דרך חיים ו:י

חֲמִשָׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן; תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד. תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (משלי ח, כב) יְדֹוָד קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. שָׁמַיִם וָאָרֶץ מִנַּיִן, דִּכְתִיב (ישעיה סו, א) כֹּה אָמַר יְדֹוָד הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי. וְאוֹמֵר (תהלים קד, כד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְדֹוָד כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. אַבְרָהָם מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יד, יט) וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קוֹנֶה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו, טז) עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְדֹוָד עַד יַעֲבוֹר עַם זוּ קָנִיתָ. וְאוֹמֵר (תהלים טז, ג) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו, יז) מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְדֹוָד מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. וְאוֹמֵר (תהלים עח, נד) וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ.

חמשה קנינים וכו' . יש לשאול , מנינא למה לי . ועוד, והרי כל הדברים הם קנינו של הקב"ה, דכתיב (תהלים כד, א) "לה' הארץ ומלואה" . ועוד, שהביא ראיה לשמים וארץ דכתיב (ישעיה סו, א) "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", ויותר היה לו להביא ראיה מדכתיב (בראשית יד, יט) "קונה שמים וארץ" . ויותר קשה, שהביא ראיה כי אברהם קנין אחד , ולא הוזכר בכתוב רק שמים וארץ, לא אברהם . ועוד, למה לא מנה שמים בפני עצמו והארץ בפני עצמו, וזכר השמים והארץ, שהם שנים. ובכתוב כתיב "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", כל אחד ואחד בפני עצמו . ועוד קשה, הרי כל אשר בארץ קנינו של הקב"ה, דכתיב (תהלים קד, כד) "מלאה הארץ קנינך" . וביש ספרים אחר שהביא הפסוק "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", מביא עוד קרא "מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך". וקשה יותר, כי אין זה ראיה לשמים וארץ, רק לכל אשר בארץ . ועוד יש לשאול, אחר שהביא ראיה ממה דכתיב (שמות טו, טז) "עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית", ובכתוב זה מפורש כי יקראו ישראל קנין, מביא עוד קרא (תהלים טז, ג) "לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם", ובכתוב הזה* לא נזכר שום קנין כלל . ועוד קשה, דמייתי ראיה מן (שמות טו, יז) "מקדש ה' כוננו ידיך" והלא לא נזכר שם קנין . ועוד, דבזאת הברייתא חשיב ה' קנינים, ואילו במסכת פסחים (פז:) לא חשיב רק ד' קנינים, ולא חשיב אברהם כלל .

יש לך לדעת כי הקנין נאמר על כמה דברים שהם קנין לאחד . אבל מה שנקרא 'קנין גמור' הוא כאשר נקנה לגמרי אל בעל קנין, עד שאי אפשר שיהיה נקנה לו יותר. וזה כשנקנה לו במקצת, כמו העבד אשר נקנה לרבו למעשה ידיו, ולא נקנה לו קנין גמור , דבר זה אינו סתם קנין . וכן כל קנין שיאמר על הקנין שהוא נקנה לו בצד מה בלבד, אין זה קנין גמור. רק שיהיה הקנין הזה בכל צד, וזה נקרא עליו שם 'קנין', ולא כן כאשר הקנין בצד מה . כי מעלת הקנין במה שהוא ברשותו של הקונה לגמרי, מבלי שיהיה נוטה ממנו*, מן הקונה, לשום צד. ואם היה יוצא מרשות הקונה בדבר מה, אין נקרא 'קנין' לגמרי . ולכך אמרנו שאין ראוי שיקרא העבד שהוא משועבד למעשה ידיו בלבד 'קנין' לאדם, שאינו ברשותו לגמרי . ודבר זה מחייב כי הקנין שהוא קנין גמור צריך שיהיה מיוחד אל הקונה , שאז אפשר לומר שהוא תחת רשותו של הקונה לגמרי, מבלי שהוא יוצא מן הקונה כלל. אבל אם הם שנים שנקנים לו בענין אחד, כמו שיש שני עבדים אל אדון אחד, האחד משמש לו היום, והשני ביום הב' , או אחד משמש לו מקצת היום, והשני מקצת יום אחר, או שזה משמש לו שהולך עמו, וזה משמש לו בצרכי ביתו, אין לומר בזה שהוא קנין הנקנה אל האדון לגמרי שהוא ברשותו של הקונה, שהרי יוצא מרשותו במה שאינו הוא לאדון לגמרי, דהיינו כאשר משמש לו העבד השני אם כן* אינו רוצה בזה, ואין על אחד שם* "קנין" , כי סתם קנין שהוא שנקנה לו לגמרי , לא מצד מה .

