דרך ימה צא

שנשאות לכהן אוכלת בתרומה אבל חרשת שנשאית לכהן איני אוכלת בתרומה. והנה המינים המפקפקים בדברי חכז"ל יש להם מקום להוציא דבה על חכז"ל שאוסרים ומתירים כפי רצונם דמ"ש חרשת מקטנה שבשניהם הקדושין מדרבנן למה יתומה אוכלת בתרומה וחרשת איני אוכלת וצדיקים יודעים טעם נכון ומתוק לחלק ביניהם כמבואר בראשונים בסוגיא זו. ולזה רמז אשר בך ירוחם יתום שחכז"ל ברוח קדשם תקנו להשיא יתומה, ולזה אמר מי חכם ויבן אלה מ"ש מחרשת צדיקים ילכו בם ימצאו טעם נכון לחלק ביניהם ופושעים יכשלו בם ולשונם תהלך בארץ למצא מקום לרדות בתקנות חכז"ל: ע"ה] אהי' כטל לישראל וגו' מי חכם וגו', י"ל דטל מרומז על התעוררת מלמעלה לתשובה כטל שבא רק משמים ולא כמטר שאד יעלה מן הארץ, והנה המינים ימצאו מקום לפקפק בראותם רשע מצליח בכל מעשיו ומאריך ימים וכבר אמר (קהלת ז' ט"ו) יש רשע מאריך ברשעתו ושתו בשמים פיהם למה אין מעוררין הרשע משמים שישוב וזו אהי' כטל לישראל שאעורר אותם לשוב, וע"ז אמר מי חכם ויבין את אלה הרי בעינינו רואים שלות רשעים וכל צורריו יפיח בהם לזה אמר צדיקים ילכו בם וימצאו טעם הגון להצדיק דינו ית' ורק פושעים יכשלו בם והטעם הוא דבספרי גבעת שאול אות קכ"ח וקכ"ט ביארנו מאמרם ז"ל (ביומא פ"ו) תניא ר"א אומר אי אפשר לומר ונקה שכבר נאמר לא ינקה ואי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר ונקה הא כיצד מנקה הוא לשבים ואיני מנקה לשאינם שבים ופרש"י בד"ה אי אפשר דכתיב ונקה לא ינקה גבי הדדי, והקשה הרי"ף בעין יעקב לאיזה ענין דייק רש"י דכתיב גבי הדדי הלא אם גם אין כתובים בהדדי קשה הסתירה, ובספר שיורי קומץ המנחה הקשה גם לתירוץ הש"ס קשה דניהי דדינא הכי שלא לוותר נגד שאינן שבין אבל איזה שייכות יש לזה לי"ג מידות רחמים הסמוכים וי"ל דזו חסד גדול וראוי' לי"ג מידות של רחמים דחכמינו ז"ל אמרו אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה רק מיסר אותו תחלה בהפסד ממון אולי ישוב מתוך כך ולכך תחלה באה הנגע בבתים ואחר כך בגופו. ולפי"ז יש לומר דכל זה בשיש קצת תקוה אולי ישוב על ידי הפסד ממון והבחירה עדיין בידו אבל אם הוא רשע גמור שאין שום תקוה שישוב בתשובה שחטאיו גברו עד שאין לו עוד בחירה אין מענישין אותו בהפסד ממון דמאחר דסופו להענש בגופו ואבד חלקו לעוה"ב ותהנה עכ"פ בעוה"ז כל זמן חיותו. וכן איתא בחגיגה ט"ז בעת שיצא הבת קול שובו בנים שובבים חוץ מאחר אמר הואיל ואיטרד האי גברא מההוא עלמא ליפוק לתהנו מהאי עלמא והוא כעין שנאמר כדי רשעתו ואמרו חכז"ל (כתובות ל"ב) משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות ואין מחייבין למות ולשלם דעונש ממון בא רק אולי ישוב ולא יצטרכו להענישו מגופו. והנה בב"ק דף מ"א דרשו חכז"ל הפסוק ובעל השור נקי, שאבד ממונו כאדם האומר יצא פלוני נקי מנכסיו: ולפי זה יובן ונקה היינו שיצא נקי מנכסיו היא ממידת רחמים שמענישין אותו בממון אולי ישוב, ועל ידי זה יהי' לו חלק לעוה"ב, וע"ז הקשו הא כתיב לא ינקה דמשמעו