דרך המלך (חוידנובסקי) יא

הגמרא שם ולא זו בלבד אמרו אלא וכו' ור"ג מי קאמר עד חצות דקתני ולא זו בלבד אמרו הכי קאמר להו ר"ג לבניה אפילו לרבנן דקאמרי עד חצות מצותה עד שיעלה עמוד השחר והאי דקא אמרי עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה דמבואר מדבריהם דר"ג לא ס"ל עד חצות דדוקא רבנן קאמרי עד חצות ור"ג סבירא ליה עד עמוד השחר ועוד מנלן להרמב"ם לפרש דר"ג אית ליה סייג ואלמה לא פסק כשיטת הרא"ש והטור דלר"ג יכול לכתחילה לקרות עד שיעלה עמוד השחר וכן פי' הרשב"א ז"ל בחי' על ברכות שם דף ט' וגם עיקר יסודו של הב"ח במ"ש תר"י ז"ל קשה כמו שתמה השג"א ז"ל דלא מצינו סייג כזה בשום מקום אלא שלא יבא איסור מצד אחר כמו סדין גזירה משום כסות לילה דהוה ליה כלאים שלא במקום מצוה וכגון ר"ה שחל בשבת גזירה שמא יעבירנו וכו' וגם היכא שבא לידי איסור אחר הוא דוקא בקום ועשה אבל בכגון זה שלא יאמר אדם יש לי שהות ומתוך כך יבטל ק"ש יאמרו בעת שעדין יש לו זמן לקרות דאסור מטעם שמא יבטל מאי אולמא האי מהאי לדחות זה בפני זה ועוד איך אפשר לבטל עכשיו מצות קריאת שמע בודאי מפני סייג של ספק ק"ש אחרת ע"ש דכתב דאין זה הדעת סובלתו ונראין דבריו להשכל הבריא הגם דמצינו כעין זה במנחות (מד) אהא דאיתא במשנה תפלה של יד אינה מעכבת וכו' א"ר חסדא לא שנו אלא שיש לו אבל אין לו מעכבת אמרו לו אמרת אמר להו לא אלא מאן דלית ליה תרי מצוה חד מצוה נמי לא ליעבד (ובתמיה) ומעיקרא מאי סבר גזרה שמא יפשע (אי אמרינן דאינה מעכבת יפשע ולא יקנה האחרת רש"י) הרי חזי' דמעיקרא הוה סבר דעשו סייג שלא יקיים עשה ודאית מפני חשש ספק שיעבור על עשה כשיטת תר"י הנה מלבד מה דלהמסקנא לא אמרי' כן גם לפי הס"ד יש לחלק טובא מהא דק"ש דהתם שאני מתוך שלא יורה היתר לעצמו מטעם דלא מעכבות אהדדי ונמצא מבטל בכל יום מ"ע סברא לומר דאמרו חז"ל דמי שאין לו מעכבות ובודאי יקנה האחרת שלא יהא מפושעי ישראל בגופן ח"ו עי' ר"ה (י"ז) וסייג תפילין זה יש מקום בראש. לאפוקי גבי ק"ש אחר חצות דעדיין יש זמן ל"ק והוא רוצה לקרות לאסור לו בדיעבד מטעם שמא יבטל צדקי דברי השג"א דלאו כל מוחא סביל דא. איברא דיש להעיר קצת מהא דביצה דף טו דרבא מפרש טעמא של עירוב תבשילין כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליו"ט והתקנה של ע''ת שיהיו לו מוכנים לצרכי שבת ויום טוב כיון דהוא טרוד בשמחת יו"ט ישכח מלהכין על שבת ואי שכח ולא הניח ע"ת אסור לו לאפות ולבשל על שבת והוא נמי סייג כמו גבי ק"ש דאינו מטעם שלא יבא לידי איסור אחר רק כדי להכין על שבת ואסרי' ליה להכין מטעם שמא ישכח להכין על שבת והיינו דלא כהשג"א אבל באמת לק"מ ואין שום השגה על מרן השג"א ז"ל דהא קי"ל כרב אשי דאמר הטעם כדי שיאמרו אין אופים מיו"ט לשבת וק"ו וכו' נמצא דהסייג הוא שלא יכשל באיסור אחר חילול יו"ט וגם לרבא הא אפשר שמקנה קמחו לאחרים ואופין לו ומבשלין לו כדאיתא בגמ' שם דף י"ז ולא דמי כלל להסייג דק"ש לפי שיטת תר"י ז"ל דהתם מבטלי לגמרי. על כן נראה לי לומר דהעיקר כמו שפי' הרשב"א והרא"ש והטור דלר"ג יכול לקרות לכתחילה עד עלות השחר כפשטות לשון המשנה והרמב"ם פסק כחכמים עד חצות לכתחילה, דיחיד ורבים הלכה כרבים והא דתקשה לך דהא שמואל פסק כר"ג אפשר לומר על דרך זה דלכאורה תמוה מדוע פסק שמואל נגד רבים נגד הכלל המסורה לנו מתוה"ק אחרי רבים להטות ועי' עדיות פ"א מה"ו ובע"ז דף לח ובחולין דף לו ובחו"מ סי' כה סעיף ב' וביותר תגדל התימא על ר"י א"ש דפסק לפי מ"ש הרי"ף דק"ש דרבנן (ברכות דף כא) נגד כל הני משניות וברייתות דמבואר משם דק"ש הוא מה"ת וכבר האריכו בזה התוס' בסוטה דף לב והניחו בצ"ע ע"ש. ונראה לי לישב הכל בעזה"י ע"ד החידוד דהנה בריש סוטה אמרו גופא וקנא את אשתו רשות דברי ר' ישמעאל ורע"א חובה לה יטמא רשות דר"י ורע"א חובה לעולם בהם תעבודו רשות דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר חובה וכתבו התוס' שם תימא לרבי וכי לית להו הא דאמר ר"ש בשילהי מכות תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני וכי לר"י דאמר רשות בצר להו או לר"ע טפי להו ונראה דבשאר מצות דמפיק ר"י מקרא עביד ליה ר"ע אסמכתא ודריש ליה לדרשא אחריתי וכה"ג הקשה הרמב"ן ז"ל על הא דאיתא במנחות דף כח במחלוקת ר"י ור"ע בד' ציציות אם מעכבות זו א"ז הקשה הרמב"ן בהשגותיו לספר המצות דלר"ע דסובר ארבעתן מצוה אחת נחסרו ג' מצות ולר"י אתוספו ומצאתי בארצות החיים להגאון מלבי"ם ז"ל דתי' דלר"ע דס"ל במנחות דארבעתן מצוה אחת דבציר ליה ג' מצות אתוסף ליה ג' מצות מהא דסוטה וקנא