דרך ימה צו

אהרן את עון הקדשים וכי איזה עון הוא נושא זו טומאה שהותרה בצבור. והנה איך נגיש להתפלל לפני ה' ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב ורשעים בחייהם קרויים מתים אולם מאחר שבצבור הותרה טומאת מת ודאי יתקבל גם תפלתינו ותשובתינו וזו קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ואם תחושו שאתם שרוים בטומאה אמרו אליו כל דהיינו בצבור תשא עון היינו עון טומאה ע"כ ונשלמה פרים שפתינו: פ"ד] או יאמר דבתרגום שם תרגום יושבי בצלו היושבים בצלו של משיח, וי"ל דהוציא כן מכפילות ישובו יושבי בצלו והאיך ישובו אם כבר יושבים בצלו לכך פירוש ישובו שישובו בתשובה בעת שישבו בצלו של משיח וכבר העירותי בספרי דבר המלוכה אות נ"ט שבעודם בגלות א"א להם לעשות תשובה מעומק הלב כראוי לפי שאין להם מנוחה אין דעתם צלולה לפשפש במעשיהם ולהתחרט מעומק הלב וכן משמעות הכתובים בפ' האזינו דכתיב שם והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה ואח"כ כתיב והביאך ה' אלקיך אל הארץ וגו' ואח"כ כתיב ואתה תשוב ושמעת, הרי מה ששבו בגולה לא הי' תשובה כראוי' וישובו שנית לאחר שיוגאלו, וכן משמעות לשון התפלה שתקנו אנשי כנסת הגדולה שמח נפשינו בישועתך ואח"כ וטהר לבינו לעבדך באמת: פ"ה] מי חכם ויבן אלה, צ"ב איזה התחכמות ובינה נצרך להבין זה וגם איך בדרך אחד צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. וי"ל דנודע תחלה צריך להיות סור מרע ואח"כ ועשה טוב דלרשע אמר אלהים מה לך לספר חקו וכתיב בירמי' ד' נירו לכם נור ואל תזרעו אל קוצים כו בעודו רשע אם עושה מצוה הס"א חוטפת המצוה ועי"ז עוד מוסיף כח להם והזורע על קוצים על שדה שלא נחרש הזרע מאכל לעוף השמים, ולפי"ז מצינו שני בני אדם עושים מצוה אחת מי שקיים תחלה סור מרע מקבל שכר על קיום המצוה ומי שלא קיים סור מרע קודם לא די שאין המצוה מתקבלת אלא עוד הוא מוסיף כח לס"א, והוא לכאורה תמוה לזה אמר מי חכם ויבן אלה כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים בזה הדרך עצמו יכשלו בם וזו שהקדים קחו עמכם דברים ושובו אל ה' שיטענו שוסלח להם הבורא ב"ה ויקבלם בתשובה דרק לאחר שתסלח לנו אז וקח טוב תקבל ממנו מעשים טובים וכל זמן שאנו משוקעים בטיט העונות אז גם הטוב הולך לס"א. פ"ו] או יאמר שחכמה יש בזה דלכאורה למאי דהעלו הגאונים ורוב ראשונים דמצות אין צריכות כונה הרי דהכונה אינו מעכבת א"כ למה בעשה עבירה לשמה אין מענישין אותו על העבירה אדרבה מקבל שכר הא לא אזלינן בתר הכוונה רק בתר המעשה אולם למאי שכתבו הראשונים בשם הרשב"ם דאע"ג דמצות אין צריכות כוונה מ"מ בהיפוך כוונה אינו יוצא ומאחר שכן הא בעשה עבירה לשמה הוא ממש היפוך כוונה וא"ש דלא מיקרי עבירה כמו במצוה דלא מיקרי מצוה בהיפוך כוונה וזו שאמר מי חכם ויבן אלה למה צדיקים ילכו בם אם עושים עבירה לשמה ופושעים יכשלו בם ושניהם עושים מעשה אחת, לזה אמר כי ישרים דייקא דרכי ה' אבל בהיפוך כוונה אינו יוצא ידי מצוה אם כן ודאי דלא מיחשב עבירה בעושה לשמה: פ"ז בספרי גבעת שאול אות רפ"ח ביארתי שהענין הוא