דרך חיים ו:ח

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי אוֹמֵר, הַנּוֹי וְהַכֹּחַ וְהָעוֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד וְהַחָכְמָה וְהַזִּקְנָה וְהַשֵּׂיבָה וְהַבָּנִים נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז, לא) עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא. וְאוֹמֵר (משלי יז, ו) עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָּנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם. וְאוֹמֵר (משלי כ, כט) תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כּוֹחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה. וְאוֹמֵר (ישעיה כד, כג) וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ יְדֹוָד צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, אֵלּוּ שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים לַצַּדִּיקִים, כֻּלָּם נִתְקַיְּמוּ בְּרַבִּי וּבְבָנָיו:

הנוי והכח והעושר וכו'. יש לשאול, למה אמר באלו ז' מדות שאלו הם* נאים לצדיקים . הב', הלא לא הביא ראיה אל העושר ואל החכמה . ועוד, מה שאמר "נאה לצדיקים ונאה לעולם", איך דבר זה נאה לעולם, כי מה יהנה העולם בזה . ועוד, מה ראיה שהוא נאה לצדיקים דוקא .

ויש לך לדעת שרוצה לומר כי כל המעלות הם ראוים לצדיקים . וכבר בארנו כי מספר ז' הוא הוראה על כל חלוקי המעלות , כי תמיד מספר ז' מורה זה . והכתוב מוכח כך, שאמר (דברים כח, ז) "בדרך אחד יצאו ובשבעה דרכים ינוסו", שרצה לומר שאף שיצאו בדרך אחד, ברבוי דרכים המחולקים ינוסו, שתראה כי רבוי המספר שכולל כל החלקים הוא ז' . ודבר זה נמצא הרבה , והוא מבואר במקום אחר . כאילו אמר שכל המעלות הם ראוים, וכמו שיתבאר בסמוך איך אלו המעלות כוללים כל המעלות .

ואמר "נאה להם ונאה לעולם". פירוש, כי נאה למי שהוא טוב שיתעלה מעלה מעלה . ומפני כך אמר שהוא נאה לצדיקים, כי מי שהוא ראוי אל המעלה, נאה ויפה הוא כאשר אליו המעלה . ואמר שהוא "נאה לעולם", שאם השם יתברך נותן לרשעים אלו ז' מעלות, הם מתגאים על העולם , והם רוצים בגאותם לאבד את אחרים בזרוע רמה שלהם , ולכך אינו נאה לעולם. אבל כאשר יש לצדיקים המעלה, הם משפיעים מברכתם וטובתם לעולם . ועוד, כי כאשר אלו ז' מעלות הם לצדיקים, העולם נוהג כסדר כראוי* , ומה מאד יפה אל העולם כאשר נוהג כסדר . ואם המעלות הם לרשעים, העולם שלא כסדר . וזה שאמר כי נאה הוא לעולם כאשר העולם נוהג כסדר, עד כי מי שראוי אל המעלה יש לו המעלה. ובודאי שדבר זה שבח גדול ויופי גדול הוא אל העולם, כאשר העולם נוהג כסדרו*, שכל סדר הוא נאה ויפה , והיוצא מן הסדר מגונה .

ואלו ז' מעלות הם כוללים כל המעלות ; וזה כי הנוי הוא המעלה לגוף כאשר הוא נאה, ודבר זה מעלה גופנית , ולכך מתחיל במעלה זאת . ואחר כך אמר "הכח", שהוא מעלה אל הנפש, כי הנפש הוא הכח . ואחר כך זכר "העושר"*, שהעושר הוא קנין אל האדם כמו שהתבאר למעלה , כי אחר שזכר הנוי והכח, שאלו ב' מעלות הם לגוף ונפש שהם האדם, זכר העושר, שהוא קנין האדם, כמו שבארנו פעמים הרבה . ואחר כך זכר "החכמה", כי החכמה גם כן קנין לאדם, שהרי האדם צריך לקנות החכמה, כמו שקונה העושר , ולפיכך החכם נקרא "זקן", כמו שאמרו (קידושין לב:) אין זקן אלא זה* שקנה חכמה . והרי לך ד' מעלות, כל אחד מעלה לעצמו .

ואחר כך [זכר] "הבנים", שהם תולדות שלו, והם קנין בפני עצמו . ודבר זה ענין ממוצע בין הקנין ובין הדבר שהוא דבר עצמי; כי מה שאין הבן עצמו של אב, הוא קנין שלו . ומה שהוא בשר מבשרו , נחשב* הבן דבר עצמי לו .

ואחר כך זכר "הזקנה", כי מעלת הזקנה היא השלמת האדם, כאשר נשלמו שנותיו , כמו שבארנו בפרק בעשרה . ודבר זה מדריגה בפני עצמו כאשר האדם שלם ושבע ימים בלי חסרון . ועוד, כי כאשר האדם זקן אז האדם אינו גשמי, כמו שהם הילדים מוטבעים בחומר . והוא מעלה בפני עצמו כאשר האדם הוא נבדל מן הגשמי , כמו שהם הזקנים, שכבר נחלש הגוף .

והז' , הוא "הכבוד", כי הכבוד כאשר הוא מן השם יתברך היא מדריגה רוחנית , כמו שאמר הכתוב (משלי ג, לה) "כבוד חכמים ינחלו", שתראה כי הכבוד ראוי אל החכמים דוקא . וזה מפני כי הכבוד כאשר* הוא מן השם יתברך, היא מדריגה עליונה רוחנית, וכבר בארנו דבר זה , ולפיכך מעלת הכבוד בפני עצמו . ואלו הם ז' מעלות מחולקות, שאין זו כמו זו , והמעלות האחרות כולם נכנסו תחת אלו ז' מעלות, או דומה להם .

