דרך ימה פג

שמבואר מדברי מדרש אלו שזה שבטלו מלהקריב תמידין גרם שנחרב הבית וצ"ב למה הי' תלוי קיום הבית בהקרבת תמידין וי"ל דחכמינו ז"ל אמרו (יומא ט' ב') מקדש שני נחרב בשביל שנאת חנם, והנה התורה הקפידה שיהא קרבן תמיד נקרב משל צבור ואם יחיד הי' רוצה ליתן כל דמי התמידין לא הי' מקבלים ממנו ומי שלא פרט בזמנו חלקו הי' ממשכנין אותו וצריך טעם למה הקפידה תורה שיהי' לכל אחד מישראל חלק בתמידין וי"ל שהוא מטעם שמזה יהי' מליצה על ישראל שאין שונאין זה את זה ששונאים לא ישתתפו יחד לשום דבר ולכך כשהי' קטרוג על ישראל שאין שלו' ביניהן הי' הקרבן תמיד למליץ בעדם שהרי בכל יום כל ישראל חברים הן בקרבן אחד וזה מורה על אחדותן ואהבתן זה לזה ומאחר שבעון שנאת חנם נחרב הבית מובן שכל זמן שהקריבו תמידין לא נחרב הבית שהי' התמיד ממליץ עליהם ששנאתם אינו בלב אלא משפה ולחוץ ובשעה שבטלו התמידין נתעורר חטא שנאת חנם ונחרב הבית בעוה"ר: ובזה יובן למה הקפידה תורה על תמיד של שחר שיהי' יותר מהודר מתמיד של בין הערבים כי קרבן התמיד הי' מעורר לכל איש מישראל למלאות רצון אביהם שבשמים שיתנהגו באהבה ובאחדות זה עם זה והנה בלילה כל אחד מצוי בביתו אין לו מקום לפגוע בכבוד חבירו ולהרע לו אבל ביום שמצוים בחוץ צריך יותר להתעורר לאהוב איש את חבירו לכך הי' לתמיד של שחר יותר פעולה מתמיד של בין הערבים ולפי שמצינו שהקב"ה מקפיד יותר על כבוד צדיקים מכל כבודו דכתיב מלכים (א' י"ג ד') וישלח ירבעם ידו וגו' ותיבש ידו ואיתא בפסיקתא הובא בילקוט שמעוני שם ר' אידא אמר חס הקב"ה על כבודן של צדיקים יותר מכבודו שירבעם עומד ומקטיר על גבי מזבח לע"ז ולא יבשה ידו וכיון ששלח ידו בצדיק יבשה ידו ואמרו חכז"ל (ברכות י"ט) גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה. ובזה יובן שרע"ק רצה ללמוד מר' נחוניא באיזה זכות מאריכין ימים ולכן שאל ממנו במה האריך ימים ומשרתיו חשדו אותו שמזלזל בכבוד רבם וקץ בחייו ולזה אמר האיך יחשדוני בכך הלא אם נאמר כבש למה נאמר אחד עכ"ח הטעם ללמד המיוחד שבעדרו לנהוג כבוד בבריות והאיך יעלה על הדעת שאני רוצה לזלזל בך ונמצא שהי' קישור לשאלתו להענין שלפניו ומזה הבין לפי ששאל שאלה זו דוקא שכוון לדרש האמת שמיוחד שבעדרו אמר צורבא מרבנן הוא ומאחר שכוונתך רק ללמוד ממנו אומר לך הזכות שעל ידה הארכתי ימים. וזו שאמר אם הם כולם כאיש אחד אז בקל מתקבלת התשובה אבל אם הם כרבים אז קחו עמכם טענה לזכות בדין אמרו אליו כל תשא עון היינו שכל אחד מתפלל שתשא לכל איש מישראל עונותיו ונשלמה פרים שפתינו כמו שבקרבן הי' כולם משתתפין בקרבן אחד כמו כן תפלות כנגד תמידין תיקנם (ברכות כ"ד) ולזה השכילו ותקנו כל התפלות שכל אחד מתפלל בעד כל ישראל אפי' עבור שונאיו וכדאי הוא שתשמע תפלתם אולם כבר אמרו חכז"ל (סנהדרין ס"ח) כינוס לצדיקים נאה להם ונאה לעולם ופיזור לרשעים נאה להם ונאה לעולם ולזה אמר מי חכם ויבן אלה שדבר שהוא טוב לאחד הוא רע לחבירו שזה שהפליג הכתוב בשבח האחדות בין ישראל לחבירו צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם שאצלם פיזור נאה להם ואצל