וזה שאמרו בכאן "חמשה קנינים* הם להקב"ה" . ורצה לומר כי לא יקרא סתם קנין להקב"ה עד שהוא נקנה אליו לגמרי, מבלי יציאה והסרה מאתו כלל, רק הוא לגמרי ברשותו. ולא תמצא רק חמשה שכל אחד ואחד מיוחד לגמרי בענינו, אבל שאר דברים אינם ראוים שיקראו קנינו של הקב"ה. וזה כי אף שכל הדברים הם אל הקב"ה, כמו שנאמר (תהלים צה, ה) "אשר לו הים והוא עשהו ויבשת ידיו יצרו", ואם כן הים והיבשה שניהם אל הקב"ה. וכן כתיב (חגי ב, ח) "לי הכסף ולי הזהב נאום ה'", כי הם שניהם של הקב"ה, מכל מקום אין על אחד סתם קנין, כמו שבארנו, לפי שיש כאן ב' דברים, הים והיבשה, והכסף והזהב, ואין אחד בלבד מיוחד אל הקב"ה. וכאשר הם שני דברים, ואין אחד אל הקב"ה, אין על אחד שם "קנין", שהוא לגמרי אל השם יתברך, כי הים והיבשה שני דברים, ובמה שזה אל השם יתברך, אין זה אל השם יתברך . ואי אפשר שיהיה כל אחד קנין אל השם יתברך, שיהיה לגמרי אליו עד שאינו יוצא מבעל הקנין כלל, כאשר יש אחר* עמו. ואי אפשר לומר שיהיו שניהם ביחד קנין אל הקב"ה, כי שני דברים הם, ואינם דבר אחד שיאמר עליהם כך. ולפיכך אין על אחד מהם שם "קנין" סתם. וכן הכסף והזהב כיון שהם שני דברים, ואמר על שניהם "כי לי הכסף ולי הזהב", ובמה שהכסף אל השם יתברך אין הזהב אל השם יתברך, ובמה שהזהב אל השם יתברך אין הכסף אל השם יתברך, כי הם ב' דברים, כל אחד דבר בפני עצמו משמש דבר מיוחד , והרי במה שהם ב' דברים שכל אחד משמש דבר מיוחד, ואין אחד ברשות הקונה לגמרי עד שלא יהיה נטיה ממנו . ולכך חמשה קנינים אל הקב"ה, שאין להם שתוף עמהם, והם מיוחדים לגמרי כל אחד ואחד, ואין דבר עמהם בענין שלהם, שהם מיוחדים, ומפני* שהם מיוחדים הם לגמרי אל הקונה מבלי הסרה כלל מן הקונה, כמו שאמרנו .

ועוד יש לך לדעת, כי מה שאמר התנא "חמשה קנינים", קרא "קנין" הדבר שהוא שייך לעצמו לגמרי של בעל הקנין , כמו הבית ראוי שיקרא קנינו של אדם, כי הוא צריך לדירתו ולהוויתו, שכל אדם צריך שיהיה לו בית . ולא כן העבד והכלים, אף כי הם צריכים לו, אין נקראין "קנין", שאינם משמשים לבעל הקנין רק בדבר מה . אבל הקנין הוא מה שאי אפשר זולתם, ולכך נקרא "קנין", שאם אין לו הדבר ההוא, צריך לקנותו, מאחר שלא יוכל לעמוד זולתו, ולפיכך נקראו "קנין" .

