על הרמב"ם במק"ע האיך דחי' עשה דמילה לל"ת שיש בה כרת הא אפשר לקים שניהם ע"י קטן דלידחי רק אזהרה בעלמא דדינו רק כחצ"ש אף דלכאורה מצאנו וראינו ראיה לדברי שער המלך מהתוס' דפסחים דף פה דהקשו על הא דאמרו התם בגמ' או אינו וכו' אבל בעצם שיש בו מוח שובר ואוכל שהרי יבא עשה וידחה ל"ת דהא אפשר לקיים שניהם ע"י גומרתא דהשורף בעצמות אין בו משום שבירת עצם וקי"ל דהיכא דיכול לקיים שניהם לא אתי עשה ודחי ל"ת ותי' ר"ח דלרבא שפי' לעיל בגומרתא דאסור משום הפסד קדשים אתי שפיר ע"ש והאי איסורא דגומרתא אינו רק חששא דרבנן דילמא אכיל נורא ממוח דידיה ומפסיד קדשים בידים ומוטב שיפסל מאליו. מבואר מדברי התוס' כשיטת שעה"מ אם א"א לקיים שניהם בהיתר גמור הדרי' לכללא דעשה דוחה ל"ת ומה התם דאינו אלא חששא דרבנן דמה"ת השורף בעצמות אין בו משום שבירת עצם כדאיתא בפסחים שם ובפ"ק דחולין די"א ואפ"ה אין אני קורא בזה אפשר לקיים שניהם כש"כ במילה דלכל הדיעות הוא איסור תורה כמו חצי שיעור בודאי אי אפשר לומר דאפשר לקיים שניהם ע"י קטן כיון דהוזהרו הגדולים על הקטנים הגם דכל דבר שהוא מצוה ספינן ליה בידים כגון שמחנכין אותו לתקוע בשבת כמ"ש בהגהות אשר"י פ"ד דראש השנה סי' ז וכמו כן כתבו התוס' בפסחים פת דמותר להאכיל פסח לקטן אעפ"י שלא נמנה עליו כיון שהוא חינוך מצוה ועיין שבת קלט תוד"ה וליתן לתינוק עירובין ד"מ תוד"ה דלמא וה"נ במילה דהוי מצוה רבה דנכרתו עליה יג בריתות אמאי אסור לקטן למול מטעם חינוך מצוה איכא למימר משום דזה לצרכנו וכל מה שהותר לקטן משום חינוך מצוה לצרכו דוקא ועיין בת' הגאון רעק"א ז"ל סי' טו דכתב נמי כעין זה עשה"ט. אבל באמת התוס' בפסחים קיצרו בדבריהם ויותר נכונים ומבוארים בזבחים צז על הא דאמרו התם גבי חטאת יקדש להיות כמוה הא כיצד אם פסולה היא תיפסל ואם כשירה היא תאכל כחמור שבה ופריך הגמ' אמאי וניתי עשה ולידחי את ל"ת אמר רבא אין עשה דוחה את ל"ת שבמקדש שנאמר ועצם לא תשברו בו ר"ש בן מנסיא אומר אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח אמאי ניתי עשה ולידחי את ל"ת אלא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש והקשו התוס' ע"ז שאני הכא משום דאפשר לקיים שניהם דמנח גומרתא עילויה ושקיל ליה מוח ותי' דרבא לטעמיה דמפרש דלא אפשר בגומרתא משום פסידא דקדשים א"כ לא מקיים עשה דואכלו את הבשר בלילה הזה דא"א שלא ישרוף הגומרתא מעט מן המוח שבפנים ואפי' אביי שמפרש התם משום פקע לאו משום דסבירא ליה דגומרתא אפשר בלא שריפת מוח אלא קסבר דמשום הפסד קדשים מועט כזה לא חיישי' ע"ש הרי מבואר מדבריהם דהתם לא חשיב אפשר לקיים שניהם משום דא"א שלא ישרוף הגומרתא מעט מוח ונמצא דמבטלו לגמרי ממצות אכילת פסח אבל היכא דאפשר להרויח באיסור בודאי אפשר לקיים שניהם מקרי ובכן אין מקום לתי' של השער המלך על הרמב"ם ז"ל וכדכתיבנא. וקושית הגאון קמה וגם נצבה איך מילה דחיא שבת הא אפשר ע"י קטן דמכשירו הרמב"ם ואין לומר כיון דמצינו דהמצוה מוטלת על האב כדאיתא בקידושין כט ובפסחים דף ז ובנדרים לא וכ"כ הרמב"ם וכ"פ כל הפוסקים רק היכא דלא מל האב מחויב ב"ד למולו אבל עיקר המצוה מוטלת על האב דוקא ולשיטת הש"ך (חו"מ סי' שפב) דאם האב בעצמו מוהל ומכבד לאחר הרי מבטל מ"מ מה"ת וכן הוא דעת האו"ז הובא בדרכי משה יו"ד סי' רסד ואף להדר"מ ז"ל שהניח בצ"ע דמאי שנא מכל התורה דשלוחו ש"א כמותו ומש"ה השמיט דין זה בשו"ע וכן הרבה להשיב התבואת שור סי' כת