דרך המלך (חוידנובסקי) קה

הזהירה אותנו בלאו מיוחד שלא לתת ח''ו מכשול לשום אדם אפי' לב"נ בז' מצות דידהו ולא מסרה לנו תנאים ע"ז בכל אופן שהוא מכשול אסור מן התורה והא דבעינן דוקא בתרי עברי דנהרא אין זה תנאי דאם אפשר לו לעשות העבירה בלעדי המכשול אין אתה מכשילו והרי הוא מכשיל את עצמו ואם התורה לא מסרה לנו תנאים איך אנו רשאים לומר תנאים וכללים ע"ז. אם כונת התורה שאמרה לפני עור לת"מ שלא יהא אחר מאן דהוא נכשל ע"י הן בגוף הן בנפש והעיקר מובן דהתורה חסה על הנכשל. איך אפשר להעלות על הדעת ולומר דע"ז האופן מותר. כיון דסוף סוף נכשל אחר על ידך מה דעל זה הזהירה אותנו התורה הגט בעצמך במכשול גופני האפשר לחלק ולומר דבזה האופן מותר להניח הקורה או האבן שיפול הנופל ויוזק ומכ"ש במכשול דתי ונפשי דגדול המחטיאו יותר מההורגו (פ' תצא פ"ד בפירש"י) ועי' בב"מ דף י' תוד"ה כהן וכו' דמבואר אף דלהמכשיל אין איסור רק כיון דלהנכשל איסור בדבר עובר על לפ"ע וכה"ג כתבו התוס' בחגיגה די"ג וכן כתב הרשב"א בשם הרמב"ן בשבע שיטות יבמות דף פד אף דנראה מתוך תשובת אמו"ש דלא כתב כלל כזה רק לב"נ דמתוך זה דעתו להתיר לרופא ישראל ליתן לגוי' זונה משקה סם להפיל עוברה אף דב"נ מצווה על העוברים כיון דהישראל אינו מצווה ע"ז (סנהדרין נז) אבל מהכ"ת לחלק דבשניהם הוא מה"ת כדמוכח מהתוס' דחגיגה הנ"ל וכן מהא דתני ר' נתן שלא יושיט וכו' משמע אמ''ה דומיא דכוס יין לנזיר דהוא מה"ת ועיי' ביורה דעה ס' קנא דהביא הרמ"א דעת הפוסקים דסבירא להו דכמו בישראל איכא איסור דרבנן אפי' לא הוי כעין תרי עברי דנהרא ה"ה בב"נ:

דמבואר בתרי עד"נ גם בב"נ האיסור לפ"ע הוא מה"ת. הגם הלום ראיתי בשו"ת פנ"י חיו"ד סי' ג' דדעתו דלפ"ע בגוי הוא רק איסור דרבנן בזמה"ז שהוא אחר מתן תורה וראי' לדבר הא דמיבעיא לי' לתלמודא בפ"ק דע"ז (ד"ו) הא דאסרו חכמים לשאת ולתת עמהם לפני אידיהן משום הרווחה הוא או משום לפ"ע ופירש"י דמזבן ליה בהמה מקריבה לע"ז ולא אפשיטא וקשה אמאי לא אפשיטא דהא ע"כ לאו משום לפ"ע הוא דאם כן הוה ליה איסורא מה"ת ואנן קי"ל דאינו אלא איסור דרבנן דהא אמרו שם (די"ב) מאי לא חשו חכמים כו' רבא אמר לא חשו חכמים ליום אידו ופירש"י שהוא איסור דרבנן ואפי' אם נאמר דספק לפ"ע הוא דשמא הגוי לוקח לאכילה מ"מ הו"ל ספיקא דאורייתא וספק דאורייתא קי"ל דהוי איסור דאורייתא אלא שמע מינה דלפ"ע בב"נ אינו איסור דאורייתא וטעמא כדפירש"י התם דהא הקב"ה עמד והתיר להן ואינו אסור אלא שלא יעברו על ידינו א"כ לשיטת הפנ"י יש מקום בראש לשיטת האמונת שמואל עכ"פ בב"נ כיון דאינו אלא מדרבנן איכא למימר באופן דליכא שום איסור להישראל לא אסרו בב"נ משום לפ"ע אבל לענ"ד הראי' של הפנ"י אינה מוכרחת כלל דאיכא למימר כמו שכתב הר"ן רפ"ק דעבודה זרה וז''ל ואע"ג דלא איפשיטא בעיין סוגיין בגמ' ריהטא דמשום דאזיל ומודה הוא כמ"ש בחי' לפיכך השמיט הרב האלפס בעיא זו וכתב משנתינו בסתם דאלמא סבירא ליה דכולה בחד גוונא משום דאזיל ומודה והרמב"ם ז"ל ג"כ כתב ג"י לפני אידיהן של עכו"ם אסור ליקח מהם ולמכור להם דבר המתקיים הרי שאסר הכל ולא חלק בין דברים הראויין לתקרובת לשא"ד ובין אית בהמה לדידי' ללית ליה א"כ לפמש"כ הר"ן נסתלקה ראיתו של הפנ"י מפירש"י שהוא מדרבנן כיון דסוגית הגמ' אזלא משום אזיל ומודה דלא הוי אלא איסורא דרבנן כדמוכח מהא דפ"ק דע"ז ד"ו דאמרי' דמלוה על פה נפרעין מהם מפני שהוא כמציל מידם ולא חיישינן דילמא אזיל ומודה ע"ש דאי הוה איסור מה"ת בודאי היה אסור כדאמרי' בפסחים דמ"ו ומשום הפסד ממונו שרינן איסורא דאורייתא ואע"ג דכאן לא הוי אלא ספק הא קי"ל דספק דאורייתא הוי כדאורייתא ועיי' ר"ה לד א"ו דאינו אלא מדרבנן דלא ישמע על פיך אינה אלא לישראל גופא כמו שכתב הר"ן סופ"ק דע"ז וכ"כ הסמ"ע בחו"מ סי' קע"ו אות צב ועיי' מהרש"א ע"ז יג ובטו"א באבני מלואים חגיגה יג דכתבו ג"כ דאזיל ומודה לא הוי רק מדרבנן אבל לפ"ע בב"נ הוא מה"ת כמש"ל וכן איתא בהדיא בסמ"ג במל"ת קסח וכ"כ הט"ז ביורה דעה סי' קנא וכן מבואר מדברי הש''ך שם ס"ק ו' וכ"כ הטו"א חגיגה יג בא"מ שם. גם הטעם שהביא הפנ"י משום דפירש"י דעמד והתירן לא זכיתי להבין דהא זה אינו אלא לרב יוסף (ב"ק לח) אבל שאר אמוראי פליגי עליו ודרשו דרשות אחרות על הכתוב ראה ויתר גוים מאן נימא לן דלאו הלכתא כותייהו דהא הו"ל רבים ומאי דפירש"י לרב יוסף משום דבע"ז ד"ב הביא הגמ' רק מלתא דר"י ורוצה לישב אף אליבא דר"י דעכ"פ אסור מדרבנן אבל אליבא דהלכתא אף לפירש"י הוא מה"ת משום דיחיד ורבים הלכה