וכל אלו ה' דברים הם משמשים לאלקותו יתברך, ואלקותו יתברך עליהם, ולפיכך ראוי שיקראו "קנין" . כי התורה היא גזירת אלקותו יתברך על הנבראים , כמו שפתחה התורה "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמות כ, ב) . שמים וארץ הם העולם , ונקרא שמו יתברך עליהם, שכך נקרא (בראשית כד, ג) "אלהי השמים ואלהי הארץ" . אברהם הרי נקרא שמו עליו . ואף על גב שכל האבות שמו נקרא עליהם לומר (שמות ג, ו) "אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב", הרי באברהם פותחין , וחותמין לומר "מגן אברהם", ולא כן שאר האבות, שהרי אמרו (פסחים קיז:) "בך חותמין ולא בהם" . ישראל נקרא שמו עליהם לומר (שמות ה, א) "אלהי ישראל", והמלאכים קודם שנבראו , היו אומרים (תהלים מא, יד) "ברוך ה' אלהי ישראל וגו'" (תנחומא קדושים אות ב), הרי כי שם אלקותו נקרא עליהם , ואין להאריך בזה . בית המקדש, שמו נקרא על בית המקדש, כדכתיב (מ"א ח, מג) "כי שמך נקרא על הבית הזה" . הרי אלו חמשה דברים, כמו שהוא יתברך "אלקי עולם" (ישעיה מ, כח), משמשים אלו דברים, לכך נקראו קנינים . וכן בספרי (דברים לב, ו) "הלא הוא אביך קנך", אמר משה לישראל, חביבין אתם, קנין אתם, ואי אתם ירושה. זה אחד מן שלשה שנקראו קנין למקום וכו' .

לכך אלו דברים נקראו* "קנין", שהם אל השם יתברך לעצמו אל אלקותו, כמו הקונה דבר, אם לא היה צריך אליו לגמרי, לא היה קונה אותו . ולפיכך התורה נבראת לעצמו יתברך, שהוא גזירת אלקותו על הבריות . וכן שמים וארץ נבראו לעצמו יתברך, שהוא "אלהי שמים וארץ" . וכן בית המקדש גם כן הוא שנברא לעצמו יתברך, אשר שם משכן שכינתו, ושמו נקרא על הבית . וכך ישראל הם נבראים לעצמו יתברך, דהיינו שבישראל תולה אלקותו, כיון שנקרא שמו יתברך על ישראל . וזה שאמר הכתוב (יהושע ז, ט) "והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול" . הרי כל אלו דברים הם קנין, שכל דבר שצריך לאדם מאד שהוא משמש לו, קונה אותו אליו . וכך אמרו בספרי (דברים לב, ו) ; משל לאחד שהורישו אביו עשר שדות, ועמד וקנה שדה אחת, ואותה היה אוהב מכל השדות שהורישו אביו . ופירוש דבר זה גם כן, כי הדבר שהוא אליו לגמרי לעצמו, הוא קונה אותו . לא דבר שאין צריך אליו כל כך, שאין קונה הדבר ההוא. אך אפשר שיפול לו בירושה אף דבר שאין צריך כל כך . אך כי יש לפרש גם כן לפירוש הראשון ; הדבר שהוא אחד ואין דבר עמו, דבר זה הוא צריך אליו ביותר, שהרי אין עוד אחד, ולפיכך צריך לו ביותר. שאם היה דבר עמו, לא היה כל כך צריך לו, עכשיו שהוא אחד, הוא צריך אליו ביותר .

ואמר תורה קנין אחד. הרי התורה היא ענין* אחד בלבד, ולכך הוא קנין אל השם יתברך. וכבר בארנו זה למעלה (פ"ג מ"ב) כי התורה היא אחת לגמרי, שלכך פתח עשרת הדברות באל"ף והעולם נברא בב' , לומר כי אין דבר יותר אחד כמו התורה. כמו שאמרו במדרש אני אחד והתורה היא אחת, והאל"ף היא אחד, לכך פתח התורה באל"ף . ואיך לא תהיה התורה* אחת, כי התורה היא כוללת, והכל בה, ואם כן אי אפשר שיהיה דבר זולתה . כי הדבר שהוא חלק בלבד, אפשר שיהיה עוד דבר, שהוא החלק השני. אבל דבר שהוא הכל, אי אפשר שיהיה עוד אחר עמו . וכיון שהתורה היא אחת הוא קנין לגמרי אל השם יתברך , שלא תוכל לומר שאין התורה לגמרי אל השם יתברך כי יש עוד דבר עמה, כי אין עוד דבר עם התורה .

