דרך ימה עז

אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם, י"ל דחכמז"ל (ע"ז ח') אמרו ישראל שבחוצה לארץ עובדי ע"ז בטהרה הן י"ל חכמינו ז"ל אמרו כל המתגאה או כל הכועס כאלו עובד ע"ז וכתיב ונתן לך שם לב רגז שם דייקא כמבואר בנדרים (דף כ"ב) לפי זה מאחר שעלולים בחוצה לארץ לכעוס נחשבו כאלו הי' עובדי ע"ז וזו שאמר שנענשו מדה כנגד מדה שהם עבדו ע"ז מרב כל לבסוף יהי' כעובדי ע"ז מעוני ומרוב צער שיהי' שרוים תמיד בכעס שנחשב כעובדי ע"ז והם הכעיסו אותו ות' בהבליהם יענשו שיהי' שרוים תמיד בכעס: כ"ו] חצי אכלה בם, ואמרו חכמז"ל (סוטה ט') חצי כלין והם אינן כלין, י"ל דאיתא בתנחומא עה"פ אתם נצבים אמר חזקי' בנו של ר' חייא למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות לפי ששמעו ישראל הקללות הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו מיד פייסן משה בואתם נצבים שלא יעשו הקללות כלי' בהם וי"ל לכך קראן חצי על שם מספר הקללות שהן צ"ח. כ"ז] כי גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה, וצ"ב שמתחיל בלשון יחיד גוי וסיים המה שהוא לשון רבים. י"ל דחכמז"ל אמרו (בילקוט הושע ד') עה"פ חבור עצבים מפרים הנח לו רבי אומר גדול השלום שאפי' ישראל עובדים עבודת אלילים ושלו' ביניהם כביכול אינו יכול לשלוט בהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח ל' משנחלקו מה הוא אומר חלק לבם עתה יאשמו (הושע י') וזו כל זמן שהי' בהם אחדות ונקראין בלשון יחיד הי' להם עצה להנצל מעונש אבל בשעה שיש פירוד ביניהן ונקראין בלשון רבים אבדה עצה מהם להנצל מעונש. כ"ח] לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם י"ל שיש ביד כל אדם להבחין בעוה"ז אם נפשו טהורה ויזכה לחיי עוה"ב או ח"ו להיפך שאם נפשו טהורה כשילמוד תורה יבין לימודו ואם נפשו איננה טהורה שערי תורה סגורים לפניו ומשנתו אינו עולה יפה, ובס' יערות דבש כתב שביום שלא כיון יפה בתפלתו הי' לימודו באותו יום קשה עליו להשיג האמת וזו לו חכמו ישכילו זאת בעת לימודם יבינו בעוה"ז לאחריתם מה יהי' אחריתם: כ"ט] או יאמר דבספר חובת הלבבות שער עבודת אלקים פרק ט' כתב שבקצת איי הודו מדינה אחת הסכימו יושבי' למנות עליהם איש נכרי בכל שנה וכאשר השלים לו השנה יוציאוה' ויחזור על הענין שהי' בו קודם שנתמנה והי' כאשר מנו עליהם איש סכל לא ידע סודם בו קבץ ממונות ובנה ארמונות וחזקם ולא הוציא ממדינתם דבר והשתדל להביא כל אשר הי' לו חוץ למדינה ממון ואשה ובנים אלי' וכאשר נשלמה לו השנה הוציאו אותו אנשי מדינה ההיא נעור וריק מן הכל והפרודו בינו ובין כל מה שקנה וקנה תחלה וסוף ולא מצא בצאתו מאומה מכל מה שהי' לו בעיר וחוצה לה והי' מתחרט ומתאבל על טרחו והשתדלותו במה שבנה וקבץ והי' לזולתו ואחר כך הסכימה דעתם למנות עליהם איש נכרי נלבב ונבון, וכאשר נתמנה עליהם בחר מהם איש אחד והטיב אליו ושאל אותו על מנהגי העם ודתיהם עם מי שנתמנה עליהם קודם, וגלה לו סודם ודעתם בו וכאשר ידע הדבר לא נתעסק במאומה ממה שנתעסק בו הראשון אשר זכרנו אך השתדל וטרח להוציא כל דבר יקר שהי' במדינה ההוא למדינה אחרת ושם