דרך המלך (חוידנובסקי) קד

דגוף הדבר לתרווייהו נאסר ובכתר המלך על הרמב"ם בפ"ט מה' מלכים הקשה לפי מה דאיתא במכלתא פ' משפטים ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו מה ת"ל אם ללמד על היתר הנאה לא צריך קרא ק"ו מה נבלה שמטמא מותר בהנאה טריפה שאינה מטמא לא כל שכן דמותר בהנאה אלא בא ללמד שאין הקב"ה מקפת שכר כל בריה. וא"כ לפ"ז מאי קושיא והרי אמ"ה וכו' דהא נוכל ללמד מק"ו מנבלה שמטמא ואעפ"כ מותר בהנאה אמה"ה לכש"כ ומיירי ר' נתן באמה"ח של עוף דקי"ל דאינו מטמא כמו שכתב הרמב"ם בפ"ג מה' אבות הטומאה הט"ו ולב"נ אסור משום לפ"ע אף לשיטת הרמב"ם דב"נ אינו נהרג על עוף אבל איסורא דאורייתא איכא כמ"ש הכ"מ בפ"ט מה' מלכים הי"א. ואני בעניי הקשיתי דלמא מיירי באמ"ה פגום דלדידן שרי כדאיתא ביו"ד סי' ק"ג ולעכו"ם אסור כמ"ש החת"ם סופר סי' יט או באמ"ה מבן פקועה דלדידן שרי כדאיתא ביו"ד סי' י"ג ולעכו"ם אסור דדוקא לישראל התיר הכתוב מכל אשר בבהמה תאכלו כמ"ש הראש יוסף בחי' על חולין דל"א (ועיי' בדרכ"ת סי' ס"ב אות ו). הנה מריש הו"א לתרץ כל הני קושיות לפי מה שכתוב בת' אמונת שמואל סי' י"ד דהיכא דשרי לדידיה ואינו אסור אלא לב"נ אין בזה משום לפ"ט דלא דמי למושיט כוס יין לנזיר אף דלדידי שרי מ"מ התורה אסרה עליו כשיהי' נזיר, א"כ לפי שיטתו ע"כ הא דתני ר' נתן שלא יושיט כוי"י לנזיר ואמ"ה לב"נ משום לפ"ע מיירי באמ"ה שאסור נמי לישראל המושיט ונסתלקו כל הני קושיות. ובהשקפה ראשונה אמרתי להביא ראי' לשיטתו מהא דבכורות ד"ו א"ל רב אתא ב"ד לר"א אלא מעתה טעמא דרבנן מגמל הגמל הגמל ור"ש מאת הגמל הא לאו הכי הוה אמינא חלב דבהמה טמאה שרי מ"ש מהא דתניא הטמאין לאסור צירן ורוטבן וכו' איצטריך סד"א הואיל דבהמה טהורה נמי חידוש הוא דאמר מר דם נעכר ונעשה חלב וכיון דחידוש הוא בבהמה טמאה נמי לשתרי קמ"ל הניחא למ"ד דם נעכר ונעשה חלב אלא למ"ד איבריה מתפרקין וכו' איצטריך סד"א הואיל וליכא מידי דאתי מתי ושרייה רחמנא והאי חלב כי אמ"ה הוא ושרי והילכך אפי' בבהמה טמאה לישתרי קמ"ל וחלב דבהמה טהורה מנ"ל דשרי אילימא מדאסר רחמנא בשר בחלב הא לחודיה שרי ואימר חלב לחודיה אסור באכילה ומותר בהנאה בב"ח בהנאה נמי אסור וכו' אלא מדגלי רחמנא בפסולי המוקדשין תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב הא דחולין שרי ואימא דחולין אסור באכילה ושרי בהנאה דקדשים בהנאה נמי אסור אלא מדכתיב ודי חלב עזים ללחמך ולחם ביתך וכו' ודילמא לסחורה אלא מדכתיב ואת עשרת חריצי החלב, ודילמא לסחורה אטו דרכה של מלחמה לסחורה ואב"א מהכא ארץ זבת חלב ודבש ואי לא דשרי משתבח לן קרא במידי דלא חזי וכו' דלכאורה קשה למה לי כל השקלא וטריא הא אפשר להביא ראי' מפורשת מה"ת דכתיב ויקח חמאה וחלב וכו' ויתן לפניהם ואי לאו דשרי לדידן לא הי' מושיט להן אף דחשד אותן לערביים כדאיתא בב"מ דפ"ו דהא אמ''ה מז' מצות ב"נ כדאיתא בסנהדרין דנ"ו א"כ אסור להושיטן משום לפ"ע כדאיתא בפסחים דכ"ב ובעבודה זרה ד"ו תניא ר' נתן אומר מנין שלא יושיט אדם כוס נין לנזיר ואמ"ה לבני נח ת"ל ולפ"ע לת"מ וכי תימא דקודם מתן תורה הי' ועדיין לא הוזהרו על לפ"ע זה אינו דהא אמרי' ביומא כח קידושין פב קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה שוב מצאתי ברי"ט אלגזי ה' בכורות להרמב"ן פ"א סי' ג' דכ' וראיתי להכנה"ג בב"י שהביא משום תוס' חיצוניות וז"ל וחלב בהמה טהורה מנ"ל וא"ת אמאי לא ילפינן מדכתיב גבי אברהם ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וגו' ובודאי לא האכילם איסור דאברהם אבינו קיים כל התורה כולה ואומר ר"י דהיה סבור שהם ב"נ ולא נצטוו וכבר הקשה ע"ז הרי"ט אלגזי ז"ל תינח למ"ד דם נעכר ונעשה חלב דב"נ מותרין בדם מן החי אבל לטעם הב' משום אמ"ה קשה וכ"ש דדחיק לומר בכוונת התוס' דמאי דלא יליף מהאי קרא דאברהם משום דכל הילפותא בש"ס דמייתי הם ראי' לב' הטעמים הן לטעם דם והן לטעם אמ"ה אבל מקרא דאברהם ליכא ילפותא אלא לטעם דאמ"ה ואני איש חלוש בד"ת אתנהלה לעטי כפי מה שתנני המלמד לאד"ת ואומר דמשם אין ראיה דאיכא למימר דנתן להם חלב מבן פקועה דליכא משום אמ"ה אבל קשה לשיטת הראש יוסף (בעל פמ"ג ז"ל) דאותה בבהמה תאכל לא נתתדשה אלא לישראל ולב"נ אסור משום אמ"ה אף בבפ"ק וכן הוא שיטת החתמ"ס ז"ל כנראה מ"ש בבצים הובא בפ"ת סי' סב האיך האכילן חלב וחמאה דאסור להן משום אמ"ה ולשיטת אמונת שמואל ז''ל ניחא כיון דלדידן שרי ליתא משום לפני עור וכו' אבל באמת סברת אמו"ש קשה להבין איך אפשר תוה"ק אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותי' ומעגלותיה שלום וברכה לההולכים בה. וזאת התורה