דרך המלך (חוידנובסקי) קח

וכו' ובודאי לא האכילם איסור דאברהם אבינו קיים כל התורה כולה ותי' ר"י דהיה סבור שהם ב"נ ולא נצטוו וכו' ובאמת הוא תמוה מאוד כמו שהקשה הגאון רי"ט אלגזי ז"ל (הובא דבריו לעיל סי' כח) דהא תינח למ"ד דם נעכר ונעשה חלב דב"נ אינו מצווה על דם מן החי כדאיתא בסנהדרין נט דקי"ל כרבנן וכ"פ הרמב"ם בפ"ט מה' מלכים ה"י אבל להטעם הב' דהחידוש הוא משום אמ''ה אכתי קשה אמאי לא הביאו מדכתיב גבי אברהם דהא אפי' היה סבור שהם ב"נ אם איתא דחלב יש בו משום אמ"ה הא ב"נ מצווה על אמ"ה ובכלל ז' מצוות ב"נ היא כדאמרי' בסנהדרין דנ"ו ואיך אפשר שנתן אברהם אבינו להם חלב ועבר על לפ"ע כדאיתא בעבודה זרה ד"ו ובפסחים דכ"ב אבל אם נימא דב"נ לא הוזהר על הספק עולה יפה תי' התוס' כיון דבפ"ק דנדה ד"ט וכן בירושלמי שם פ"א ה"ד איכא פלוגתא דתנאי בזה ואם כן הוי ספק עי' שבת קמ''ג תוד"ה לרצון במג"א סי' תצד סק"ו ובט"ז יו"ד סי' יד ס"ק ז ובשו"ת נחלת שבעה סי' כ' ואי אפשר לילף מאברהם דהיה סבור שהם ב"נ ולא הוזהרו על ספיקות. ואפי' את"ל דגם ב"נ מוזהר על הספק כמבואר מדברי הרמב"ם פ"ט מה' מלכים ה"ח שכתב שם אמרו חכמים שבני קטורה שהם זרעו של אברהם שבא אחר ישמעאל ויצחק חייבין בעילה והואיל ונתערבו היום בני ישמעאל בבני קטורה יתחייבו הכל במילה בשמיני ואין נהרגין עליה וכתב המשנה למלך שם טעמא דרבינו הוא משום דנתערבו בני ישמעאל בבני קטורה והכל חייבים מספק ואין נהרגין מספק וכ"כ שם באות ז' כוונת רבינו לדעתי היא מבוארת דכיון שנתערבו בני ישמעאל בבני קטורה ואינם ניכרים מי הם בני ישמעאל ומי הם בני קטורה הכל חייבים מספק ואינם נהרגין מספק דאפי' בהמה אין אנו הורגין מספק וכמ"ש בפ"ט ה"ו כש"כ ב"נ. הרי מבואר מדבריו דגם ב"נ מוזהר על הספק. הגם דאין הכרח בדבריו דאיכא לפרש כמ"ש הכ"מ שם ומה שכתב ואין נהרגין משום דאשבע מצות אשכחן דנהרגין וכמו שקדם אשמונה לא אשכחן וכן נוטה דעת השג"א ס' מט ולדידהו אנו מוכרחין לומר דחייבין הכל במילה מטעם ודאי מדטרחו למצוא טעם אמאי אין נהרגין עליה דעל ספק בודאי אין הורגין כמ"ש המ"ל דאפי' בהמה וכו' וצריך לומר או מטעם רוב או מטעם קבוע ועיי' סנהדרין נט ע"ב ובשו"ת נודע ביהודה תניינא חלק אהע"ז סי' מב ואמינא הא אפי' לשיטת המ"ל ולשיטת רש"י דלא נפשט הבעיא ולשיטתו דספק נפשות להקל הוא מטעם ושפטו העדה והצילו העדה אפ"ה אף לפירש"י ב"נ אינו מחויב למסור נפשו על ק"ה דנהי דבתלמודא דילן לא נפשט הבעיא אבל בירושלמי דסנהדרין פרק ג' הלכה ה' איתא בהדיא דנפשטה האבעיא דאין ב"נ מצווה על קידוש השם דהכי איתא התם ר' אבונא בעי ר' אמי עכו"ם מהו שיהו מצווין על קידוש השם אמר ליה ונקדשתי בתוך בנ"י ישראל מצווין על ק"ה ואין עכו"ם מצווין על ק"ה רבי ניסי בשם רבי לעזר שמע לה מהדי' לדבר הזה יסלח ד' לעבדך וגו' וישראל מצווין על ק"ה ואין העכו"ם מצווין על ק"ה. אלמא דהירושלמי תופס בפשיטות דאין ב"נ מצווה על ק"ה וכבר כתב הש"ך ביו"ד סימן קמה סק"א דלא שבקינן מאי דפשיטא אהירושלמי משום מאי דמספקא לש"ס דידן ע"ש וכה"ג כתב הכ"מ בפ"ו מה' ממרים ה"ב ודוק. סימן ל ה' מלכים כתב הרמב"ם בפ"י מה' מלכים ה"ב ולעולם אין עונשין מהן לא קטן ולא חרש ולא שוטה לפי שאינן בני מצות. הנה נו"כ של רבינו הניחו כאן חלק ולא הביאו מקור לדברי רבינו ונראה דב"נ דין אחד כישראל דאינו מחויב במצות עד י"ג שנה כדאיתא בפ"ה דאבות משנה כא ולכאורה יש לדקדק על דברי רבינו לפי מה שכתב הרא"ש בתשובה כלל טז אות א' הא דאמרו באבות בן י"ג למצות דאז הוא בר עונשין אבל פחות מכן לא וכן ההוא דבת שלש ביאתה ביאה פחות מכן לא וכן בן ט' ביאתו ביאה ולא פחות וכן סריס שהוא קטן עד כ' שנה אז הוא