דרך המלך (חוידנובסקי) קג

דאיכא כותי אחר שרוצה ללמדו דליכא לפ"ע הרי מבואר יוצא מדברי התוס' אפי' במידי דליכא איסורא לדידן והמכשול הוא דוקא לב"נ ג"כ עובר מה"ת על לפני עור ומנא להו להתוס' הא ע"כ צריך לומר דידעי' זה מהא דר' נתן ע"ז ד"ו שלא יושיט כוס יין לנזיר ואמ"ה לב"נ משום לפ"ע דסתמא קתני דמיירי אפ' מבהמה טמאה דליכא איסור לדידן אפי' הכי כיון דלגבי ב"נ איכא איסור אסור משום לפ"ע וכו' ולא תקשי לך דא"כ מיותר כוס יין לנזיר דאפשר לומר דהחידוש הוא אף דאיסורו קיל שאין איסורו איסור עולם וגם שהיתר לאיסורו ע"י שאלה כדאמרי' בפסחים דמ"ד אפ''ה עובר על לפ"ע ועי' יבמות דף ה עירובין דף ל, וגם יש לומר דהחידוש הוא בנזיר לפמ"ש בתוס' רעק"א ז"ל שבת פז אות פט דמידי דאיתא בשאילה ונעקר האיסור למפרע אפי' קודם שנשאל האיסור הוא רק בתורת ספק ואין דינו כודאי איסור א"כ לא הוי מיותר מה דתני ר' נתן כוס יין לנזיר דאתא לאשמועינן אף דהוי רק עבירת ספק אפ''ה עובר על לפ"ע הגם דמדברי תוס' והרא"ש רפ"ק דע"ז לא משמע כן דהקשו אמאי נקט כוס יין לנזיר טפי מנבילה לישראל ותי' משום דלא בדיל מיני' ובודאי למשתי קא בעי ושכח נזירותו ולשיטת תוס' רעק"א ז"ל עדיפא הו"ל לשנויי אף דהוא איסור ספק אפ"ה אסור להושיטו ועובר על לפ"ע וכן ממ"ש הר"ן דהחידוש הוא בנזיר אף דלדידן ליכא איסור ג"כ דלא כתוס' רעק"א. ובאמת דבריו תמוהין ול"ז לעמוד על דעתו הג' והרחבה וכי בשביל דאפשר לעקור האיסור למפרע נימא כ"ז שלא עשה שום מעשה בפועל על עקירה דיהא נחשב לספק איסור מטעם דהא בידו לעקור וכי גמרו של איסור תלו" במניעת שאלתו אדרבה להיפוך דביטול האיסור תלויה בשאלתו וכ"ז דלא עשה שאלה ה"ז איסור ודאי וראי' ברורה לזה מסופ"ק דכריתות דר"ע סבירא ליה מגדף מביא קרבן ופריך התם הא פסח ומילה כתיבא בהו כרת ולא מייתי קרבן וכה"ג פריך בזבחים דף ק''ו ולפי שיטת הרמב"ם וכן הוא שיטת התוס' במכות יד ראם מל את עצמו לבסוף נפקע ממנו איסור כרת א"כ מאי פריך ממילה איך יעלה על הדעת להביא קרבן טרם נגמר האיסור ואיכא חששא דחולין שנשחטו בעזרה ועיי' ברמב"ם בפי"א מה' שגגות ה"ב דכתב יראה לי שאלו החיובים קרבן מספק אינם מביאין קרבן שמא יכניסו חולין בעזרה ואם תאמר והלא חטאת העוף באה על הספק ואינה נאכלת מפני שהמביא אותה מחוסר כפורים אסור לאכול בקדשים עד שיביא כפרתו אבל מי שאינו מחוסר אינו מביא קרבן מספק א"ו משמע דאפי' היכא דאפשר לעקור האיסור למפרע כ"ז דלא עקר בפועל הוי ודאי איסור וה"ז דומה בעיני לגר קטן שמטבילין אותו ע"ד ב"ד משום דזכות הוא לו כדאיתא בפ"ק דכתובות די"א ומגעו ביין כשר ושרינן ליה בבת ישראל. ואף דמשהגדילו יכולין למחות ועוקר הגירות למפרע והיין הנשאר שנגע בו קודם מחאתו הוא ככל מגע קטן עכו"ם ביין שלנו ואם בא על בת ישראל בהיותו בן ט' נפסלה מהכהונה עי' בהגהות אשר"י שם אפ"ה לא קרב זה אל זה כ"ז שלא מיחה בפועל ה"ז גר ודאי משום דמעשה הגירות אינה תלויה במניעת מחאתו ואדרבה ביטול הגירות תלויה במחאתו וה"נ כן הוא. אבל ב"כ וב"כ אפ' אם נאמר דנזיר איסור ודאי הוא לא מיותר כאשר הוכחנו לעיל דאיסורו קילא משאר איסורים משום דאין איסורו איסור עולם ויש היתר לאיסורו אפי' תוך הזמן ע"י שאלה וא"כ הדרא קושית הגאון הרר"ש על הרמב"ם וקושית הכו"פ דמאי פריך לר' אבהו מאמ"ה דכתיב לא תאכל ואפ"ה מותר בהנאה דילמא מיירי במפרכסת או באמ"ה מן הטומאה. וכן מצאתי בדו"ח להגאון רעק"א ז''ל דהקשה ג"כ דילמא מיירי באמ"ה מן הטמאה דתי' הוא דוקא לשיטת התוספות בחולין לג אבל לשיטת הרמב"ם דל"ל סברת מי איכא מידי וכו' הקושיא במקומה עומדת ע"ש והצל"ח בחידושיו על פסחים כב הקשה ג"כ לשיטת הרמב"ם דב"נ חייב על, אמה"ח ועל בשר מן החי בכל שהוא שלא ניתנו שיעורין אלא לישראל בלבד כמ"ש בפ"ט מה' מלכים ה"י (ועיי' חולין לג תוד"ה אחד) דמאי הקשו והרי אמ"ה וכו' דילמא מיירי באמ"ה פחות מכשיעור ור' אבהו סבירא ליה כריש לקיש דחצי שיעור מותר מה"ת להכי משום איה"נ לישראל ליכא כיון דגם איסור אכילה ליכא ומשום לפ"ע בב"נ איכא כיון דלדידיה ליכא שיעורין (ועיי' ירושלמי רפ"ו דתרומות דמודה ר"ל באיה"נ דחצ"ש אסור מה"ת ובגבורות ארי להגאון שאגת ארי' ז"ל כתב בחי' על יומא דף ע"ג דכ"ה שי' הבבלי ג"כ א"כ קושית הצל"ח לק"מ). וכמו"כ מצאתי בפמ"ג יו"ד סי' סב במ"ז דהוסיף להקשות ג"כ על הא דפסחים הנ"ל דילמא מיירי באמ"ה שנתבטל ברוב שחוטות דלדילן מה"ת שריא ואי נתתך האבר או בשר מהחי אף מדרבנן בטל אבל לב"נ אסור משום אמ''ה דביטול איסורין נפ"ל מאחרי רבים האמור בסנהדרין משא"כ לב"נ דלא אזלי' בי' בתר רובא ולא שייך מי איכא מידי