דרך המלך (חוידנובסקי) יד

למימר כמ"ש הקצוה"ח משום דהוזמו עדיו למפרע הרי איגלאי מילתא דמעולם לא היה איה"נ וכיון דבעלים הפקירו הפקרן הפקר וכיון דיש לבעלים זכיה באיה"נ בודאי אסור לאחרים ליטלו ממנו שלא בידיעתו כיון דיש לו קנין בגוה והא דכתב הר"ן דהנודר מן הפירות יכולין אחרים ליטול בע"כ משום דקי"ל בנדרים (דל"ה) דיש מעילה בקונמות והוי כהקדש דאין לו בהם שום קנין כלל א"ו מדפריך הגמ' וכי מאחר דאסורה בהנאה מותרת משום מציאה למאי הלכתא משמע דלא כהבאר עשק כיון דאסור בהנאה מדרבנן שוב אינו ראוי אפי' לקידוש ולהבדלה ולא מבעי היכא דיש לו פת בודאי אסור כיון דאפשר לקדש על הפת אלא אפי' היכא דאין לו פת נמי אסור אף דקי"ל דעשה דרבנן דוחה לאיסור דרבנן שהוא כמו ל"ת כדאמרינן בנזיר ( דכ"ט) אתי חינוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן וכה"ג כתב השל"ה (הובא במג"א סי' תמו אות ב) דאם מוצא חמץ בביתו ביו"ט דמותר להוציא ע"י עכו"ם דאתי עשה דרבנן דתשביתו ודחי ל"ת דרבנן דאמירה לעכו"ם וא"כ ה"נ לימא דאתי עשה דקידוש על היין שהוא מצוה מדרבנן כמו שכתבו התוס' בפסחים (קו) ולדחי האיסור דרבנן דסתם יינה. אבל כבר כתבו התוס' בקידושין דל"ח על הא דירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה מחדש דיבא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה ל"ת דחדש משום דגזרי' כזית ראשון אטו כזית שני והכא נמי יש לאסור לקדש ולהבדיל על סתם יינם מטעם גזירה כוס ראשון של קידוש והבדלה אטו כוס שני ואפי' אם נאמר כשיטת השאגת ארי' (סי' צו) מדלא משני הירושלמי הכי ומשמע דלא סבירא להו האי חילוקא הגם דמצינו ביבמות פ"ב (ד"כ) גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה אין לדמות גזירות חכמים זל"ז ובלא"ה שאני איסורי ביאה דנפשו של אדם מחמדתן ומתאוה להן גזרי' טפי וכדאמרי' בחגיגה (די"א) דמה"ת אין דורשין בסתרי עריות בג' משא"כ בכל התורה כולה מה דלא שייך האי טעמא באיסורי אכילה אפ''ה נראה לי דבסתם יינם שהחמירו חז"ל לאסור אף בהנאה משום דנתנו בו חכמים דין וחומר יין נסך ממש משום דפעמים היו מנסכין אותו אפי' שלא בפני ע"ז כמו שכתבו התוס' בפ"ק דשבת (די"ז) בודאי לא שייך לומר ע"ז דיבא עשה דקידוש וידחה ל''ת דסת"י כיון דנתנו להם חז"ל דין וחומר כמו יין נסך ממש והו"ל כמו פיגול ונותר במוקדשים דלא אמרי' יבא עשה דקדשים וידחה ל"ת דפיגול ונותר משום דכיון דהתורה אסרה לאכול מפיגול ונותר א"כ לא שייך לומר דיבא עשה וכו' דבזה ליכא עשה דאכילת קדשים ואדרבא איסורא עביד והא דפריך הגמ' בזבחים צז דיבא עשה וידחה לל"ת התם שאני דבהיתר דאית ביה שייך שפיר מצות אכילת קדשים רק דנבלע בו איסור וע"ז פריך דיבא עשה וידחה לל"ת. והכא נמי כן הוא דאין כאן עשה דקידוש והבדלה כיון דחז"ל אסרו את היין לשתיה ואפי' בהנאה כמו יי"נ. ממש ואדרבה איסורא עביד בברכותיו דהו"ל לבטלה כמש"ל בשם הרמב"ם דאפילו על איסור דרבנן אין מברכין עליו לא בתחילה ולא בסוף ולדעת הרמב"ם אסור מה"ת משום לא תשא כמ"ש הב"י באו"ח סי' רטו סעיף ד ואפי' לשיטת התוס' (בר"ה לג) דבדרך ברכה אינו עובר משום לא תשא וכן הוא שיטת הר"ן שם והרא"ש בפ"ק דקידושין סי' מט אבל עכ"פ מדרבנן אסור לכו"ע על כן ישתקע דינו של הבאר עשק וכו' ואין לשבתות ויו"ט עם יין סתם שום עסק הנלענ"ד כחבתי ודוק. סימן ה. הלכות מילה חזיתי איש אלקים רבינו הרמב"ם בפ"ב מה' מילה ה"א דכתב הכל כשרין למול אפי' ערל ועבד ואשה וקטן מלין במקום שאין איש שם אבל עכו"ם לא ימול כלל ואם מל א"צ לחזור ולמול שניה. ועיין עבודה זרה כז מנחות מב כי שם מקורו מקור קדוש וטהור. חוזאה אנא בס' שער המלך פי"ב מה' עכו"ם הביא שם קושיא בשם גאון ע"ד התוס'