וכן השמים וארץ הם מיוחדים*, שאין שתוף עמהם כלל . כי צבא השמים וצבא הארץ , אין לצבאיהם שתוף כלל עמהם, כי 'צבאיהם' נקרא, כדכתיב (בראשית ב, ד) "אלה תולדות שמים וארץ", (בראשית ב, א) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם" . ובודאי אין חבור להם עמהם, אבל השמים והארץ מיוחדים בעצמם. ואין לומר הלא השמים והארץ בעצמם הם מחולקים . דבר זה אין קשיא, כי השמים והארץ הם מתחברים ביחד, כמו העיגול והמרכז שבתוך העיגול* . שלכך אמרו חכמים שנבראו שמים וארץ יחדיו, ואין זה בלא זה, כדכתיב (ישעיה מח, יג) "קורא אני עליהם יעמדו יחדיו", כדאיתא בפרק אין דורשין (חגיגה יב.), שאין זה בלא זה, כמו העיגול והמרכז הם ביחד דבר אחד*, וכמו שיתבאר בסמוך שהם דבר אחד ביחד . ולפיכך השמים והארץ מיוחדים הם, והדבר שהוא מיוחד שייך לומר שהוא קנין אל הקב"ה לגמרי, שהרי אין דבר עמהם שתוכל לומר כי עוד יש דבר עמהם .

ואל יקשה לך, הרי התורה גם כן קנינו של הקב"ה, וחמשה קנינים הם אל הקב"ה, ואם כן אין* כאן קנין מיוחד . הלא דבר זה אין שייך כלל, כי אלו שני דברים אינם שייכים זה לזה, התורה והשמים וארץ, וכל אחד מיוחד בענינו בפני עצמו. ומה שאמרנו* שכאשר הם שני דברים שאין האחד מיוחד, היינו כאשר הם שייכין זה לזה, וכמו שני העבדים, כאשר זה משמש היום וזה משמש למחר, שאין אחד קנוי לו* לגמרי . אבל בודאי יוכל לומר כי יש לו בית מיוחד ועבד מיוחד, שאין זה שני דברים אשר הם שייכים זה לזה; כי הבית הוא לדירתו, ולא שייך זה אל העבד. והעבד הוא לעשות צרכו, ואין זה שייך אל הבית כלל .

ולפיכך השמים והארץ שהם דבר אחד* ביחד, ושייך בזה שהם קנין אל השם יתברך לגמרי . ומפני כך לא רצה להביא מקרא (בראשית יד, יט) "קונה שמים וארץ" , כי משם יש לדחות, דאפשר לומר שאין כל אחד קנין , כיון שהם שני דברים מחולקים, שהרי כתיב "קונה שמים וארץ". אבל מדכתיב (ישעיה סו, א) "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", וידוע כי הכסא והדום הוא דבר אחד לגמרי, שניהם ביחד משלימים הישיבה , ושפיר נקרא עליהם שם "קנין", כאשר הם קנין אחד, כי אין זה בלא זה, והרי הם דבר אחד, כמו שהתבאר . לכך הוצרך להביא מדכתיב "השמים כסאי וגו'", והראיה שהביא מזה כי אחר שהשמים והארץ הם מיוחדים לישיבתו של הקב"ה, בזה הם קנינו של הקב"ה, שהם מצטרפים אל השם יתברך.

ומכל מקום כיון שלא כתב בפירוש לשון קנין, מביא מקרא (תהלים קד, כד) "מלאה הארץ קנינך" , ו"קנינך" דכתיב קאי על הארץ, "מלאה הארץ" שהיא קנינך . וממילא אף השמים קנינו של הקב"ה, שהרי הארץ קנינו של הקב"ה מפני שהוא הדום רגליו, כדכתיב בקרא קמא, ואין הדום בלא כסא . ואין לפרש "קנינך" על מה שהוא בארץ, דהא "קנינך" לשון יחיד, והוה למכתב 'קניניך' ביו"ד, שהוא לשון רבים, דהא על "כולם בחכמה" קאי . ואפילו אי קאי על אותם הדברים שהם בארץ , מכל מקום אינם נחשבים קנינו של הקב"ה רק מצד הארץ, דכיון שהם בארץ, והם שייכים אל הארץ, והארץ קנינו של הקב"ה, אם כן על ידי זה נקראים "קנינך" , ומכל מקום לא נקרא "קנין" בעצמו רק הארץ. ועוד, דאין לפרש "קנינך" קאי על הדברים שהם בארץ, דהוי ליה למכתב 'הארץ ומלואה קנינך', דהא הארץ גם כן קנינו של הקב"ה, והוי למכתב 'הארץ ומלואה קנינך', וכדכתיב (תהלים כד, א) "לה' הארץ ומלואה" . אלא שאין הארץ בפני עצמו קנינו של הקב"ה , ואין הנמצאים שהם בארץ קנינו של הקב"ה בפני עצמם, רק הם קנינו מצד הארץ, והארץ גם כן של הקב"ה עם הנמצאים שבה כולם, ולפיכך כתיב "מלאה הארץ קנינך" .

