דרך המלך (חוידנובסקי) ק

משמנין ביניהם וכן הדין בכל אבר שאין הנשמה תלויה בו אמר לו ראש פרה זו אני מוכר לך לא מכר אלא הראש בלבד שהרי ראשה נמכרת תמיד במטבחיים. משמע מדבריו דמחלק בין ראש עבד או ראש חמור דאמרינן דמכר חציה ובין ראש פרה דלא מכר אלא הראש בלבד משום דראש פרה נמכרת תמיד ורגילי בהכי אבל ראש עבד וראש חמור אף דמותר בהנאה וא"צ קבורה אבל אין דרכן למכור בבי טבחא וכ"כ רש"י בהדיא בפ"ק דעירובין (דף ד') אהא דאמרו שם ראש פרה מכור לך לא מכר אלא ראשה של פרה וכו' וא"ר פפא דהא מיזדבן רישא דתורא בבי טבחא פירש"י שם דהא מזדבן ריש דתורא בב''ט אבל ראש עבד וראש חמור אין דרך למכור הלכך לפלגיה זבניה לפלגיה אקדשיה דמבואר בהדיא דעבד מותר בהנאה וא"צ קבורה. ועי' ברמב"ם בפ"ה מה' ערכין וחרמין הי"ז דכתב וכן האומר ראש עבד זה או לב חמור זה הקדש למזבח אינו חייב אלא בדמי ראשו ורואין כמה ישוה אותו אבר אילו היה נמכר ויבוא בדמיו קרבן דמבואר בהדיא דמותר בהנאה ואצ"ק מדכתב רואין כמה ישוה אותו וכו' וכן השיג עליו באמת הראב"ד שם א"א כאשר עיינתי בדבריו לא מצאתי בהם טעם וכי מה ישוה אדם כאשר יוסר ראשו ואפי' לכלבים אינו ראוי שהרי איסור הנאה הוא אבל אם נאמר דשיטת הרמב"ם כשיטת התוס' בב"ק כמש"ל אין מקום להשגת הראב"ד ז"ל דאיזו איסור הנאה יש כאן דהא קנין כספו הוא וגופו קנוי לישראל כשורו וחמורו כדאיתא ביבמות דמ"ו וכן משמע מלשון הגמ' ברכות דט"ז אלא מה אומרים עליהם כשם שאומרים לאדם על שורו וחמורו שמתו המקום ימלא חסרונך וכו' כך א"ל על עבדו ושפחתו המקום ימ"ח (ועיין גיטין ל"ז בפירש"י ד"ה למעשה ידיו ובקידושין ט"ז תוד''ה לימא) ומה"ט א"צ קבורה כיון דהוי כמו כל נכסיו הקנויים להאדון אפי' ממה שהי' לו קודם שנמכר לעבד כדאיתא בשאלות ותשובות לחם רב (בעל לח"מ) סי' רכא ובזה ניחא היטב הא דאמרינן בפ"ב דגיטין דכ"א בשלמא יד דעבד לא אפשר למקצייה משום דשייך במצות כמו שפירש"י והר"ן דמשמע בההו"א דאם אפשר למקצייה לא היו צריכין לנתינת העבד לחלוטין הא בלא"ה אי אפשר משום דבעי קבורה ופסול כמ"ש הר"ן שם דאם כתב הגט על דבר שצריך ביעור מן העולם הגט בטל, אף דכתב השבות יעקב דאבר מן החי א"צ קבורה אבל לענ"ד דבריו דחויים מהלכה כמ"ש לעיל מדאיצטריך קרא למעוטי דלא יטמא כהן ע"ז ודעת ר' יהודה בירושלמי דמצוה וה לכהן לטמאות על אמ"ה מאביו משמע דבעי קבורה מן הדין עיין תענית דף ד' תוד"ה יכול בסו"ד דכה"ג כתב המגן אברהם באו"ח סימן תקכ"ו להשיג על הגמ"יי דס"ל דנפל א"צ קבורה מדאיצטריך קרא בת"כ פ' אמור שאין הכהן מטמא לבנו ובתו הנפלים ש"מ שמצוה לקוברן ע"ש א"ו דעבד א"צ קבורה מה"ט שכתבנו דהוי קנין נכסיו. ומזה נפל פיתא בבירא הראי' שהביא הגהמ"י דנפל א"צ קבורה מהא דשפחתו של מציק שהטילה נפל לבור פסחים ט' דאלמא דאין צריך קבורה דמשם אין ראי' דאפי' אם נאמר דכל מעשיה עפ"י חכמים עשתה דאיכא למימר דהנפל היה מהשפחה ושפחה ולדה כמותה כדאיתא ביבמות כ"ב וא"צ קבורה וכש"כ לפי מה שכתב רבינו מהר"ם חלאווא ז"ל בחי' על פסחים שם דע"כ אית לן למימר שהשפחה עצמה הפילה והטילתו לבור דאי אמרת שהגבירה הפילה והשפחה נטלתו והטילתו לבור כבר ראתה אותו אם הוא ולד או רוח ואנן אסיקנא דלא ידע אי רוח הפילה א"ו השפחה הפילה ולא שזפתו עין, וא"כ מאי ראי' היא זו, ואין לומר דהגמ"ו ס"ל איפכא מסברת מהרמ"ח דע"כ אית לן למימר שהגבירה הפילה, משום דאיתא בגמ' שם דבא כהן והציץ וכו' משמע דשל גבירתה היה וקרוב היה דמותר לטמא, דאי אמרת דהנפל משפחה היה איך מותר לכהן לטמא ע"ז אבל באמת הא ליתא דאין מביאין ראי' מן השוטים כמ"ש רש"י בנדה ט"ז וכ"כ התוס' שם ובפסחים ובע"ז מ"ב דכהן שוטה הוה דאפי' אם נאמר דשל גבירתה היה וכהן זה קרוב היה לא היה לו ליטמאות דאין כהן מטמא את עצמו לנפלים כדאיתא בת"כ פ' אמור דדומיא דאביו ואמו בעינן בני קיימא. אולם לפי מה שבארנו דעבד מותר בהנאה ואין צריך קבורה תקשי לן מהא דאמרו בגיטין מ"ג וילי"ב מה ת"ל אם קנין כסף אוכל יליד בית לכש"כ אילו כן הייתי אומר מה קנין כסף שיש בו שוה כסף אוכל אף יליד בית שיש בו שוה כסף אוכל ומניין שאעפ"י שאינו שוה כלום ת"ל יליד בית מ"מ וכו' ומוקי לה הגמ' בעבד טריפה שאינו ראוי לכלום וכה"ג איתא ברפ"ק דערכין הכל נערכין לאתויי מנוול ומוכה שחין (וקאי נמי אעבדים כמ"ש התוס' שם) סד"א נדר בערכך כתיב כל שישנו בדמים ישנו בערכין וכל שאינו בדמים אינו בערכין קמ"ל וכו' ע"ש ואי אמרת דעבד מותר בהנאה וא"צ קבורה אפי' בטרפה ומנוול ומוכה שחין שוה כסף הוא