דרך ימה צד

ילכו יונקתיו וגו' ישובו יושבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן. וצ"ב דבתחלת הפסוק הוסיף גם יונקותיו ולא כן אצל יושבי בצלו, וגם להבין מי חכם ויבן אלה מה זה ענין עמוק שצריך לחכמה להבין זה, וי"ל דאיתא במדרש הובא בספר אהבת יונתן יושבי בצלו אלו הגרים וא"ש דפסוק ראשון מדבר בישראל אז בטוח שגם השרשים וינקות היינו טפם יפרחו כגפן אבל אצל הגרים אין זה בטוח דהא גר קטן כשהגדיל יוכל למחות אין בטוח שישארו בדת ישראל: והנה הריטב"א בכתובות הקשה דהא בשעת מתן תורה שבאו ישראל בברית הי' ג"כ קטנים וא"כ יכולין למחות ותירוץ דזרע אברהם כבר נכנסו בברית מקטנותם ולא הי' זה אלא גמר גירות שכבר נצטוו על המילה מאברהם. ויש להסביר יותר עפ"י שיטת תוס' שם דהזכות גמור זוכין לקטן מן התורה ושוב איני יכול למחות והא דבר קטן יכול למחות הוא משום דעבדא בהפקירא ניחא להו וני' דכל זמן שלא טעם טעמא דאיסורא איני ודאי חוב לו אבל אם הגדיל ומגלה דעתו שחוב הוא לו יכול למחות. ולפי"ז בזרע אבותינו הקדושים ודאי אין נח להם בהפקירא והוא זכות גמור ואין יכולין למחות, וזו ששאל מי חכם ויבן אלה שאצל ישראל נאמר ילכו יונקותיו וכן הי' במתן תורה יונקי שדים ואצל יושבי בצלו שהיינו הגרים לא אמר כן מטעם שיכולין למחות כשיגדילו, ויקשה כקושית הריטב"א, ומשני צדיקים ילכו בם שאצלם אין מציאות למחות אבל פושעים יכשלו בם: פ"ב] או יאמר דרשעים מנבלים פיהם אם ימצאו בדור מן הדורות שפוסקין ועושין באופן אחר ממה שעשו הראשונים שחכמי הדור פוסקים כפי רצונם והנה בסוגיא דברכת סוכה בסוכה מ"ו אמר רב אשי שראה לרב כהנא שמסדרן על כוס קידוש ובימי התנאים לא נהגו כן וביארתי דיעות היש מפרשים המובאים בריטב"א שם דבימי התנאים כשהיתה סוכתו עשוי' ועומדת בירך בכניסתו לישב בסוכה וזמן ובזה נפטר גם מזמן דיו"ט ואח"כ בירך ברכת קידוש ורב כהנא ראה שנתמעטו הלבבות בדורו וחש שיטעו שיו"ט אין צריך לברך שהחיינו ולא ידעו שנפטר מזמן דיו"ט במה שבירך זמן אחר ברכת סוכה בכניסתו לכך התקין לסדרן על הכוס, ולזה אמר מי חכם שלמד ויבן אלה שיש טעם נכון לשנות סדר הברכות בשינוי הדורות וצדיקים ילכו בם ורק פושעים יכשלו בם למצא תאנה לדבר תועה על חכמי ישראל. והנה למאי שכתבנו מסתבר שלעתיד בעת שיקוים ומלאה הארץ דיעה יעשו כמנהג תנאים הקדמונים. ויש לרמז ישובו בעת שישובו מגלותם יהי' הסדר כך תחלה יברכו על הסוכה היינו יושבי בצלו ואח"כ יחיו דגן נרמז ברכת שהחיינו בתיבת יחיו ואח"כ יפרחו כגפן היינו ברכת בורא פרי הגפן ואח"כ זכרו כיין לבנון היינו קידוש על כוס יין כדרש חכז"ל עה"פ זכור את יום השבת זכרי' על היין והוסיף אני עניתי ואשורנו שבמי ענינו בגלות נעשה כמו שאמר רב אשי הנרמז בתיבת ואשורנו, ואשורנו הוא לשון ראי' כעין הכתוב אשורנו ולא קרוב הוא לשון רב אשי חזינא לי' לרב כהנא ונשארו אותיות נ"ו מתיבת ואשורנו וסוף תיבת אני הוא יו"ד וכן סוף תיבת עניתי הוא יו"ד ובצירף נ"ו מסוף תיבת אשורנו בגמטריא כהנא: