דרך המלך (חוידנובסקי) קט

גדול אם נולדו בו סימני סריס ואם לא נולדו בו סימני סריס הוא קטן עד ל"ו שנה כל אלו הלמ"מ הן והוא בכלל שיעורין חציצין מחיצין שהן הלמ"מ דשיעור קצבה לכל דבר נתן למשה בעל פה. וכיון דהוא בכלל שיעורין הרי כתב הרמב"ם בפ''ט מה' מלכים ה"י דב"נ חייב על אמ"ה ועל בשר מן החי בכל שהוא. שלא ניתנו השיעורין אלא לישראל בלבד. וכ"כ הרדב"ז שם הדבר ידוע דכל השיעורים הלמ"מ והלמ"מ לא ניתנה אלא לישראל א"כ לפ"ז איך השוה רבינו קטן ב"נ לקטן ישראל. מאחר דלא ניתנו שיעורין לב"ג ולכאורה היא קושיא עצומה שוב ראיתי דלק"מ דמגברא אגברא לא פרכינן דאפשר לומר דהרמב"ם לא שמיטא ליה הא דהרא"ש וס"ל הא דאיתא במשנה בן שלש עשרה למצות כפירש"י שם דכתיב איש או אשה אשר יעשו מכל חטאת האדם וגו' ואינו קרוי איש עד שהוא בן י"ג וכדאשכחן התם ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ואז היה לוי בן י"ג שנה כשתחשוב כ' שנה שעשה יעקב בבית אל. וכ"כ הרע"ב שם ועי' בפירש"י נזיר כט דכתב שלא מצינו בכה"ת שיהא קרוי איש בפחות מבן י"נ שנה אבל בבן י"ג מצינו שקראו הכתוב איש כדכתיב (בראשית לד) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי איש חרבו וגמירי שמעון ולוי בההוא שעתא בני י"ג שנה הוי ע"ש ובאמת דברי רש"י בנזיר מכוונים יותר דכן איתא בהדיא בילקוט שמעוני וישלח (רמז קלה) איש חרבו בני י"ג שנה היו. דמבואר בהדיא דגם שמעון היה באותו פרק יג"ש (ועיי' בזית רענן שם ובתוס' יו"ט באבות שם) ב"כ וב"כ לפירש"י הוא גזה"כ משום דכתיב איש או אשה כי יעשו מכל ח"ה ואינו קרוי איש עד י"ג שנה כדמוכח מבני יעקב א"כ לא רחוקה היא לאמור דגם הרמב"ם ס"ל כפירש"י ז"ל א"כ לפ"ז שפיר פסק רבינו דגם בב"נ אינו חייב במצות כשהוא קטן כיון דילפי' מאיש גם ב"נ בכלל כמבואר בעירובין ד"ה בני ישראל מעריכין ואין העכו"ם מעריכין יכול לא יהיו נערכין ת"ל איש וכן איתא בנזיר סב הרי מבואר דאיש כולל אפי' עכו"ם וכ"כ התוס' בב"ק דפ"ח על הא דאמרו שם יהא עבד כשר לעדות דמה"ד כשר הוא לעדות דכתיב ועמדו שני האנשים והאי איש הוא ועכו"ם אע"ג דאיש הוא מ"מ אין אחיו ע"ש וכן כתוב במנחת אהרן פ' בחוקותי דאיש יורה על גדול איזה שיהיה אפי' עכו"ם, שוב הגיע לידי ספר נחל יצחק וראיתי שם בסי' ו' דכבר קדמוני החתם סופר ז"ל בקושיא זו על הרמב"ם דלעולם אין עונשין מהן לא קטן וכו' מדברי הרא"ש בתשובה וממש"כ הרמב"ם שלא ניתנו השיעורים לכל עם. וכמו שהקשינו לעיל ותי' דדוקא קטן ששכלו שלם כראוי כדמצינו בב"ב קנ"ה בזה נענש משא"כ במי שאין שכלו שלם. ולא זכיתי להבין ד"ק דמאין יצא לחלק להרמב"ם בין קטן לקטן הלא הרמב"ם סתמא קאמר דלעולם אין עונשין מהן לא קטן וכו' לפי שאינן במ"צ דמשמע אפי' במי ששכלו שלם כראוי לפי שנותיו דבמילתא דנ"מ לדינא לדידן הו"ל לפרש דאי אמרת במי ששכלו שלם כראוי הרי הוא בר חיובא להרמב"ם א"כ אסור לנו להושיט אמ"ה לב"נ קטן משום לפ"ע וכו' אלא ודאי דלהרמב"ם אין חילוק. איברא דלפי מה שכתבנו בדעת הרמב"ם דגם בב"נ מצוותיו חל דוקא כשהוא גדול תקשי לכאורה הא דאמרי' סו"פ העור והרוטב דר"ש מטהר (המעורה בבע"ח) משום דא"ק מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים אין קרוי אוכל דאמ"ה אין אתה יכול להאכילו לאחרים בהיתר (פירש"י) ולרמב"ם אפשר להאכיל לאחרים בהיתר דהיינו לב"נ קטנים אבל באמת לא קשה לפי מה שכתב הרשב"א בשבע שיטות בסוף פי"ד דיבמות דס"ל דאיסור דרבנן ספינן לקטנים בידים והקשה על דברי עצמו מהא דאמרי' בעירובין (דל"א) דאין מערבין בטבל ואוקימנא בטבל דרבנן ואם איתא אמאי לא דהא חזי לקטנים ותי' דדוקא חזי לגדולים בעי' ולא דמי למערב לגדול ביוה"כ דהתם הוא גופה חזי אפי' לגדולים אלא דאיסורא דיומא גרים ליה וכיון דאין איסורו מצד עצמו של עירוב וחזי נמי השתא לקטנים מיהא מערבין בו אפי' לגדול משא"כ בטבל דאיסורו מצד עצמו והלכך אע"ג דחזי לקטנים אין מערבין בו לגדול וכ"כ הריטב"א שם בשם הרמב"ן ז"ל דמה שהוא ראוי לקטנים לא מיקרי ראוי לאכילה וה"נ מה דאר"ש דאוכל מה שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל היינו דוקא לגדולים דיכולין לאכול בהיתר אבל מה דחזי לקטנים משום דמותרין לאכול אפי' דבר איסור זה אינו נקרא אוכל אשר יאכל ודומה כמו שמאכילין דבר איסור לחולה דודאי שאינו נקרא אוכל אשר יאכל. ועי' כתובות די"א בתוד"ה מטבילין בסו"ד שזכות גמור הוא לו דמשמע נמי קצת דאינו מחויב ב"נ במצוות אלא דוקא כשיגדיל ועיי' בנחל יצחק חו"מ מ"ש בענין זה בסי' ו' דלדעתו דגם קטן ישראל מחויב בז' מצות ב"נ בקטנותו והנלענ"ד כתבתי ודו"ק תושלב"ע