ומביא תחלה (משלי טז, לא) "עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא", ורוצה לומר כי מי שהולך בדרך צדקה, דהיינו הצדיק , יש לו "עטרת תפארת שיבה"; ו"עטרת" הוא העושר , כי המלך שיש לו העטרה יש לו עושר . ו"תפארת" הוא הנוי, ו"שיבה" הוא הזקנה . הרי ג' אלו, דהיינו הנוי והעושר והזקנה, ראוים אל הצדיקים, שהרי כתיב (שם) "בדרך צדקה תמצא". ואחר כך מביא כי הכח והחכמה גם כן ראוי לו, שהרי כתיב (משלי כ, כט) "תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה", ו"זקנים" שכתוב כאן היינו חכמים , שאי אפשר לפרש זקנים ממש, שאם כן איך יאמר "והדר זקנים שיבה", הרי הוא הזקן הוא בעל שיבה . אלא כך פירוש, כי הדרת זקנים, שהם חכמים, היא השיבה, שהוא זקנה ממש . וכבר למדנו שהשיבה ראויה דוקא לצדיק, שהרי כתיב (משלי טז, לא) "עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה", ואם כן מה שאמר כי השיבה והחכמה* ראוי שיהיו גם כן ביחד, הנה הכל ראוי לצדיקים . דאם לא כן , איך אפשר שהצדיק ראוי לו השיבה דוקא, והרי השיבה ראויה לחכמים גם כן, ואיך אמר כי השיבה תמצא בדרך צדקה דוקא . אלא אף החכמה דוקא ראוי* לצדיקים .

וכן מה שנאמר (משלי כ, כט) "תפארת בחורים כחם" גם כן ראוי לצדיק, כשם שהשיבה שזכר כאן הוא אל הצדיק , וכן "תפארת בחורים כחם", היינו לצדיק, שאין חלוק ביניהם , רק מה שאמר "תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה", רוצה לומר כי הבחור הכח תפארת לו , ואם הוא חכם השיבה הדר לו, ומכל מקום שניהם מדברים בצדיק. ואחר כך מביא ראיה (משלי יז, ו) "עטרת זקנים בני בנים". וכבר בארנו כי הזקנה הוא שייך* אל הצדיק , ואם כן בני בנים גם שייך אל הצדיק, שהרי אמר "עטרת זקנים בני בנים" . והביא ראיה אל הכבוד (ישעיה כד, כג) "ונגד זקניו כבוד". וכבר התבאר כי הזקנה היא ראויה אל הצדיקים, ולפיכך מה שאמר כאן "ונגד זקיניו כבוד" הוא גם כן אל הצדיקים, והרי הכל מבואר. וביש ספרים "השיבה והזקנה" , והם בודאי דבר אחד, רק מפני שבפסוקים שהביא כתיב פעם "שיבה", דכתיב (משלי טז, לא) "עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא". ובקרא (משלי יז, ו) "עטרת זקנים בני בנים" כתיב זקנה, דאין לפרש "עטרת זקנים בני בנים" היינו חכמים , דמה ענין "בני בנים" אל חכמים , לכך פירוש "זקנים" זקנה ממש, שאל הזקנים שייך בני בנים . ומפני שכתיב פעם זקנה ופעם שיבה, ולכך אמר "השיבה והזקנה", והוא דבר אחד .

ואמר רבי שמעון בן מנסיא "אלו ז' מדות שמנו חכמים [לצדיקים], כלם נתקיימו ברבי ובבניו", שהיו צדיקים . ומאמר זה נסמך לכאן, בשביל שמוכח מכאן כי מי שזוכה בתורה זוכה לכל אלו ז' מעלות; שהרי החכמה ראויה לצדיק דוקא , וכאשר יש חכמה אם כן בודאי הוא צדיק, שאם אין יראה אין חכמה , וכאשר הוא צדיק, נמשכים אחר זה כל ז' מעלות שמנו חכמים .

ומפני שאמרנו לפני זה כי מי שעוסק בתורה שהוא זוכה לחיים בעולם הזה ובעולם הבא, ובארנו למעלה שהם ז' מעלות ומדריגות זו על זו, עד שהמדריגה העליונה שהיא בעולם הבא האחרונה , ובא עתה [לומר], כשם שעל ידי התורה זוכה למדריגה העליונה, היא מעלה שביעית היא חיי העולם הבא, כך זוכה על ידי התורה לכל המעלות, שהם גם כן ז' מעלות . ומביא ראיה כי הז' מעלות שמנו חכמים כלם נתקיימו ברבי ובניו*, שהם היו חכמים בתורה, וזכו אל אלו ז' מעלות .

ויש מקשין , כיון שרבי שמעון בן מנסיא אמר גם כן המאמר שלפני זה, היה לו לומר "הוא היה אומר" . ואין זה קשיא, כי מאמר הראשון משום רבי מאיר הוא , וזה משמיה דנפשיה.

וכאשר תשכיל בחכמה תבין מה שאמר כי לצדיקים נאה ויפה שבעה מעלות, כי הצדיק יסוד עולם , יש בו ז' מעלות , ודבר זה יש לך להבין . והדברים האלו ברורים למשכילים .