דרך המלך (חוידנובסקי) י

סימן ג הלכות קריאת שומע אנכי הרואה להרמב"ם ז"ל בפרק א' מהלכות קריאת שמע הלכה ט' דכתב איזה זמן קריאת שמע בלילה משעת יציאת הכוכבים עד חצי הלילה ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא ידי חובתו שלא אמרו עד חצות אלא כדי להרחיק אדם מן הפשיעה. והקשה הבית יוסף בטור או"ח סי' רלה דהא אמרינן בברכות דף ד' חכמים כמאן סבירא להו אי כר"א סבירא להו לימרו כר"א ואי כרבן גמליאל סבירא להו לימרו כר"ג (ומשני) לעולם כר"ג ס"ל והא דקא אמרי עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה הרי דלחכמים הא דאמרו עד חצות אינו אלא משום סייג לחודא מכלל דר"ג דפליג לית ליה לההוא סייג ואפילו לכתחילה רשאי להמתין מלקרות עד קודם שיעלה עמוד השחר וכן כתב הרא"ש בפירוש וא"כ אמאי פסק הרמב"ם כחכמים הא אמרינן שם דף ח' אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג וכמו כן הקשה השאגת אריה סימן ד' דאמאי פסק הרמב"ם דמצותה לכתתילה עד חצות והיינו כחכמים ודלא כרבן גמליאל דהלכתא כוותיה והרבה תירוצים נאמרו על זה ומכולם לא מצאתי כדי שביעה תי' הב"י דהא דפסק שמואל הלכה כר"ג היינו לגבי ר"א לאפוקי מדר"א דאמר עד האשמורה ראשונה אבל במאי דאמרו רבנן עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה הלכה כוותייהו דיחיד ורבים הלכה כרבים. לפי קט שכלי הוא תמוה ולא נמצא כן בש"ס דהוה ליה למימר הלכתא כחכמים והעיקר חסר מן הספר והב"ח תי' דהרמב"ם מפרש כמו שכתבו תר"י דהא דאמרי חכמים משום סייג דכל היכא דעבר ולא קרא קודם חצות שוב אינו רשאי לקרות אחר חצות ואע"ג דאכתי זמן שכיבה יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה כמו סדין שחייב בציצית מה"ת וחכמים פטרו מן הציצית גזירה משום כסות לילה ואם כן יש לומר דר"ג לא פליג אחכמים אלא בדיעבד היכא דעבר ולא קרא קודם חצות דלרבנן שוב אינו קורא ולר"ג קורא עד שיעלה עמוד השחר אבל לכתחילה אפילו ר"ג מודה דקורא קודם חצות משום סייג ולפ"ז פסק הרמב"ם כר"ג וכן מצאתי בשו"ת שאגת אריה סי' ד' שכתב לכאורה לתרץ כן באופן זה. אבל גם בזה לא נתישב דעתי מכמה טעמים חדא הא דאמרי' התם (ברכות דף ט) מעשה שבאו בניו וכו' ועד השתא לא שמיע להו הא דר"ג הכי קאמרי ליה רבנן פליגי עילויך ויחיד ורבים הלכה כרבים או דילמא רבנן כוותך סבירא להו והאי דקאמרי טז חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה אמר להו רבנן כוותי סבירא להו וחייבין אתם והאי דקאמרי עד חצות כדי להרחיק וכו' ולפי שיטת הב"ח קשה האיך אמר ר"ג רבנן כוותי ס"ל הא פלוגתא רחוקה ביניהם דלרבנן אסור לקרות אחר חצות אפי' בדיעבד מפני הסייג ולר"ג מותר בדיעבד והדרינן לכללא יחיד ורבים הלכה כרבים והאיך אמר להם חייבין אתם. איברא דהב"ח ז"ל נשמר מזה וכתב דהכי קאמרי רבנן פליגי עלך דמן התורה אינו קורא אחר חצות משום דבשכבך לא משמע כל זמן שכיבה אלא עד חצות ויחיד ורבים הלכה כרבים או דלמא רבנן כוותך סבירא להו דמה"ת זמנם עד עלות השחר והאי דקאמרי עד חצות ולאחר כך אינו קורא כלל הוא מטעם סייג כדי להרחיק אדם מן העבירה מסתבר טעמך דמטעם סייג לא אסרינן דעבד אבל כאן הבינה שואלת למה לא מסתבר טעמיה דרבנן דאסרו אף דעבד כדמצינו בסדין בציצית דפטרו מטעם כסות לילה וכן גבי שופר ולולב וכו' כשחל בשבת דפטרו מטעם גזירה שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר כדאיתא ברפ"ד דראש השנה דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה כדאיתא ביבמות דף צ' לענין סייג. וכה"ג אמרינן בברכות דף כ' דחז"ל התירו לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעשה מפני כבוד הבריות ועוד האיך יפרש דברי