דרך ימה פב

בלשון יחיד ובפסוק שני בלשון רבים וי"ל דבעל תשובה אין יכול לקפוץ בפעם אחת למדריגה גדולה ואם ירצה שתתקיים תשובתו צריך לילך ממדריגה למדריגה והנה העבודה והתשובה בתוך קהל ועדה יקשה יותר לעשות בתמימות בלי פני' משאם מתבודד בינו לבין קונו ולזה יעץ הנביא בתחלה לשוב בינו לבין קונו ולזה אמר לעשות תשובה ביחידות ואם כבר יתחזק בזה אז יעשה תשובה ברבים. ובזה מובן שבפסוק ראשון נאמר אלקיך ולא בפסוק השני להראות שהתשובה בינו לבין קונו ביחוד: מ"ח] או יאמר בתחנה ישוב רק על מה שחטא נגדו ית' אבל כבר אמרו חכז"ל (קדושין ל"ט) לעולם יראה אדם כאלו חצי העולם זכאי וחציו חייב ואם חוטא מכריע את כל העולם לכף חובה, ואז צריך לשוב על אשר חטא נגד כלל ישראל והכריע כל העולם לכף חובה וזו כל תשא עון ג' מה שחטא נגד חבירו. מ"ט] או יאמר עפ"י שכתב בספר ייטיב לב שהמדריג' המעולה הוא שגם בעומדו בתוך קהל ועדה יחשב כאלו עומד לבדו ואין שם איש ועל זה נאמר (שמואל ב' ו') ודוד אחוז אפד בד עכ"ד, ולזה מזהיר לישראל שהוא כינוי למדריגת אדם גדול שיחשוב בנפשו כאלו הוא עומד לבדו בינו לבין קונו וזה מדריגת בני עלי' שהם מועטים ולהמון אמר שמהם מתקבל אפי' אינם במדריגה זו והם מרגישים שעומדים בתוך רבים: נ] או יאמר ויתישב גם למה בפסוק שני יען שיקחו עמהם דברים ולא כן בפסוק ראשון, וגם יתישב מה שנתקשו המפרשים על אומרו כל תשא עון דהול"ל תשא כל עון וכתבו שהוא מקרא מסורס, וגם יתישב אומרו מי חכם ויבן אלה מה זה צריך לחכמה להבין את זאת ולמה בדרך אחד צדיקים ילכו בו ופושעים יכשלו באותו דרך עצמו, וגם מה זה שדייק ונשלמה פרים שפתינו. וי"ל דכתיב (הושע ד' י"ז) חבור עצבים אפרים הנח לו ואיתא בילקוט שם רבי אומר גדול השלו' שאפי' אם ישראל עובדים עבודת אלילים ושלו' ביניהם כביכול איני יכול לשלוט בהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו אבל משנחלקו מהו אומר (הושע י' ב') חלק לבם עתה יאשמו הא גדול השלו' ושנוי המחלוקות. והנה בספרי משמרת אלעזר חלק שערי ציון אות י"א פרשתי הא דאיתא במגלה כ"ח שאל ר' עקיבא את ר' נחוניא בן הקנה במה הארכת ימים אתו גוזי וקא מחו לי' סליק יתיב ארישא דדיקלא א"ל רבי אם נאמר כבש למה נאמר אחד אמר צורבא מרבנן הוא שבקוה' א"ל אחד מיוחד שבעדרו, וצ"ב למה שאל לו דייקא זו השאלה ואיזה שייכות יש לזה השאלה עם המעשה שלפניו, ועוד הקשה הגאון ר' ישעי' פוק זצ"ל מובא בנוב"י מה"ת חאו"ח קל"ט מהיכן ידע ר' נחוניא שהוא צורבא מרבנן משאלה זו ששאל והלא שאלה כזו גם תינוק יכול לשאל אם נאמר כבש למה נאמר אחד וגם בתשובת אחד מיוחד שבעדרו למה שכתבו הראשונים שהכוונה שתמיד של שחר יהי' יותר מובחר מתמיד של בין הערבים צריך טעם למה הקפידה תורה שיהי' תמיד של שחר יותר מובחר, וי"ל דאיתא בפסיקתא דאיכה רבתי לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל לא הבאת לי שה עולותיך שני תמידין שהי' מקריבין בכל יום שנאמר את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים וכתב בספר יבין שמועה ס"פ פנחס