ואחר כך אמר 'אברהם קנין אחד'. וזה כי אברהם היה הצדיק הראשון, שכך אמרו בגמרא במסכת ע"ז (ט.) כי שני אלפים היו תוהו, עד שבא אברהם, וכמו שבארנו למעלה בפרק בעשרה (פ"ה מ"ב) , והוא היה הראשון שהיה בריאה במין האדם , ולפיכך מצד הזה היה אחד . וכך כתיב בפירוש (ישעיה נא, ב) "הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו". וכבר הארכנו בזה מאד בספר גבורות השם (פ"ה), כי אברהם שהיה התחלה, וכל התחלה במה שהוא התחלה הוא אחד , ולפיכך אמר "כי אחד קראתיו" . ולא מצאנו בכל האבות שכך נאמר עליו שם* "אחד" חוץ מאברהם , ולפיכך עליו נאמר שהיה קנינו של הקב"ה מצד עצמו, מפני שהיה אחד, והיה הוא קנינו של הקב"ה .

וזה שאמרו במסכת פסחים (קיז:), "והיה ברכה" (בראשית יב, ב), בך חותמין ולא בהם . ולמה חותמין באברהם , אבל מפני שאין ראוי לחתום רק באחד, שאין חותמין בשתים, כדאיתא במקומו (ברכות מט.) . ולפיכך אין לחתום רק באברהם בלבד , לפי שאברהם היה התחלה, וכל אשר הוא התחלה הוא אחד .

ומביא ראיה מדכתיב (בראשית יד, יט) "ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ". אף על גב דלא כתיב לשון קנין רק על שמים וארץ , מכל מקום אי לאו דגם אברהם הוא קנינו של הקב"ה לא כתיב אצלו "קונה שמים וארץ", דמה ענינו לכאן. אלא כך פירושו; "ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ", וכמו שקנה שמים וארץ, כך קנה אברהם אליו .

ואמר ישראל קנין אחד. שהרי בודאי ישראל הם עם אחד, דכתיב (ש"ב ז, כג) "מי כעמך ישראל גוי אחד" , לא ישתתף דבר עם ישראל . וכל דבר שהוא אחד, הנה אפשר לומר שהוא קנינו של הקב"ה, כמו שהתבאר למעלה . אבל דבר שאינו אחד, לא יאמר על זה שהוא קנין של הקב"ה. ומפני [זה] מהכתוב* (שמות טו, טז) "עם זו קנית" אין ראיה שהם קנינו של הקב"ה , כי אפשר לפרש מפני כי גאלם ממצרים, ושייך בזה "קנית" , מכל מקום לא נקראו בשביל כך קנין של הקב"ה . ומפני כך מביא ראיה דכתיב (תהלים טז, ג) "לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם", דמאחר שאמר "כל חפצי בם", אין לך קנין יותר מזה, מאחר שכל חפצו של הקב"ה בישראל . ומכל מקום ניחא ליה גם כן להביא מקרא "עם זו קנית", שכתיב לשון 'קנין' בפירוש. והשתא דכתיב "ואדירי כל חפצי בם", יש לנו לפרש "עם זו קנית" כמשמעו, שישראל הם קנינו של הקב"ה .

ואמר אחר כך בית המקדש קנין אחד. כי אין ספק כי בית המקדש הוא אחד, ואין עוד מקדש בעולם, רק מקדש אחד יש לישראל . כי נאסרו הבמות מיד כשנבנה בית המקדש , ולפיכך המקדש הוא אחד , ולפיכך גם בית המקדש ראוי שיקרא קנינו של הקב"ה. ומביא ראיה מן (שמות טו, יז) "מקדש ה' כוננו ידיך" , והראיה הזאת כי יותר נחשב בית המקדש מן שמים וארץ, כדאיתא* בפרק קמא דכתובות (ה.), דרש בר קפרא, גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ, דאילו שמים וארץ נבראו ביד אחד, דכתיב (ישעיה מח, יג) "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים", ואילו מעשה צדיקים כתיב "מקדש ה' כוננו ידיך", תרתי משמע, כדאיתא התם . ומאחר שנקרא קנין שמים וארץ כדלעיל, אם כן* מקדש שהוא קרוב אל השם יתברך עוד יותר , מכל שכן שהוא יותר נקרא קנין להקב"ה .

