דרך המלך (חוידנובסקי) קו

כרבים ואף דלפ"ז לכאורה קשה הא דאיבעיא להו התם משום הרווחה או דלמא משום לפ"ע למאי נ"מ דאית ליה בהמה לדידיה אי אמרת משום הרווחה הא קא מרווח ליה אי אמרת משום לפני עור לא תתן מכשול הא אית ליה לדידיה ואם אמרת דלפ"ע הוא מדאורייתא מאי צריך להמציא נ"מ אחרות הא נ"מ רבתי בין דאורייתא לדרבנן דאי אמרת משום הרווחה ואיסורא הוא משום דקא אזיל ומודה לא הוי רק מדרבנן ואי אמרת משום לפ"ע אסור מן התורה אבל באמת אין זה דיוק דכן דרך הש"ס להמציא נ"מ להלכה למעשה כדאיתא כה"ג בברכות ד"כ א"ל רבינא לרבא נשים בבהמ"ז דאורייתא או דרבנן למאי נ"מ להוציא רבים ידי חובתן ע"ש ועיין מנחות לז ובסוטה סופ"ח סוף דבר דשיטת אמונת שמואל ושיטת הפנ"י אינם מוכרחין כלל וכלל וכ"מ בדו"ה פסחים כב דכתב דהפר"ח ז"ל דחה האי חילוקא דאמו"ש וכן מבואר מדברי הט"ז ביו"ד סי' ס"ב אות א' דלא ס"ל כשיטת אמו"ש ע"ש וגם ראיתי בשו"ת עין יצחק חלק אורח חיים סי' יג דכתב דעיקר דברי הפנ"י דלפ"ע בגוי אינה אלא מדרבנן אינו מוכרח, אם כן לפי זה קמו וגם נצבו כל הני קושיות דאמאי פריך לר' אבוהו מאמ"ה דמבואר מדר"נ דאסור רק משום לפ"ע הא בהנאה מותר דילמא מיירי באופן דלישראל אין איסור משום אמ"ה מש"ה מותר בהנאה ולעכו"ם אסור משום אמ"ה כקושית הגאונים ז"ל שהבאנו לעיל. ונ"ל לתרץ כל הני קושיות בחדא מחתא דהנה לכאורה יש לדייק למה איצטריך הגמ' לומר הא לכלבים שרי הא אפשר להקשות מדאיצטריך קרא לפ"ע לאסור במתנה דמשמע בכה"ג דליכא לפ"ע כגון דלא קאי בתרי עברא דנהרא מותר הא בלא"ה נמי אסור משום דאמ''ה אסור בהנאה ואסור להנות אפי' לאחרים כדאמרי' בפסחים כ"א מדפרט קרא בנבילה לגר א"ב תתנינה וכו' ידע' דמותר בהנאה הא לא"ה אסור אפי' במתנה ועי' ע"ז י"ג וצריך לומר דבלאו הא לכלבים שרי לא הוי מצי להקשות דיכולין אנו לומר דאין הכי נמי דאבר מן החי אסור בהנאה רק דהכא מיירי דאסור להושיט האבר מן החי של הנכרי גופא כדמשמע מלישנא דלא יושיט ולא קתני לא יתן כמ"ש התוס' בפסחים שם (דכ"ב) אפ''ה אסור משום לפ"ע כיון דהתורה אסרה אמ''ה לבני נח אין להכשילם אף בשלהם כמ"ש התוס' והרא"ש בפ"ק דעבודה זרה ד"ו דאסור להושיט למומרים דבר איסור אעפ"י שהיא שלהם כי הדבר ידוע שיאכלוהו והוא נאסר להם ועיי' שבת ד"ג בתוס' ר"ה בבא. וברא"ש ור"ן שם. ולכן דייק הא לכלבים שרי פי' לכלבו של עכו"ם ובשטמ"ק ב"מ לב איתא בהדיא הא לכלבו שרי ואי אמרת דאבר מן החי אסור בהנאה א"כ יש כאן הנאה לעכו"ם מה שנותן לכלבים שלו ואכתי עובר על לפ"ע דהא אף אבני נח נמי איסור הנאה חל ואיך שרי ליתן אמ"ה של עכו"ם לפני כלבים של עכו"ם בדקאי התם דלא גרע מהנאה הבא לאדם בע"כ דפליגי אביי ורבא (פסחים כה) דהלכה כרבא דאסור וכ"פ הרמב"ם בפי"ד מה' מאכלות אסורות כרבא וכל"ב וכן איתא בתשובת מהרי"ל סי' קסא בשם גוח"א דאוסר להאכיל לבהמת חבירו חמץ שלא מדעתו משום דהלכה כרבא אלא שמע מינה דאמ''ה מותר בהנאה ופריך שפיר לר' אבהו ובזה יתישבו כל הני קושיות דלעיל דאפי' תימא דמיירי במפרכסת מבהמה טהורה או בחצי שיעור להרמב"ם ז"ל או באמ"ה מן הטמא כקושית הדו"ח והכו"פ או באמ"ה שנתבטל ברוב או באמ"ה מן העוף או באמ"ה פגום או מבן פקועה דבכל אלו אין לישראל איסור הנאה אבל נהי דלישראל אין איסור הנאה באמ''ה כזה אבל לב"נ הו"ל אמ"ה גמור ואסור בהנאה ומדשרי לתן לכלבו ש"מ דאמ"ה מותר בהנאה ועיי' יבמות סו תוד"ה לא יאכילנה כרשיני תרומה ובזה מיושב נמי קושית התוס' שם דכתבו תימא כיון דבאבר מן החי של נכרי מיירי מדקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן היכי דייק דשרי בהנאה אי לאו לפני עור ולפי מה שכתבנו אתי שפיר ודוק. סימן כט הלכות מלכים ב"נ שאנסו אנס לעבור על אחת ממצותיו מותר לו לעבור אפ' נאנס לעבוד ע"ז עובד לפי שאינן מצווין על קדוש השם. ולעולם אין עונשין מהן לא קטן ולא חרש ולא שוטה לפי שאינן בני