דרך המלך (חוידנובסקי) קב

יותי' בתי' הב' דעור אינו אסור בהנאה ואכתי תקשי נהי דמותר בהנאה הלא בעי קבורה אלא ודאי כיון דאינו בכלל בשר אין צריך קבורה וא"כ עדיין הקושיא במקומה עומדת דמאי משני הגמ' דשאני בהמה דאיכא עורה הא גבי שפחה נמי איכא עורה דמותרת בהנאה ואין הקרן כלה כולו וצריך לומר כיון דחכמים אסרו עור אדם משום גזירה א"כ אי אפשר ליהנות מעורה ודמי למה שאמרנו בהגוזל עצים דף ק"י דאי אמרת כהנים בגזל הגר מקבלי מתנות הוו מתנה אמר רחמנא דניתיב להו והא לא קא יהיב להו מידי דעפרא בעלמא הוא ע"ש דהתם נמי לא הוי רק מדרבנן דקימא לן חמץ שעבר עליו הפסח מותר בהנאה מה"ת ורק מדרבנן אסור דקנסא קניס ר"ש הואיל ועבר בבל יראה וכו' כדאיתא בפסחים דף ל' וכ"פ הרמב"ם בפ"א מה' חומ"ל ה"ד והטעם הוא פשוט משום דהתם בעי' כסף מצד הסברא והמעשה א"כ מה לי דמה"ת מותר בהנאה אם מחמת גזירת חז"ל אפי' יוליך סחורתו למדי לא יתנו לו מאומה א"כ אינו שוה כלום א"כ לפ"ז הו"ה בעבד וכו' דא"צ קבורה והא דקשיא לך הא איכא עורה משום דאסור בהנאה מדרבנן לא שויא מידי והא דכתבו התוס' בב"ק ד"י דמוקי לה בעבד ועכו"ם דהמת שלו צריך לומר חוץ מעורו ואתרי כותבי מצאתי בקצות החשן סי' ת"י סעי' ב' דכתב דעבד שקיבל עליו מצות הו"ל כישראל גמור ואסור בהנאה כישראל והא דכתבו התוס' בב"ק ד"י דמיירי בעבד ועכו"ם שקנו לישראל דמותר בהנאה עיקר תי' הוא לכותי ע"ש נראה מדבריו דלא כמו שכתבנו דלשיטתו הרי הוא כישראל גמור ואסור בהנאה לאחר מותו ובודאי בעי קבורה נמי כישראל דמהכ"ת לחלק לפי שיטתו אבל באמת דבריו אינם מוכרחים כלל וגם אינם מובנים לי איש ח"י פשוט דמאי נקטו בדבריהם עבד ועכו"ם דאי עבד זה מיירי בשלא קיבל עליו מצות היינו עכו"ם א"ו כמש"ל ודוק. סימן כח ה' מלכים:

קדוש ישראל ותפארתו הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ט מה' מלכים הי"ב השוחט את הבהמה אפילו שחט בה שני הסימנין כל זמן שהיא מפרכסת אבר ובשר הפורשין ממנה אסורין לבני נח משום אבר מן החי ומקורו הראה לנו הכ"מ מפ' העור והרוטב דף קכא ועיין בחולין לג. קא חזינא בס' כו"פ סי' כז דהביא קושיא על הרמב"ם בשם הגאון מהרר"ש ז"ל מהא דפריך הגמ' בפ"ב דפסחים דף כ"ב והרי אמ"ה וכו' ומה קושיא דילמא מיירי במפרכסת ומותר לישראל לאכול אף כי ליהנות בו ולנכרי אסור משום אמ"ה ותי' הכרתי ופלתי ז"ל משום דבאמת קושיא זו לא לבד על הרמב"ם קשית אף גם לכ"ע דלמא מיירי באמ"ה מן הטמאה דאמרי' בחולין ק"ב דאמ"ה מן הטמא אין ישראל מוזהר אבל לב"נ אסור ועובר על לפ"ע ע"כ נראה לתרץ דיש להבין תרתי למה לי כוס יין לנזיר ואמ"ה לנכרי בחד סגי להורות דאין להכשיל אחר צ"ל דאי תנא נזיר הו"א ה"מ בישראל אבל נכרי דאינו בכלל ערבות מה נ"מ ואי תנא אמ"ה הו"א ה"מ מה דהוא ג"כ נצטוה בזו שייך לפני עור אבל בנזיר דהוא מותר לשתות יין רק לנזיר אסור הו"א לית לן בה קמ"ל דאסור ומזה מוכח דל"ל באופנים הנ"ל דא"כ עדיין קשה לישני אמ"ה גרידא דהא גם בזה ליכא אסורו עליו וע"כ דאיירי באמה"ח דגם הוא בכלל איסור ושפיר מקשה הגמ'. והנה מה דכתב הכו"פ מה דנקיט הני תרתי כבר כתב ג"כ הר"ן בפ"ק דע"ז ד"ו דרבותא קמ"ל דאפי' כוס יין לנזיר דלדידן לא אסור איכא משום לפ"ע ולא מיבעיא כוס יין לנזיר דבר ישראל הוא אלא אפי' אמה"ח לבני נח דלאו ישראל הוא איכא משום לפני עור. אבל לאיש ח"י אשר הוא כמת באהל של תורה יש לדייק בדברי הכו"פ דלפי דבריו באמת קשה טובא ל''ל לר' נתן למתני הני תרתי כוס יין לנזיר ואמ"ה לב"נ לתני באמה"ח מן הטמא או במפרכסת מן הטהורה לב"נ דעובר על לפ"ע דתרתי ידעי' מזה וכי תימא דבכה"ג אינו עובר אי אפשר לומר כן דהא אמרי' בחגיגה דף יג דא"ר אמי אין מוסרין ד"ת לעכו"ם שנאמר לא עשה כן לכל גוי והקשו התוס' בשם הר"א ת"ל דכותי העוסק בתורה חייב וכו' והמלמדו עובר על לפ"ע לת"מ ותי' דהכא מיירי אפי' היכא