ועוד יש לך להבין* הראיה שהביא ממה שכתוב "מקדש ה' כוננו ידיך", כי בזה עצמו מה שנברא בית המקדש בשתי ידים מורה כי המקדש הוא אחד, כי נקרא הדבר שהוא אחד כאשר אין עוד אחר* עמו . ואילו נברא בית המקדש ביד אחת, היה אפשר לך לומר כי בית המקדש, שהוא חלק בלבד, נברא ביד אחת, ודבר אחר שהוא גם כן עמו נברא ביד האחרת, כמו שהוא אצל שמים וארץ, שנבראו שמים ביד ימינו, והארץ ביד שמאלו, דכתיב (ישעיה מח, יג) "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" . אבל בית המקדש שנברא בשתי ידים, מורה שאין עוד דבר עמו, והוא אחד, שהרי נברא בשתי ידים . וכבר התבאר כי כל דבר שהוא אחד הוא נקרא קנינו של הקב"ה, מפני שהוא תחת רשות בעל הקנין לגמרי. ולפיכך מביא פסוק "מקדש ה' כוננו ידיך", והוא ראיה ברורה גמורה למי שמבין דברים אלו שאין ספק בהם . ודבר זה בארנו בהקדמה (פירוש למשנת "כל ישראל") אצל (ישעיה ס, כא) "נצר מטעי מעשה ידי להתפאר", ועיין שם ותמצא מבואר . וגם שמים וארץ שכל אחד נברא ביד אחת, אם לא שהם מתחברים ביחד להיות דבר אחד לא היה שם קנין עליהם, כמו שהתבאר למעלה שהשמים והארץ הם דומה כמו העיגול והנקודה שבתוכה, ולפיכך הם דבר אחד, כי שניהם ביחד נבראו בשתי ידים, כמו שבארנו למעלה .

ומפני שלא כתיב בפירוש "קנין" אצל בית המקדש, הביא ראיה מדכתיב (תהלים עח, נד) "הר זה קנתה ימינו". ומכל מקום לא די בפסוק זה, כי "הר זה קנתה ימינו" משמע דקאי על כל ארץ ישראל, דכתיב (שמות טו, יז) "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך וגו'", הרי לך שנקרא ארץ ישראל "הר" . אבל מדכתיב "מקדש ה' כוננו ידיך" יש לאוקמי קרא של "הר זה קנתה ימינו" במקדש . וכשהוא צריך לשני פסוקים, ופסוק אחד הוא בתורה, מביא מקרא דתורה קודם .

והתבאר לך אלו חמשה קנינים שנקראים 'קנינים' של הקב"ה, מפני שהם קנין גמור אל בעל הקנין, והם ברשותו של בעל קנין לגמרי, לכך נקרא 'קנין'. ודבר זה אי אפשר רק כאשר הדבר שהוא קנין הוא אחד, ואין דבר עמו מצטרף אל בעל קנין, רק דבר זה בלבד, שייך בו קנין . וכבר התבאר לך כי אלו חמשה דברים, כל אחד מיוחד, מבלי שיש חבור לשום דבר עמו. וכל אחד מן אלו חמשה דברים גם כן כל אחד ואחד הוא בפני עצמו, ואין לאחד שום חבור עם השני . עד שכל* אחד מיוחד לגמרי, ובזה שייך קנין, שהוא ברשותו של בעל הקנין. ותדע איך כל אחד ואחד הוא קנין בפני עצמו; וזה כי התורה היא שכלית, והרי התורה מיוחדת במדריגה השכלית , מבלי שיש צירוף וחבור אל התורה השכלית. ואחר כך שמים וארץ, הם העולם הגשמי , ומצד עולם הגשמי אין חבור אל השמים והארץ. ואחר כך אברהם, וזה במין האנושי, כי אברהם התחלת המין האנושי . ומפני שהוא התחלת המין האנושי, נקרא אברהם (בראשית יז, ה) "אב המון", שרצה לומר התחלת כלל האומות , והנה דבר זה מדריגה בפני עצמו . ואחר כך ישראל, והוא גם כן מדריגה בפני עצמו, שנבחרו מכלל האומות להיות אל השם יתברך , והם אחד בדבר זה. המדריגה החמישית הוא בית המקדש, שנבחר בית המקדש מכל מקומות ישוב הארץ . ולפיכך כל אלו חמשה מיוחדים, שאין חבור ושתוף עמו .

