דרך ימה סט

ב"ה ספר הבה תמים לשבת שובה א] (וילך) לא אוכל עוד לצאת ולבא וה' אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה ופרש"י זו פירוש לפי שה' אמר אלי לכך לא אוכל. ומזרחי הקשה דלא מצינו בוא"ו שיהי' פירושו לפי. וי"ל דמבואר בילקוט שמעוני פ' אתחנן שמשה רבינו ביקש אם לא יוכל להיות מנהיג ישראל יעבר את הירדן כאיש פשוט. ולפי זה י"ל דשתי ענינים אמר לא אוכל עוד לצאת ולבא דהיינו להיות מנהיג ישראל וה' אמר לו שגם כאיש פשוט לא יעבר ויומתק דכן מצינו זה הלשון במנהיג ישראל אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, וגם דבעת שנתמנה משה רבינו למנהיג הו' בן פ' שנה כמספר תיבת עוד ואמר שזה שהוא מנהיג ישראל משהו' בן פ' שנה לא אוכל עוד לצאת: ב] ה' אלקיך הוא עבר לפניך ואחר כך כתיב ה' אלקיך הוא ההולך עמך. וראיתי מפרשים דהשני הוא מדריגה פחותה מן הראשון, והוא דחוק דלמה יפלו ממדריגתם ובפרט דבשני' כתיב חזקו ואמצו משמעו שע"י התחזקות ובא למדריגה גדולה שיקוים בהם ושכנתי בתוכם, וכן הלשון עמך הוא דביקות והם מרכבה לשכינה כאבותינו הקדושים: ג] הקהל את העם וגו' ובניהם אשר לא ידעו וגו' וי"ל דרמב"ן כתב ובניהם הם הטף שזכר כי ישמעו וישאלו והאבות ירגילום ויחנכו אותם כי אין הטף הזה יונקי שדים אבל הם קטני השנים הקרובים להתחנך, וזה טעם ולמדו ליראה בעתיד כי למעלה אמר ולמדו ויראו, אבל רבותינו אמרו והטף למה באו ליתן שכר למביאיהם עכ"ד– ומהרש"א בחגיגה ג' כתב דודאי אמת דבניהם קאי על קטנים שהגיעו לחינוך והם בכלל שמיעה ולימוד כדאמרינן קטן שהגיע לחינוך אביו מלמדו תורה ואשר לא ידעו היינו שאין יודעין לשמור ולעשות שנזכר בקרא גבי אנשים ונשים, וא"כ טף לא איירי בהגיע לחינוך ואינן בכלל שמיעה ולימוד ובאים רק ליתן שכר למביאיהם, ובספר דברי יוסף הוסיף דגבי בניהם אמר ולמדו היא מלה מהופכת מעבר לעתיד וגבי אנשים ונשים אמר למען ילמדו שהוא לשון עתיד וא"ש דבנים היינו שהגיעו לחינוך על כן אמר ולמדו מעבר לעתיד דהלימוד אצלם רק לחנך אותם שיקיימו כשיגדלו שעתה עדיין אינן בר חיובא ואברבנאל נתקשה למה הוצרכו לתת טעם לטף הלא הכתוב נתן טעם למען ישמעו, וכתב ואולי הם הבינו שאמרו ובניהם אינו הטף שזכר למעלה אלא הדורות הבאים אחריהם. ולמה שהקדמנו אתי שפיר דבניהם מיירי