ובגמרא בפרק האשה (פסחים פז:) לא אמר רק ד' דברים נקרא קנינו של הקב"ה; תורה, שמים וארץ, ישראל*, בית המקדש, ולא זכר את אברהם . מפני שתלמוד דידן סובר שאין ראוי שיהיה נקרא 'קנין' רק ישראל, כי אברהם התחלה של ישראל, והוא ראש שלהם , ואין לחשוב אברהם קנין בפני עצמו, והוא נכנס בכלל ישראל, ולפיכך אין זה קנין גמור .

ואלו ד' דברים כאשר תבין דברי חכמה, התחיל בתורה היא המדריגה העליונה יותר, ואחר כך השמים והארץ, ואחר כך ישראל, ואחר כך בית המקדש, כל אלו דברים הם כסדר מאד. ולכך ראוי שהם קנינו של הקב"ה. וראוי לך להבין דברים אשר רמזנו פה, כי הם דברים ברורים מאד, אין ספק בפירוש הזה . ובפירוש רש"י ז"ל בכאן משמע שהגרסא היא בפסחים (פז:) תורה, שמים וארץ, ארץ ישראל, והם שלשה בלבד . וכן נמצא במקצת מדרשים כי ג' קנינים קנה הקב"ה בעולם . וגם למדרש הזה יש טעם שאין הקנינים רק ג' בלבד, רק שאין להאריך כאן . גם כי רש"י ז"ל חזר מזה במסכת פסחים (פז:) , לכך אין להאריך .

ויש לך עוד* לדעת, אם* כי הפירוש הראשון הוא ברור אין ספק בו . כדי* שתבין עוד המאמר הזה יש לך לדעת, כי הקנין הוא כאשר קונה דבר לרשותו מאחֵר, אשר נמסר אליו הדבר, ונבדל מן הזולת, ומגיע לרשותו . ורצה לומר כי אלו חמשה דברים הם נבדלים מן המציאות , ונכנסו לרשות הקב"ה, ולפיכך ראוי שיהיה עליהם שם 'קנין' בשביל זה כאשר הם נבדלים מאחר, ובאו לרשותו של הקב"ה . ונקרא כסף וזהב וכל אשר לאדם 'קנינו', אף שלא קנה אותו מאחר , נקרא זה 'קנינו' מפני שהוא נבדל והגיע לרשותו , ולכך נקרא זה 'קנינו'*, כמו שנקרא 'קנין' דבר שהגיע לו מאחר . כי אין ספק שכל אלו חמשה בעבור חשיבותם ומעלתם הם נבדלים מן שאר מציאות, ונכנסו לרשות הקב"ה, וראוים שיקראו 'קנין' .

ויש לך להבין איך כל אלו חמשה יש להם דבר אחד, מה שהם נבדלים בחשיבותם ובמעלותם מן שאר המציאות, ונכנסין לרשות הקב"ה. וזה כי תמצא שכל דבר שהוא ראשית לאחר, הוא נבדל מאותו דבר שהוא ראשית לו , ונכנס לרשות הקב"ה בשביל חשיבותו ומעלתו שנקרא "ראשית". וזה תמצא הרבה בתורה, שכל ראשית צוה בתורה שיהיה נבדל מן השאר, ויהיה אל השם יתברך, כמו התרומה שנקראת "ראשית" (דברים יח, ד), חלה נקרא "ראשית" (במדבר טו, כ), בכורים נקראו "ראשית" (שמות כג, יט), בכור נקרא "ראשית" (דברים כא, יז), וכלם הם נבדלים מן השאר ונכנסין לרשות הקב"ה, שהרי חל על כל אלו קדושה אל השם יתברך . ובזה תראה כי הם נבדלים מן השאר ונכנסין לרשות* הקב"ה. שהרי חל על כל אלו קדושה אל השם יתברך, ובזה תראה כי הם נבדלים מן השאר ונכנסין אל השם יתברך* . והדבר הזה השכל מחייב, כי הראשית במה שהוא ראשית אל אחר, שהוא נבדל, לא ישתתף עמו, במה שעליו שם "ראשית", ואין שם "ראשית" על האחר, ודבר זה מבואר, אין להאריך .

והרי תמצא כי כל אלו חמשה נקראים בשם "ראשית", שמזה תבין כי בשביל מעלה זאת הם נבדלים מן שאר המציאות, ונכנסים לרשות הקב"ה, כמו כל ראשית . כי התורה נקראת "ראשית", דכתיב (משלי ח, כב) "ה' קנני ראשית דרכו" , והתורה היא ראשית כל המצות . השמים והארץ הם ראשית, דכתיב (בראשית א, א) "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", והם ראשית העולם הזה הגשמי . אברהם אין ספק התחלה וראשית, מפני שנחשב אברהם ראשית העולם, כי עד אברהם היה הכל תוהו (ע"ז ט.), והוא התחלה וראשית המציאות . ובשביל אברהם נברא העולם, כמו שאמרנו למעלה (פ"ה משניות ד, כב) "אלה תולדות שמים והארץ בהבראם" (בראשית ב, ד), 'באברהם' נברא העולם (ב"ר יב, ט) , הרי שהיה אברהם התחלת העולם . וכבר התבאר כי הראשית הוא נבדל במעלתו מן הכל, במה שהוא ראשית והתחלה . ישראל נקראו "ראשית", דכתיב (ירמיה ב, ג) "קודש ישראל לה' ראשית תבואתה", והם ראשית כל האומות , ובזה הם נבדלים מן השאר, כמשפט כל ראשית . בית המקדש נקרא "ראשון", דכתיב (ירמיה יז, יב) "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו", שבית המקדש הוא ראשון וראשית לכל מקומות וישוב הארץ . ובשביל שהוא ראשון, הוא נבדל מן השאר, ונכנס לרשות הקב"ה. ובשביל כך נקרא קנינו של הקב"ה, שכל קנין נלקח מן אחר אל בעל הקנין . לכך ראוים אלו חמשה שיהיו נקראים קנין להקב"ה.

ובזה גם כן יש לפרש ספרי דלעיל כי הדבר שהגיע לו מאחר, כמו אלו דברים שנבדלים מדברים אחרים, ולקחם לו, זה נקרא "קנין", שהוא לגמרי אל השם יתברך, ואינו סר מאתו יתברך, כמו שהתבאר . אבל הדבר שבא אליו בירושה, דבר זה שייך אליו מאביו , רק דבר שנבדל מן השאר נקרא 'קנינו', וחביב עליו. כי הדבר שנבדל מאחר ונכנס לרשות גבוה, נכנס לגמרי ברשות הקב"ה, והבן זה .

ותדע להבין כי ברייתא זאת מנאה אברהם בכלל הקנינים, ולא כן בגמרא דפסחים (פז:) דלא מנאה אברהם , וזה כי אברהם הוא היה התחלה לישראל בפרט, שהוא אביהם והתחלתם . ובמה שנקראו ישראל גם כן "קנין" מן הטעם אשר אמרנו , אין ראוי שיהיה אברהם נחשב קנין, כי הקנין הוא שנבדל מזולתו, ובצד זה שישראל עצמם נחשבים קנין נבדלים מן השאר, אין שייך לומר שאברהם נבדל מן הכל, עד שיפול על אברהם שם קנין, שאם כן היה דבר זה מבטל למה שישראל נקרא קנין, כי אברהם הוא ראשית אל ישראל* . ולפיכך אברהם הוא בכלל ישראל, והכל קנין אחד ראוי להחשב . וכבר אמרנו כי מה שאלו נקראו "ראשית" ו"ראשון" מורה שהם קנין, נבדלים מן השאר .

ולא תמצא בפירוש לשון זה אצל אברהם כמו שנמצא בכל אלו . ולהבין שורש כל הדברים האלו, הנה יש לך לדעת ולהבין הסדר אשר רמזנו לך למעלה ; תחלת הכל היא התורה, ואחר כך שמים וארץ, ואחר כך ישראל, ואחר כך בית המקדש, שהוא למטה מזה, וכולם נכנסים לרשות הקב"ה . ולדעת הברייתא זאת, אברהם* גם כן קנין במה שהוא התחלה, כמו שרמזנו* למעלה. ואי אפשר לפרש יותר, רק המבין יבין דברי חכמים אמת .